לא גנב, לא מושחת, סתם שקרן

בעיתוני הבוקר ובתחנות הרדיו חזרה מילת מפתח אחת היום (ג'): קלון. גם אחרי הזיכוי החלקי בבית המשפט, נמשך הדיון הציבורי בהכרעת הדין במשפטו של ח"כ צחי הנגבי סביב שאלה אחת: האם בית המשפט ימיט עליו קלון או לא. כאילו תפקידו של בית המשפט לקבוע מי ראוי להיכלל בהנהגה הפוליטית של מדינת ישראל.

לכאורה, אל מול פרשיות השחיתות של אברהם הירשזון, צחי הנגבי יכול להרגיש כמעט צדיק. בית המשפט קבע היום שהוא לא גנב, הוא לא מושחת, הוא סתם שקרן. וזה קטן עלינו. כמעט בכל דיון על פוליטיקה בארץ יטען מישהו ש"כל הפוליטיקאים שקרנים". זה נשמע מובן מאליו, בערך כמו להגיד שיש חמסין בקיץ. נו, אז עכשיו יש לזה אישור של בית המשפט. מה הסיפור.

הסיפור כאן הוא לא משפטי אלא מוסרי. במדינה מתוקנת, מי שמורשע בעדות שקר פסול להנהגה. רק אצלנו זה נחשב לניצחון להנגבי. נשיא ארה"ב לשעבר, ביל קלינטון, כמעט הודח מתפקידו - לא בגלל הרומן שניהל עם מוניקה לוינסקי, אלא בגלל הטענה ששיקר במהלך עדות בשבועה. קלינטון נחלץ בעור שיניו.

קדימה מחבקת

ואצלנו? בקדימה חגגו היום. חבריו של הנגבי לסיעה העדיפו לחבק אותו ולהתמקד בסעיפי הזיכוי. אחד אחד הוציאו הודעות תמיכה במי שעשוי לעמוד בהמשך הדרך בראשות המפלגה.

אחת ההודעות המעניינות היתה זו שפרסמה יו"ר מפלגתו של הנגבי, ח"כ ציפי לבני, זו שחרטה על דגלה את טוהר המידות והניקיון. פוליטיקה אחרת היא קראה לזה. אם לא יוטל עליו קלון, סביר להניח שהנגבי, אחד הפוליטיקאים המוכשרים בישראל, יתברג בצמרת רשימת קדימה. אם לא יתמודד על ראשות המפלגה, ודאי יהיה מספר 2 של לבני בבחירות הבאות לכנסת. מעניין איך תוכל לבני להמשיך לדבר על פוליטיקה נקייה לאחר שמספר 2 שלה הורשע במתן עדות שקר.

מצד שני, לזכותו של הנגבי עומדים שני דברים: התמשכות המשפט שיצרה תחושה של עינוי דין, של נרדפות, והתחושה שהפך לשעיר לעזאזל בסוגיה שהיתה מקובלת במערכת הפוליטית באותו זמן מעוררת אליו דווקא סימפטיה. המון סימפטיה, ומכל קצוות הקשת הפוליטית.

השנים שירדו לטמיון

התמיכה הגורפת וחוצת המפלגות בהנגבי מעלה השערות בדבר המשך דרכו הפוליטית, אם לא יוטל עליו קלון. המנעד נע בין גרירת קדימה להצטרף לממשלה על מנת לזכות בתפקיד שר, ועד להדחת לבני והתמודדות על ראשות קדימה בהמשך השנה, או המתנה לבחירות הבאות על מנת לזכות בתיק בכיר שייתן לו להשתפשף עוד קצת עד שיהיה מוכן ציבורית להתמודד על ראשות הממשלה.

במערכת הפוליטית רץ סיפור ותיק על מפ"איניק, שבא לשר החינוך לשעבר, זלמן ארן (יש שמייחסים את הסיפור דווקא לזלמן שזר), ואמר לו: "40 שנה בארץ ועוד לא זוכיתי אפילו פעם אחת".

הנגבי זוכה כבר פעמיים, אבל המחיר ששילם גבוה: מחצית מהקריירה הפוליטית שלו הוא ישב בצד. מרבית שנותיו במערכת הפוליטית ירדו לטמיון. הוא לא יכול היה לעשות שום דבר מהותי. השאלה היא אם תהיה פעם שלישית.

בכל מקרה, עד שיפסוק בית המשפט בסוגיית הקלון, לא יקרה כלום. המניה של הנגבי היום אולי עלתה, אבל כרגע היא עדיין לא חזרה להיסחר.