שתפו את החקלאים

הכרזתו של שר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס כי "הגיעה השעה שהמושבים והקיבוצים יחזירו את הקרקע למדינה", היא אמירה שגויה, מטעה ומוזרה. היא ממשיכה רצף אמירות ופעולות מוטעות המלוות את קביעת מדיניות קרקעית במועצת מקרקעי ישראל ובממשלה.

רצף זה לוקה בכמה חולשות בסיסיות: הראשונה, "נפנוף" בנתונים מופרכים וחסרי בסיס, כמו אמירתו האומללה והתלושה מן המציאות של השר, כאילו הקיבוצים והמושבים מעכבים בנייה למגורים. כל קרקע שתשנה יעודה במוסדות התכנון מחקלאות למגורים - ייבנו עליה מבני מגורים. אין לכך קשר לשאלה באיזה אופן מעובדת הקרקע. בנוסף, מדוע לשנות ייעוד של קרקע חקלאית למגורים, כאשר ישנם עודפים רבים ובלתי מנוצלים של שטחים ריקים או מיועדים לפינוי-בינוי בערים עצמן?

השנייה: התעלמות מן הצורך לשתף את תושבי המושבים והקיבוצים בקביעת המדיניות ובהחלטות המתרגמות מדיניות זו, באשר לקרקעות שהם חכרו. מגזר החקלאים ידע תמיד למסור קרקעות החכורות על ידו עשרות שנים, על-פי צורכי המדינה, גם ללא תמורה, על אף שקרקעות אלו הושבחו על-ידי היישובים בעלויות עתק.

השלישית: ממ"י והממשלה "חוטאים" בהיעדר מעקב ובקרה על התוצאות בשטח, הנובעות מהחלטות שהתקבלו, וזאת אף שכישלונם המהדהד באספקת דיור בר-השגה מדבר בעד עצמו.

בעקבות כשלי מדיניות ותפקוד אלו של הממשלה, מועצת מקרקעי ישראל והמינהל, התפתחו כשלי שוק חמורים הבאים לידי ביטוי במחירי הדירות, בפריסת האוכלוסייה, בנגישות שכבות חלשות לדיור בר-השגה וליכולת השרידות והפיתוח של החקלאות והיישובים החקלאיים.

הכרזתו של אטיאס, תורמת, גם אם לא כוונה לכך, להסטת הלחץ הנובע מכשלי השוק למגזר החקלאי. באשמתנו, לכאורה, אין לאזרחים היכן לגור. והיכן לדעת השר על האזרחים לגור? במרכז הארץ, הצפוף ממילא, גם ללא עזרתו. הכרזה זו מתעלמת גם מן הצורך האסטרטגי לפיזור אוכלוסייה, מרכזי שליטה, תעשייה ואחסון. נכון, צורך זה אולי אינו מקובל על גורמי התכנון ומשרדי הממשלה, שיגיעו למסקנה המתבקשת מאוחר מדי. בינתיים המגזר החקלאי כבר שם. הוא יכול לתרום מניסיונו, מהישגיו ואפילו מקרקעותיו.

ההכרזה מתעלמת מצורך מובן ומוצדק, למרות פסיקות בית המשפט העליון, לפצות באופן הוגן עבור הפקעת קרקע ושינוי ייעודה. היא מתעלמת מהתוצאות הצפויות של מדיניות והחלטות המערכת המשפטית, אשר תרמו ואף יצרו חלק מן הכשלים הנ"ל באמצם היצמדות דווקנית למסמכים מנותקים מן המציאות ההיסטורית, ולאימוץ בררני של עקרון הצדק החלוקתי על הנכסים הקרקעיים בלבד של ההתיישבות בלבד, תוך התעלמות מהיעדר צדק כזה בחלוקת נכסים קרקעיים במגזר העירוני, ובכלל, נכסים אחרים, "כבדים" לא פחות. בהכרזה זו מקופל האיום להשתמש באכיפה כוחנית, כדי לקחת קרקעות מן "החקלאים הסרבנים".

במקום להשמיץ את ההתיישבות, אנו קוראים לרה"מ ולשרים לאמץ את גישתנו המאמינה בהידברות עניינית, מקצועית ושוטפת, עם נציגי המגזר החקלאי

הכותב הוא מזכיר התנועה הקיבוצית