אני, הנרי השמיני, מרגרט ג'ורג', הוצאת אחוזת בית, 994 עמ'

הספר * בשנה שעברה ציינה אנגליה 500 שנה לעלייתו של הנרי השמיני לשלטון. המלך שבמשך שנים היה ידוע לשמצה בשל אכזריותו, וכונה עריץ אימתני, זכה לכבוד מלכותי, לסדרת טלוויזיה, לתערוכות במוזיאונים ולמטבע מיוחד לציון שלטונו בממלכה. אבל עוד הרבה קודם לכל הכיבודים הרשמיים הללו ביקשה מרגרט ג'ורג' להציג את הצדדים האנושיים של המלך - ועשתה זאת באופן מרשים בספר "אני, הנרי השמיני", שפורסם במקור ב-1986.

ג'ורג' עושה את מלאכתה באמצעות הצגת "יומנו" האישי והסודי של המלך. ביומן הזה היא-הוא מציגים קודם כל את משמעותה של המלוכה עבור המולך. המסקנות הראשונות של היורש לבית טיודור, שעלה לשלטון בגיל 15, הן שלהיות מלך זה קודם כל להיות אדם לא טבעי. למלך אין ידידים. איש אינו גלוי או פתוח בפניו. הוא בעצם אסיר במלוא מובן המילה, אדם אומלל.

בגיל מאוחר יותר הוא כבר בטוח שהאפשרות להיות "נזיר מתבודד, להיות לבדי לגמרי ואחראי רק לפני אלוהים" היא "מותרות גדולים יותר מארמונות ומגלימות ומחובות מלכות". להיות מלך זה מקצוע, בדיוק כמו להרכיב ארונות, לסלול דרכים או לקרוא חוקים - אבל החובות אף פעם לא מסתיימות. אין באמת מנוחה למי שמלחמה היא משלח ידו האמיתי.

ולמרות זאת, הנרי מוצג כמלך הגון שלא רצה להילחם על חשבון העם, אלא על חשבון ההון העצמי שלו (דבר שלא יעלה היום על הדעת הקפיטליסטית), ואף נימק את המהלך: "אם אעשה זאת המלחמה לא תהיה שלי. אני רוצה להיות גם פטרונה וגם גיבורה". צנוע הוא לא היה. בוודאי לא בהשוואה לאביו, שגידל אותו בחסכנות כזו ש"בני אצולה חיו טוב יותר". אבל הכסף לא הלך רק למלחמות או לאירועי משתה המוניים, אלא גם להרחבת הדעת והידע. הנרי השמיני בנה סביבו אקדמיית לימודים, שאותה מימן באמצעות ההון שהוריש לו אביו. "הגות היא נכס יקר יותר מאבנים טובות", מגיע ההסבר.

ואיזה נכס יקר יותר מהגות? נשים, כמובן. למרות שש החתונות של הנרי השמיני, ג'ורג' מבקשת-מתעקשת שהקוראים יתנו לו נקודות זכות על נאמנותו לקתרין מספרד, גם לאחר חמש הפלות ואובדן סיכוי ליורש. השינוי ביחס, היא-הוא מסבירים, הוא באחריות קתרין - כי היא זו שהחלה כ"בת המזרח שידעה להעניק תענוגות אקזוטיים", וסיימה כ"כלי מריר ונוטר". נקודת זכות נוספת מתבקשת מאיתנו על כך שהיו להנרי יותר רעיות מפילגשים.

מדוע זה חשוב? מפני שהמורשת שלך, בסופו של דבר, היא לא מה שאתה עושה, אלא מה שהדורות הבאים זוכרים שעשית. מה שהם מייחסים לו תשומת לב, ומה שהם אומרים עליך. מזלו של הנרי השמיני לא שפר עליו, עד שבאה ג'ורג' והפכה על פיה את הקערה המוזהבת.

שורה לזכור * "שים כתר על ראש סבי סבו של מישהו, ולצאצאו לא יהיה שום קושי לראות את עצמו חבוש בו" (עמ' 264). וזה נכון גם היום, כמובן, במובן המטאפורי.

שורה תחתונה * נשים שולטות בגברים. גם אם הם מלכים, וגם אם נדמה להם אחרת.

עונת הזיווגים, פ.ג'. וודהאוס

וודהאוס חוזר לעסוק בבני האצולה המטופשים של אנגליה, והפעם מתרכזת העלילה באחוזת דווריל, המתהדרת באדריכלות טיודורית אופיינית, ובחמש דודות בעלות גינונים מגוחכים. הגיבור, ברטי ווסטר, מגיע לאחוזה כשהוא מתחזה לאדם אחר, על מנת לסדר כמה עניינים רומנטיים. אבל כרגיל, רק המשרת שלו, ג'יבס, יוכל לפתור את התסבוכת. בשלוש מילים: טוב ויפה, וודהאוס.

שערוריית העונה, סופי ג'י

גם כשפרופסור לאנגלית באוניברסיטת פרינסטון כותבת על בני אצולה התוצאה היא רומן רומנטי, אבל כיוון שמדובר בלונדון של המאה ה-18, אפשר לסלוח לה. מה גם שסופי ג'י מוהלת את הרומנטיקה בסרקזם, ומביאה את סיפורו של אלכסנדר פופ, המשורר שחשף את התאוות והתככים של החברה האנגלית המהוגנת. אמנם בכך הוא חיסל את סיכוייו למצוא פטרון בחצר המלוכה, אך ללא ספק כבש את מעמדו בתרבות הבריטית.

בעוז ובהדר, גלילה רון פדר

מנחם בגין עמד זקוף מול אצולת מפא"י והיה אצילי לא פחות ממנה, אך לעולם ייזכר כמי שעלה לשלטון בזכות ההמונים. סיפורו הפוליטי ידוע, וגם הביוגרפיה שלו כבר שורטטה, אולם רון פדר לוקחת לעצמה את החירות לעסוק שוב בדמות הנערצת. סיפור חייו של בגין מובא בשלושה חלקים - בגולה, בארץ ישראל ובמדינת ישראל - ורק 55 העמודים האחרונים בספר מוקדשים למהפך 77' ולמה שקרה אחר כך.