"אין אף מערכת שאין לה טעויות, אבל טעות של 96 תוצאות כמו זו שהייתה ב-23andMe הדעת לא סובלת, ואנחנו מוודאים בכמה רבדים שטעות כזאת לא תקרה אצלנו", אומר פרופ' איתן פרידמן, מנהל היחידה האונקו-גנטית בבית החולים שיבא, תל-השומר.
לדברי פרידמן, בישראל אין יזם פרטי שעורך בדיקות גנטיות, וכל בדיקה מתבצעת במכונים גנטיים, בקופות החולים או בבתי החולים. הרגולטור המפקח הוא משרד הבריאות. "למשרד הבריאות אין מספיק כוח אדם, אבל הרגולציה מאוד קפדנית", הוא אומר.
כמה הבדלים בולטים
פרופ' פרידמן מציין הבדלים בולטים בין פעילות 23andMe לבין המצב בארץ. "הבדיקות של חברות כאלה נשלחות בדואר - הנבדק שולח חתיכת מקל עם צמר גפן לאחר שהבריש את הלחיים שלו, ומזה מפיקים את ה-DNA ואינטרפרטציה לסיכון הגנטי. לעומת זאת, בארץ נלקחת דגימת דם באופן אישי במכון גנטי".
הבדל נוסף הוא שהחברות לא מסתכלות על פגמים גנטיים אלא בודקות סטטיסטית, על בסיס צבר של שינויים גנטיים ברצף מסוים, מהי רמת הסיכון.
"בתבחינים לקביעת נשאות אצל הורים, או במחלת הסרטן, אנחנו מלווים את התשובה בייעוץ גנטי גם לפני וגם אחרי הבדיקה", אומר פרידמן. "הם אומרים מהי רמת הסיכון ואין שום דרך לוודא שהאדם מקבל פענוח הוגן ונאות של הבדיקה".
לדבריו, בישראל יש חוקים איך צריכה להתנהל מעבדה, והוא היה בראש הוועדה שניסחה את הפרוטוקול. "לכל מבחנה ניתן מספר קוד, ושני אנשים מוודאים שהתשובה היא של אותה דגימה. בכל פעם שמקבלים תוצאה לא תקינה חוזרים על התוצאה בבדיקה נוספת".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
