נתניהו מתבייש בליברמן?

מבחינה פוליטית בנימין נתניהו זקוק למנדטים של אביגדור ליברמן, ומשום כך הוא נאלץ למנותו לשר החוץ. זה לא שהוא רצה אותו לתפקיד הזה, אבל ליברמן הגיע לכנסת מצויד במפלגה גדולה שהעניקה לו את הזכות לדרוש תיק בכיר, ומכל האפשרויות תיק החוץ נראה לנתניהו הרע במיעוטו. אבל זה לא אומר שנתניהו לגמרי השלים עם שר חוץ בדמותו של ליברמן. מה שהחריף את המצב היו כמה אירועים שהביכו את המדינה בכלל ואת נתניהו בפרט, כמו פרשת השגריר הטורקי והכיסא הנמוך, וכמובן התבטאויות חריפות וקיצוניות של שר החוץ בנושאי חוץ וביטחון.

בעצם, ליברמן לא אומר היום דברים קיצוניים יותר מכפי שאמר בעבר. אומר יותר מכך - בכלל לא ברור אם הדברים היוצאים מפי מנהיג "ישראל ביתנו" הם אכן קיצוניים - או שמא הם פשוט ריאליים, ואולי אפילו, רחמנא ליצלן, נכונים? אולי אפילו יותר נכונים מדעות שמשמיע מנהיג העבודה אהוד ברק ואנשיו, יצחק הרצוג ובנימין בן-אליעזר.

בעצם, תוך כדי כתיבת שורות אלה אני שואל את עצמי: מה בעצם אומרים ברק ואנשי העבודה? מישהו יכול לשרטט תמונה ברורה של דעותיהם? יש סתירה מובנית בין הדעות שאנחנו שומעים מהם, לבין המשך ישיבתם בממשלה הפועלת בדרך כלל בכיוון הפוך לדעות אלה. אז למה להאמין? לדיבורים או למעשה של המשך הישיבה בממשלה?

נוחים לעבודה

העבודה וברק הם כאלה פרווה, ולכן לנתניהו נוח לעבוד איתם. עם פרטנרים כאלה אפשר להעביר את החיים מבלי להיזקק להחלטות קשות, ואם יש משהו שנתניהו מתעב זה החלטות מן הסוג הזה. ליברמן הוא זן אחר, יש לו דעות שאותן הוא מבטא ושהוא בדרך כלל גם חי על פיהן, וזה יוצר בשביל נתניהו בעיה קשה. לא רק פוליטית אלא גם נפשית. קשה לו עם ליברמן שאומר מה שהוא חושב, לא רק לצורכי פנים אלא גם החוצה. נתניהו צריך מישהו שמכיר את ההבדל בין נאומים המיועדים לאוזנו של הבוחר הישראלי, לבין נאומים המיועדים לאוזנו של נשיא ארה"ב. ליברמן לא כל כך מעוניין בהבדל הזה, או שאינו מסוגל לפעול על פיו. אצל ליברמן מה שאתה רואה ושומע זה מה שאתה מקבל.

לכן נוצר מצב מעניין שנתניהו נשען על ליברמן לצורכי הקיום הקואליציוני, אבל כלפי חוץ הוא חושש ממה שנהוג להגדיר כפה הגדול שלו. אבל מה זה פה גדול - בעצם זה אדם שאומר בכנות את מה שהוא חושב, מבלי לייפות זאת. נתניהו לא רק מודאג מתכונה זו של ליברמן, נראה שהוא גם מתבייש בו - בצורתו המגושמת, הגמלונית, בצורת הדיבור הבוטה, לפעמים הגסה. זה לא ברק שתמיד ימצא את הדבר הנכון להגיד, כי אין לו בעיה של דעות ועמדות.

מהבחינות הללו אפשר להבין מדוע העדיף נתניהו לראות את בן-אליעזר בטורקיה, ולא את ליברמן. אבל זה לא פותר את הבעיה המובנית בסיטואציה הזאת. והבעיה היא כדלהלן: נתניהו נבחר לראש הימין, אבל הרבה יותר נוח לו לעבוד עם אנשי המרכז-שמאל. מבחינה פרקטית הוא צודק. מן הבחינה האידיאולוגית הוא מפר את המצגת שלו לבוחריו. יש פה מלכוד שפרשת טורקיה היא רק תחילתו. למזלו של נתניהו, נתון ליברמן לחקירות משטרה, שכל עוד הן נמשכות סביר שהוא לא יפרוש, אבל צרות ובעיות אפשר לעשות גם מבפנים. בכל מקרה, שוב מדובר בסיטואציה אישית שאת מחירה משלמת ותמשיך לשלם המדינה ואזרחיה.

matigolan@globes.co.il