עוד מעלתם

חתונת הנסיכה השוודית ויקטוריה למאמן הכושר שלה, בסוף השבוע הקרוב, מספקת הזדמנות מלכותית להציץ אל ארמונות אירופה הנוצצים. כמה מיליונים שווה כתר, ומה גורם למוסד המיושן הזה להחזיק מעמד במדינות דמוקרטיות במאה ה- 21? תשובה מלכותית > דיוויד סטברו, סטוקהולם

יום אחד בקיץ תעצור העיר מלכת. יהיה זה אחד הימים הארוכים בשנה, כשהשמש מעל ארמון המלך תזרח בשלוש וחצי בבוקר ותשקע אחרי עשר בלילה. ביום זה יעשו את דרכם נכבדי הממלכה ואצילים מארצות רבות אל הקתדרלה בת 700 השנה, כדי לחזות ביורשת העצר היפה נישאת לבחיר לבה. הבחור בר המזל היה עד לא כבר אלמוני, בן למשפחת פשוטי עם חסרת ייחוס, מיישוב קטן בלב היערות של מרכז הממלכה. אבל לנסיכה זה לא שינה דבר; היא התאהבה בו, ונגד כל הסיכויים והמוסכמות החברתיות בחרה להינשא לו. שבועיים ימים יחגגו ההמונים את אהבת הזוג המלכותי בפסטיבל בחוצות העיר. העולם יעצור מלכת, והזוג, כמעט מיותר לציין, יחיה באושר ובעושר.

זה נשמע אמנם כמו סיפור מהאגדות, אבל גם היום, במאה ה-21, אגדות על נסיכים ונסיכות עודן נכתבות. זהו סיפורם של הנסיכה ויקטוריה, בתו בת ה-33 ויורשת העצר של קארל גוסטב ה-16, מלך שוודיה, ובן זוגה דניאל ווסטלינג, בעל מכון כושר בסטוקהולם, בן 36. השניים הכירו זה את זה לפני שמונה שנים, כשווסטלינג היה מאמן הכושר של הנסיכה, והם עכשיו במרכז תשומת הלב הציבורית בשוודיה. חתונתם בסוף השבוע הקרוב מוגדרת כאחד מאירועי השיא של האריסטוקרטיה האירופית בשנים האחרונות.

כיצד זה שדווקא שוודיה - אחת המדינות המודרניות, החילוניות והדמוקרטיות בעולם, מדינה המפורסמת בהיותה חברת רווחה ששמה דגש על שוויון חברתי ועל סולידריות מעמדית - היא ממלכה שבראשה עומד מונרך, ולא רפובליקה בראשות נשיא נבחר? כיצד זה שדווקא בצפון העשיר של אירופה, במדינות כמו שוודיה, נורבגיה, דנמרק, הולנד ובריטניה הצליחה המונרכיה לשמר את עצמה נגד רוחות הזמן, כאשר דווקא במזרח אירופה ובדרומה, היכן שהדת והמסורת חזקות יותר, המונרכיה נעלמה כמעט לחלוטין.

"זה פרדוקס, ויש לו כמה סיבות", מסבירה ססיליה אוסה, חוקרת מהחוג למדע המדינה באוניברסיטת סטוקהולם, את העובדה שכהונתו של המלך השוודי היא בלתי מוגבלת ולא ניתן להדיחו, את זה שהוא נהנה מחסינות בפני החוק ומתקציב ממלכתי נדיב, ואת העובדה שמשפחתו, משפחת ברנדוט מולכת על שוודיה כבר מאתיים שנה, ומחזיקה מעמד ממלכתי מיוחד שאיננו תוצר של דין הבוחר אלא של מסורות עתיקות ושל חוקי ירושה אנכרוניסטיים. "בשנות ה-70", היא מספרת, "נעשו שינויים חוקתיים ונלקחו מהמלך כל הסמכויות הפורמליות שממילא הוא חדל להשתמש בהן. הוא נותר דמות סימבולית וייצוגית בלבד, ללא כוח פוליטי, כך שלא היה צורך או אינטרס בהדחתו".

כך, המלך אינו מפקד יותר על הצבא, אינו חותם על חוקים ואינו ממנה ראשי ממשלה. החוקה החדשה הבהירה שהכוח הפוליטי בשוודיה נובע מהעם ושהסמכויות השלטוניות הועברו לממשלה ולפרלמנט. "מחוץ לפוליטיקה המפלגתית אלה הנורמות והערכים השמרניים שמרוויחים מהמשך קיום מוסד המלוכה", מסבירה אוסה. "הוא מחזק את מוסד המשפחה ואת האידיאלים השמרניים, כמו חלוקת התפקידים המסורתית בין המינים".

מעבר למסורת, לבית המלוכה השוודי יש גם תג מחיר, וכראש המדינה מנהל המלך את חצר המלוכה כחברה עסקית לכל דבר ועניין. בשנה שעברה, למשל, קיבל בית המלוכה תקציב שנתי של כ-56 מיליון קרונות (כ-27 מיליון שקלים), שמימן את הפעילות הפורמלית, את הנסיעות הממלכתיות, את אחזקת הצוות ואת משק הבית. סכום דומה מוקצב על-ידי המדינה לאחזקת עשרת הארמונות המלכותיים, על אוצרותיהם יקרי הערך, שנמצאים בבעלות המדינה אך בשימוש משפחת המלוכה. אבל זה רק הפן הטקסי של המלוכה: למלך יש גם הון פרטי, המוערך במיליוני דולרים.

השמרנים הפוליטיים מרוצים ממצב זה; אך מדוע השמאל הסוציאליסטי אינו נוקט צעדים נגד הכתר? גם לכך יש הסברים המניחים את הדעת: המלך עוסק רק בנושאים שאינם במחלוקת. מצב זה, בתוספת למכונת יחסי ציבור מצוינת, גורם לבית המלוכה להיות פופולרי יותר מכל פוליטיקאי - על אף ששיעורי התמיכה בו ירדו לאחרונה מכ-80% לכ-60% - ועדיין יש רוב גורף התומך במלוכה, מה שגורם לפוליטיקאים לא להתעסק איתה.

מעבר לכך, לממסד הפוליטי יש קשרים אישיים עם בני משפחת המלוכה. "ודאי שאני רפובליקני", אמר בעבר טגה ארלנדר, המנהיג הסוציאל-דמוקרטי ששימש כראש ממשלת שוודיה מעל לעשרים שנה, "אבל זה לא אומר שאני רוצה שתהיה כאן רפובליקה".

המלכה נזהרת, הנסיך קצת פחות

בעוד שוודיה נחשבת למונרכיה משעממת למדי ונטולת סקנדלים, המלוכה הבריטית מפרנסת בנדיבות את תעשיית הצהובונים שלה. כמו בשוודיה, גם בבריטניה סמכויות המלכה הן בעיקר טקסיות. אמנם היא המאשרת חוקים, מכנסת או מפזרת את הפרלמנט, מאשרת קיום בחירות וממנה ראש ממשלה לאחר קיומן, אבל "באופן מעשי היא נשארת מחוץ להחלטה", כפי שמסביר ההיסטוריון השוודי פביאן פאשון. "אחרי שהתפרסמו תוצאות הבחירות במאי האחרון, המלכה ויועציה היו זהירים מאוד ונמנעו ממראית עין של התערבות בתהליך הדמוקרטי. דיוויד קמרון הוזמן לארמון רק כשהיה כבר ברור שהוא יהיה ראש הממשלה הבא".

אכן, אף מלך בריטי לא סירב לחוק שהפרלמנט חוקק כבר לפני 300 שנה, ואף ראש ממשלה לא פוטר על-ידי מונרך מאז 1834; ועדיין, הכתר הבריטי הוא מוסד רב עוצמה: דמותה של המלכה מייצגת את הלאום ואת רציפות השלטון, היא מופיעה בכל שבועת אמונים, בכל דרכון שמונפק, ובכל פעם ששטר מוצא מהארנק. היא אפילו נושא ההמנון הלאומי, "האל ינצור את המלכה". במדיניות החוץ יכולה המלכה, תיאורטית, להכריז מלחמה, לעשות שלום ולכרות בריתות אסטרטגיות; מה שמונע בעדה מלעשות כן הוא המסורות והנורמות הבלתי כתובות, לא החוק.

המלכה עצמה נזהרת מהתבטאויות פוליטיות, אך בני משפחתה לא בהכרח נוהגים כך. הנסיך צ'רלס, בנה הבכור, ומי שעתיד לרשת אותה, היה מעורב בכמה דיונים ציבוריים בבריטניה, דבר שעורר עליו לא מעט ביקורת ציבורית מכיוון שהוא הרשה לעצמו לגעת בנושאים במחלוקת - הוא התערב מאחורי הקלעים של סוגיות אדריכלות ותכנון עירוני, והתבטא לא פעם בענייני פנים כמו בריאות, חינוך, חקלאות ואיכות הסביבה.

מעבר להתבטאויות ולהשפעה על דעת הקהל יש לכתר גם מעורבות ממשית במהלכים מדיניים. החלטות דרמטיות בהיסטוריה המודרנית של בריטניה - כמו ההצטרפות ל-EEC (הקהילה הכלכלית האירופית) ב-1972 והיציאה למלחמת פוקלנד ב-1982 - התקבלו על-ידי ראשי ממשלה, בשיתוף המלכה ב"פררוגטיבה מלכותית", ללא התייעצות עם הפרלמנט.

כמו בשוודיה, ואף באופן ניכר יותר, מעמדה של המלוכה הבריטית נובע גם מחוסנה הכלכלי ומנכסיה. המלוכה זוכה להקצבות ולמענקים ממלכתיים המיועדים לאפשר את פעילויותיה הרשמיות - 7.9 מיליון ליש"ט (כ-12.5 מיליון דולרים) מדי שנה לפעילות ראש המדינה ולתחזוק משק הבית והמנגנון, ומיליונים רבים נוספים לתקציבי נסיעות ולתחזוקת הארמונות. אבל גם במקרה זה מדובר בסכומים מזעריים לעומת עושרה האגדי של המלכה.

המגזין "פורבס" העריך ב-2009 את עושרה של אליזבת השנייה ב-450 מיליון דולרים (לאחר הפסדים של כ-200 מיליון דולרים כתוצאה מהמשבר הכלכלי), סכום המשקלל בעלויות על נכסי נדל"ן, על יצירות אמנות ועל השקעות נוספות. הוא אינו כולל את ארמונות המלוכה, את אוצרות האמנות, את הפריטים ההיסטוריים ואת תכשיטי הכתר - השייכים למדינה. שוויים של אלה מוערך ביותר מ-10 מיליארד דולרים.

"זה ביזיון שמשפחת המלוכה מקבלת כסף ממשלם המסים; הגיע הזמן למנות כבר נשיא נבחר", סבור כריס, סטודנט למשפטים בן 25 מלונדון, שמתנגד למשטר המלוכה בארצו. עם זאת, גם הוא יודע שהפלת המלוכה היא משימה הקרובה לבלתי אפשרית: "המלוכה פופולרית בגלל שמרנותם הבסיסית של האנגלים, והעובדה שכל הזמן מזכירים להם כמה זה תורם לדימוי ולתיירות".

נאדין, מורה לאמנות בת 32 מלונדון, מוסיפה כי כוחה של המלוכה הוא בכך שאנשים פשוט פוחדים משינויים: "בשביל הדורות המבוגרים יותר המלוכה היא סמל לסדר הישן. יש כאן אמנם עניין סנטימנטלי, אבל בכל זאת עדיף שראש המדינה יהיה נבחר ציבור".

מכשפים את הדמיון

לשרידותן של משפחות המלוכה האירופיות ניתן להוסיף גם גורמים פסיכולוגיים. בעידן של אירופה מאוחדת, משפחות המלוכה מייצגות בעיני רבים את מדינת הלאום המסורתית ומעוררות גאווה לאומית מהסוג הישן. ככל שמתחזקים באירופה המטבע המשותף, הפרלמנט המשותף והמוסדות המשפטיים והשלטוניים המשותפים, יוצרות משפחות המלוכה אשליה של מרכז כובד לאומי בעידן של הגירה ורב-תרבותיות, ושל תחושת יציבות בעידן של שינויים. בנוסף השכילו מרבית משפחות האצולה להבין את מעמדן בעולם החדש, והתאימו את עצמן אליו; בין שמדובר בשכירת יועצי תדמית, בין בהפעלת אמצעי התקשורת ובין בהתחנפות לתרבות הסלבריטאים.

"כדי להתאים את עצמן למאה ה-20 הגבילו רוב המונרכיות את כוחן והכפיפו את עצמן לחוקה", מסכם ההיסטוריון פאשון. "כך הן מרחיקות את עצמן מסוגיות פוליטיות שעלולות לפגוע בתדמיתן. המונרכיות האקטיביות יותר מבחינה פוליטית, כמו אלה של בולגריה, של יוגוסלביה ושל רומניה נעלמו אחרי מלחמת העולם השנייה. ביוון המלך הודח בשנות ה-60 לאחר שניסה להפיל חונטה צבאית שתפסה את השלטון".

אז מהו סוד קסמם של אלה השורדים גם היום?

"מלכים, מלכות וארמונותיהם מטילים כישוף על הדמיון הפופולרי וחביבים על אמצעי התקשורת".

עד חצי המלכות | עשרה בתי מלוכה באירופה, עשרה דברים שכדאי לדעת עליהם

אירופה המלכותית. בעשר מדינות אירופיות ראשות המדינה עוברת בירושה ונתונה בידי מלך או מלכה: שוודיה, דנמרק, נורבגיה, בריטניה, בלגיה, לוקסמבורג, ליכטנשטיין, מונקו, הולנד וספרד.

הקיסר הנבחר. סימיון השני, שהיה לקיסר בולגריה כילד בן 6, והודח והוגלה אחרי מלחמת העולם השנייה, חזר לשמש בה כראש ממשלה 55 שנה מאוחר יותר, לאחר ששב מגלותו, הקים מפלגה וזכה בבחירות ב-2001.

אליזבת במקום השלישי. המלך האירופי העשיר ביותר הוא הנסיך אדם השני, שליט ליכטנשטיין. עושרו הפרטי מוערך ב-3.5 מיליארד דולרים (משפחתו היא הבעלים של הבנק LGT, בנוסף לבעלות על קרקעות, על ארמונות ועל אוסף אמנות בן 400 שנה). אחריו נמצא הנסיך אלברט השני, שליט מונקו, שעושרו מוערך בכמיליארד דולרים. המלכה אליזבת השנייה היא הבאה בתור בטבלת העושר האירופית המלכותית, עם 450 מיליון הדולרים שלה. אחריה מוצבת המלכה ההולנדית ביאטריקס עם כ-200 מיליון דולרים.

מלך עם שיניים. סמכויותיו של שליט ליכטנשטיין, הנסיך אדם השני, כוללות הטלת וטו על חוקים, וזכויות לפטר ממשלה, לפזר את הפרלמנט, לקיים משאלי עם ולאמץ חוקי חירום. סמכויותיה של מלכת הולנד (בצילום משמאל) כוללים את מינוי ראש הממשלה וחתימה על חוקים. בבלגיה תפקידו המרכזי של המלך הוא להוות דמות מאחדת בין הלאומים המרכיבים את המדינה - הפלמים והולונים. תוארו הרשמי אינו מלך בלגיה אלא "מלך הבלגים", תואר הקושר אותו לעם יותר מאשר למדינה ולטריטוריה.

מתקרבת לשיא. המלכה אליזבת השנייה (בצילום למעלה) עומדת בראש הממלכה המאוחדת כבר 58 שנים. רק שני מלכים כיהנו במשך זמן ארוך יותר - ג'ורג' השלישי, שמלך 59 שנים, והמלכה ויקטוריה המיתולוגית, שכיהנה 63 שנים. ויקטוריה היא אם הסבא-רבא של המלכה הנוכחית, וגם של בעלה, הדוכס מיורק. אליזבת היא המלכה המבוגרת ביותר באירופה (84). המלך הצעיר ביותר הוא אלברט השני ממונקו (52).

המדינה זה אני. מלך ספרד, חואן קרלוס הראשון (בצילום למטה), מונה לתפקידו על-ידי הרודן פרנצ'יסקו פרנקו, והחל את כהונתו מיד עם מותו של פרנקו, לאחר עשרות שנים ללא מלך בספרד. חואן קרלוס הוא צאצא ישיר של לואי ה-14 לבית בורבון, מלך צרפת שמלך יותר שנים מכל מלך אירופי אחר בהיסטוריה (72 שנה). הוא גם נצר למשפחותיהם של המלכה ויקטוריה מאנגליה ושל קארל החמישי לבית הבסבורג, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.

קשר משפחתי. אשתו של מלך ספרד, המלכה סופייה, היא אחותו של מלך יוון האחרון, קונסטנטין השני, שהוגלה על-ידי כת צבאית שתפסה את השלטון ב-1967. קונסטנטין ואחותו שייכים לבית גלוקסבורג, דבר שהופך אותם גם לנסיכי דנמרק. גם מלך נורבגיה, הארלד החמישי, שייך לבית גלוקסבורג, והוא בן דוד שני של המלכה אליזבת מאנגליה ושל אלברט השני מבלגיה, שכמו מלכת דנמרק, מרגרטה השנייה (בצילום למעלה), הוא צאצא של מלך שוודיה, אוסקר השני.

שידוך אולימפי. מלך שוודיה, קארל גוסטב ה-16 (בצילום משמאל), פגש את רעייתו באולימפיאדת מינכן ב-1972, שם היא שימשה כמארחת וכמתורגמנית. יורש העצר הדני, פרדריק, פגש את רעייתו באולימפיאדת סידני. יורש העצר הנורבגי, לעומת זאת, פגש את רעייתו, אם חד-הורית בעלת עבר מרדני במיוחד, בפסטיבל רוק. שליט מונקו הקודם, רנייאר השלישי, פגש את אשתו, השחקנית האמריקאית גרייס קלי, בפסטיבאל קאן.

ערוץ החיים הטובים. מלך שוודיה, חובב מכוניות ידוע, מחזיק בבעלותו אוסף מכוניות יקרות ונדירות. הוא גם דיסלקט. מלכת דנמרק, לעומת זאת, היא ציירת, מתורגמנית ומעצבת. היא גם מעשנת כבדה. מלכת אנגליה חובבת בעיקר סוסים וכלבים, ומלך נורבגיה הוא שייט שייצג את נורבגיה בשתי אולימפיאדות. אלברט השני, נסיך מונקו (נוהג בצילום למעלה), הוא ראש המדינה היחיד שביקר בקוטב הצפוני בימי כהונתו. הוא גם סייר באנטארקטיקה. אחותו, הנסיכה סטפני, היא דוגמנית, זמרת ומעצבת אופנה.

זוכרים את דיאנה. מלכת הולנד כמעט שנהרגה בשנה שעברה כאשר אדם ניסה להתנגש באוטובוס פתוח שבו היא נסעה עם כמה מבני משפחתה במהלך ביקור רשמי בעיר אפלדורן. המלכה ומשפחתה לא נפגעו, אך שמונה אנשים, כולל הנהג התוקף, נהרגו. אביו של מלך שוודיה הנוכחי, הנסיך גוסטב אדולף, נהרג בתאונת מטוס בקופנהגן ב-1947. אשתו של שליט מונקו הקודם, השחקנית גרייס קלי, נהרגה בתאונת דרכים ב-1982. בעלה השני של הנסיכה קרוליין ממונקו נהרג בתאונת סירת מירוץ ב-1990. וכמובן, התאונה המלכותית המפורסמת ביותר של המאה ה-20, זו שאירעה בפריז ב-1997 ושבה נהרגה הנסיכה דיאנה (בצילום משמאל), גרושתו של הנסיך צ'ארלס. הלווייתה הייתה אחד האירועים הנצפים בהיסטוריה.

צרו איתנו קשר *5988