אנושי, רגיש, מלא חמלה - קווים לדמותו של השופט יעקב טירקל

כשהיה יעקב טירקל שופט בבית המשפט העליון, הוא היה מהיחידים מבין השופטים שעבד באופן רצוף, מהבוקר עד הערב, בלי לפרוש לביתו להפסקת צהריים. באחד הימים, בשעות הצהריים, פסע נשיא העליון אהרן ברק במסדרון השופטים והבחין בטירקל בלשכתו. למה אתה לא הולך לנוח בבית בצהריים כמו יתר השופטים, התעניין ברק. כך אני רגיל, לעבוד ברציפות מבוקר עד ערב, השיב טירקל, שסירב אפילו להצעת ברק לנמנם על הספה המוצבת בלשכתו.

לימים פורסם הסיפור בעיוות קל: על-פי התיאור, ברק שאל את טירקל בדאגה מדוע הוא היחיד מבין שופטי העליון הפורש לנוח בביתו בכל יום בצהריים, וטירקל השיב: "ככה אני רגיל". המיתוס השקרי התקבע עד כדי כך, שכשאחד הפרשנים הטלוויזיוניים דיווח בימים האחרונים על הכוונה למנות את טירקל לראש צוות הבדיקה בפרשת המשט לעזה, הוא התייחס לקצב העבודה האיטי כביכול של טירקל המנומנם, וציין כי דו"ח הוועדה צפוי להתפרסם לקראת המונדיאל הבא.

הטענה הזו לא יכולה להיות רחוקה יותר מהאמת. מאז פרש מבית המשפט העליון לפני 5 שנים, לאחר 38 שנים על כס השיפוט, ה-9 האחרונות מהן בעליון, טירקל ממשיך בפעילות ציבורית ענפה: הוא עמד בראש הוועדה הציבורית לבחינת מינויים בכירים בשירות הציבורי - מפכ"ל המשטרה, רמטכ"ל, ראש השב"כ ועוד; הוא עמד בראש הוועדה לעיצוב שטרי כסף, מעות ומטבעות זיכרון של בנק ישראל; עוד קודם לכן עמד בראש הוועדה הציבורית שבחנה את דיני הירושה והצוואות בישראל; ובמקביל הוא ממשיך בפעילות אקדמית.

אתמול (א') הבהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו כי בכוונתו להעמיד את טירקל בראש הוועדה הציבורית לבחינת אירועי המשט לעזה מלפני שבועיים. עד עתה קיבל טירקל פנייה מטעם הממשלה ואף נתן את הסכמתו לעמוד בראש גוף בודק, אך לא הובהר האם הממשלה פנתה במקביל לאישים נוספים.

הוועדה שבראשה יעמוד טירקל, קרוב לוודאי, לא תהיה ועדת חקירה ממלכתית, המצוידת בסמכויות חקירה והסקת מסקנות אישיות על-פי חוק ועדות חקירה. גם לא ועדת בדיקה ממשלתית, שחוק הממשלה מאפשר לה לקבל סמכויות מקבילות לאלה של ועדת חקירה ממלכתית. זה יהיה "צוות בירור" בלתי פורמלי, מעין ועדה ציבורית מחוסרת סמכויות של ממש.

ניתן להניח כי אופיו הנוח של טירקל עמד לנגד עיניהם של מי שהחליטו לנקוב בשמו כמועמד להוביל את צוות הבדיקה.

לטירקל זה בכל מקרה לא משנה במיוחד. כשפרש מבית המשפט העליון בשנת 2005, העניקו לו מתמחיו ועוזריו המשפטיים לדורותיהם מתנה: חוברת צנועה שהוציאו לאור לכבודו (שנה אחר-כך, עם פרישתו של מישאל חשין, פירסמו עוזריו ספר גרנדיוזי ועב-כרס בהרבה) בשם "אנושיות במשפט". זו היתה ההגדרה הקולעת ביותר, לדעתם של אלה שעבדו איתו בצמידות, לפועלו השיפוטי של טירקל.

זהו טירקל. אנושי. רגיש. מלא חמלה. הספק הסביר אצלו, במשפט הפלילי, מועלה כמעט לדרגת קדושה. ההרשעה קשה, מלווה בייסורים. בשנותיו כשופט כתב לא מעט דעות מיעוט, חלקן הגדול מזכות במקום שחבריו ביקשו להרשיע.

לפני ימים אחדים, עוד לפני ששמו עלה כמועמד לעמוד בראש צוות הבדיקה לאירועי המשט, התבטא טירקל פומבית והביע את עמדתו נגד הסקת מסקנות אישיות במסגרת חקירה שכזו. "אני מבקש לעמוד על תפקידו של בית המשפט בשמירה על אחדות העם", אמר בטקס פרישתו מבית המשפט העליון. "לאורך כל ההיסטוריה שלנו, בתקופות של מצור ומצוק, היינו מפולגים. עלינו לעשות כל אשר לאל ידינו כדי לצמצם את הקיטוב, לשכך את המחלוקות ולעודד את הסובלנות".

יראת כבוד כלפי הממשל

הצדק האנושי אצל טירקל נובע ממעמקי הלב. "התוצאה שאליה הגעתי איננה רק תוצאה של אנליזה משפטית", כתב בפרשת הביציות של בני-הזוג נחמני, "אלא גם של אינטואיציה ושל תחושה פנימית. הצדק שעושה ומקרין בית המשפט צריך להיות צדק אנושי, שאינו רק תוצאה של ניתוח הגיוני אלא גם נובע ממעמקי הלב".

בהזדמנות אחרת אמר: "תמיד שפטתי באהבה, בלי כעס ובלי טינה. אהבתי את המתדיינים שניצבו לפניי, אף על-פי שלא תמיד אהבתי את מעשיהם".

ב-2007, לאחר התפטרותו של משה קראדי מראשות המשטרה, דנה הוועדה לאישור מועמדים בכירים, שבראשות טירקל, במועמדותו השנויה במחלוקת לתפקיד המפכ"ל של ניצב יעקב גנות, ששימש אז נציב שירות בתי-הסוהר.

גנות הוכתם בעברו על-ידי בית המשפט העליון עצמו; טירקל ביקש שלא להלבין את פניו בהחלטת פסילה, והמתין עד לבירור עתירה שהוגשה בעניינו של גנות לבג"ץ. כפי שציפה, העניין נפתר מעצמו - גנות הסיר את מועמדותו, והוועדה בראשות טירקל לא היתה אנוסה להטיל בו כתם נוסף.

דומה שעד יומו האחרון בתפקידו השיפוטי, וגם לאחר מכן, נשתמרה בטירקל איזו יראת כבוד בסיסית הטבועה בו - אם כלפי הממשל, או כלפי המתדיינים שבאו לפניו. פעם אחת דיבר על 3 התקופות בחייו של שופט: "בשנים הראשונות אתה נורא פוחד אם אתה מקבל את ההחלטות הנכונות; בשנים לאחר מכן אתה כבר סמוך ובטוח שאתה מקבל את ההחלטות הנכונות; ובתקופה השלישית כבר לא אכפת לך אם אתה מקבל את ההחלטות הנכונות. אני", אמר טירקל, "נמצא עדיין בתקופה הראשונה".

ההחלטה להעמיד שופט בראש ועדה בלתי שיפוטית בעליל נובעת כנראה גם מקווי המתאר הייחודיים של טירקל כמשפטן וכשופט. ביושבו על כס השיפוט בבית המשפט העליון, התגלעה מחלוקת עמוקה בינו לבין אהרן ברק בשאלה המטרידה זה שני עשורים את עולם המשפט הישראלי, האם הכל שפיט. ברק חשב שכן. טירקל חשב אחרת.

"לא לכל סכסוך, אפילו הוא שפיט, יש פתרון משפטי", כתב טירקל באחד מפסקי דינו, "ולא כל פתרון משפטי, אפילו יש כזה, הוא פתרונו האמיתי של כל סכסוך. לא במאבק עיקש על זכויות, לגיטימיות כשלעצמן, אלא בוויתור על מימושן. לא בהתעלמות מן האחר והשונה, אלא בהבנה ובסובלנות".

אם בכל זאת יעסוק צוות הבירור בסוגיות פרסונליות - נתניהו כבר הצהיר כי יעיד בעצמו בפני הוועדה - מובטח להם, לנבדקים, כי תופעל כלפיהם מידת הרחמים.

"ההכרעה בין מידת הדין לבין מידת הרחמים, לרבות ההכרעה בשאלה מה נשקל בגדרה של כל אחת ממידות אלה, היא קשה ומייסרת", כתב טירקל באחד מפסקי דינו, "כך במיוחד כאשר מושגים השיקולים המנוגדים בעוצמה, כל אחד לעברו".

5 דברים על יעקב טירקל

1. בזמן לימודיו בתיכון החליט להיות מהנדס, אך במקביל לשירותו הצבאי נרשם ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית וזנח את שאיפותיו ההנדסיות.

2. הוא מונה לשיפוט בגיל 32, ובעת פרישתו היה השופט הוותיק ביותר בישראל, עם ותק של 38 שנות שיפוט.

3. הוא כיהן במינוי זמני בבית המשפט העליון, אך בהמשך מונה לנשיא בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מינוי שעיכב בשנים רבות את קידומו לעליון באופן קבוע.

4. יש לו תוכניות לכתוב שני ספרים - על השפיטה בישראל מזווית ראייה אישית, וכן ספר זיכרונות.

5. הוא אב לשתי בנות וסב ל-8 נכדים. בנו, ברוך, נפטר מסרטן בגיל 14, ומאז הוסיף טירקל לשמו את המילים "אבי ברוך".