מיקס טי.וי: "החשש בעולם הערבי הוא שנהיה הגשר שדרכו ישראל תעבור אליהם"

ערביי ישראל מצאו דרך להקים תחנת טלוויזיה בלי טובות מהרגולטור הציוני: ההפקה מקומית, האולפנים בחיפה והשידור מירדן ■ "העולם הערבי לא יודע איך לבלוע אותנו. הם לא יודעים מה זה החייזר הזה שנקרא ערבים בישראל"

כשענאן חמאם מגלה שברקע הצילום שלו מתנופף דגל ישראל, הוא מבקש מהצלם לזוז. אין לו בעיה עם נמל חיפה ממערב או עם גני הבהאים במזרח, אבל את הדגל הבלוי, שרוח הים עשתה בו שמות, הוא מעדיף מחוץ לפריים. ככה זה כשאתה מנהל את תחנת הטלוויזיה היחידה בעולם הערבי שמשדרת מרחוב על-שם דוד בן-גוריון; אתה יכול להלך בין הטיפות, אבל רק עד גבול מסוים.

כבר קרוב לשנה וחצי שהערבים בישראל נהנים מ"מיקס טי.וי" של חמאם. על פניו, מדובר בתחנת טלוויזיה ירדנית, שמשפחת חמאם החיפאית מחזיקה בזיכיון שלה; בפועל, בחברת ההפקה של המשפחה, הכוללת כבר כ-30 עובדים, מצלמים את התכנים בישראל. על מנת להתגבר על מכשלות הרגולציה, התכנים מועברים לירדן, ומשם משודרים לכל העולם הערבי, וגם לכאן, באמצעות לווין. כך, למעלה מ-40 שנה מאז החלה לפעול טלוויזיה בישראל, מתחת לאפה של הממשלה ורשויותיה, זוכה גם הציבור הערבי בארץ לערוץ משלו. על-פי סקר שנערך עבור הערוץ, 36% מהערבים בישראל יודעים על קיומו וצופים בו. לפני חודש, כששודרה בו תוכנית הריאליטי המקורית "ניו סטאר", בסגנון עדות ה"כוכב נולד", החלה התחנה גם למכור פרסומות מקומיות. כעת חמאם מכוון אל היעד הבא: זכייה במכרז להקמת ערוץ ערבי ישראלי ברישיון של משרד התקשורת. הטיפות שביניהן הוא מתמרן הולכות ומתעבות.

מסך מפוצל / צלם: חגי אהרון
 מסך מפוצל / צלם: חגי אהרון


"החזון שלי הוא ערוץ שמדבר לפי דרישות המגזר", מפרט ענאן. "לא בהכרח תחנת טלוויזיה שתעצב דעת קהל, כפי שהמצב הנוכחי של תחנות הטלוויזיה הממסדיות שמשדרות בערבית עושות בתקופה הזאת".

* מה רע בלעצב דעת קהל?

"אני לא אהיה זרוע של הממסד. אנחנו חיים במדינת ישראל, כפופים לחוקיה, ואנחנו מכבדים את זה ונדבר לקהל שלנו בהתחשב ברצונות כל הצדדים. לא נהיה 'לייט', אבל לא נהיה לצד זה שיכול להיות קיצוני".

* למה אתה מתכוון כשאתה אומר "הממסד"?

"ערוץ 33".

* כשאתה רואה שם את החדשות, אתה מרגיש שהן מוכתבות מלמעלה?

"ערוץ 10 פי אלף יותר אמין מהם. בערוץ 10 מראים את הדברים לקהל הכללי ולא למגזר, אז אתה לוקח את זה בפרופורציות הנכונות. אתה מבין שאף אחד לא מנסה לכוון משהו למגזר מסוים. להבדיל מערוץ 33, שבו מה שהממסד רוצה עובר בתקשורת. עובדה שאף אחד לא ימונה שם, בחטיבת החדשות, בלי לעבור אישור של השב"כ".

לא רוצים פוליטיקה

סיפורה של משפחת חמאם בדרך לערוץ טלוויזיה ערבי בישראל הוא אולי סיפורו של המגזר כולו. 4 האחים - סאמר, ענאן, עמיר ואיהאב - מנהלים כבר שנים רבות חברת תקשורת משגשגת. דרכם החלה בתחנת רדיו פיראטית, וברבות השנים הוסב עיקר הפעילות בחברת ההפקה שברשותם, F קונקשן, להפקת אירועים ולתחום התוכן הסלולרי, מה שהפך לבסיס כלכלי לערוץ הטלוויזיה. להרפתקת הערוץ הערבי-ישראלי הם יצאו מסיבה כלכלית גרידא ובתוך זמן קצר מצאו עצמם בתווך - בין המרחב המזרח תיכוני החשדן למציאות הישראלית הלוחצת, זו המורכבת מממסד חששן וממתחרים שנהנו מסטטוס-קוו ארוך שנים.

בהתחלה הם חשבו בגדול. את השותפים הירדנים שלהם פגשו באחת מנסיעות העסקים שלהם לרבת-עמון. מדובר במשפחת דווד המבוססת ועתירת הקשרים, שראשה, כאמל דווד, היה בעברו נציג ירדן בליגה הערבית. קהל היעד הראשוני היה במצרים. בכל זאת, מסביר חמאם, "המגזר בישראל מונה 1.5 מיליון בני אדם, שזה לא הרבה יחסית". הבעיה היתה, הוא מספר, "שבתור ישראלי לא הייתי יכול להעביר את השידור במצרים". ואז עלה הרעיון לשדר מירדן, "כשאנחנו אמונים על התוכן ועל הצד הטכנולוגי".

אחרי מספר ניסיונות הבהירו השותפים הישראלים לאנשי העסקים ברבת-עמון כי "המשחק במגרש הביתי הוא טוב יותר", כלשונו של חמאם. "אז קיבלנו זיכיון להפיק תכנים לטלוויזיה מהארץ".

מאז משדרת התחנה במרבית שעות היממה, תוכן בידורי שמופק על-ידי ישראלים למען ישראלים. תוכניות על קולנוע סטודנטיאלי ערבי, לצד קליפים של היפא ווהבי והרבה ספורט. פוליטיקה או תוכניות על מצוקותיו של הציבור הערבי - מחוץ לתחום.

מסך מפוצל / צלם: חגי אהרון
 מסך מפוצל / צלם: חגי אהרון


"לקח לנו הרבה זמן לעלות, כי בכל פעם שהיינו צריכים להביא תוכנית חדשה צצה איזו בעיה", מספר חמאם. "נכון שאנחנו מנהלי התוכן, אבל יש בעלים לתחנה, ויש רגישות מסוימת. בגלל זה אנחנו לא משדרים תוכנית כמו 'פופוליטיקה'. לא רוצים ליפול. רוב התכנים שלנו זה ספורט, אמנות, בידור. מתרחקים כמה שיותר מנושאים חברתיים".

* אין ציפיות מכם שתהיה אמירה פוליטית?

"בכלל לא. לא רוצים פוליטיקה באמצע. הם (האחים דווד, ל' א') אנשי עסקים פרופר".

* איך הציבור הערבי מקבל את זה שעד שיש להם ערוץ טלוויזיה, הוא לא מתעסק בקשיים האמיתיים?

"אני אשיב לך בסימולציה: משרד הבריאות לא העביר תקציבים מסוימים, שנועדו לפתוח עוד שתי מרפאות בסכנין. את מי אני יוכל לראיין? את הדובר של משרד הבריאות?".

* אז אתם החלום הרטוב של הממשלה הישראלית; אפילו תוכנית אירוח ביקורתית אין לך.

"אז מה אתם רוצים, שאזרוק אבנים? גם לי מותר לשיר, לרקוד. היתה לנו תוכנית אחת, שבה ביקשנו מעוברי אורח ברחוב הערבי להגדיר את עצמם. הרבה אמרו שהם ערבים שגרים בישראל, אחרים פלסטינים שגרים בישראל. יש כאלה שאמרו ישראלים".

* מה אתה היית עונה במשאל הזה?

"ערבי שחי בישראל".

ההגדרה הזו היא הנוחה ביותר כרגע לענאן חמאם. עם עליית התחנה החלו לצוץ בעיתונים ובאינטרנט הערביים כתבות שדיברו על כך שהתחנה "חשודה"; שיש מאחוריה "מטרה סמויה". שהיא לא משקפת באמת את המציאות הערבית ישראלית, אלא משמשת "פה של הממשלה הציונית". לדברי חמאם, ערביי המרחב לא מוכנים לקבל את העובדה שלא כל הערבים החיים בישראל הם פלסטינים נצורים וכבושים. בסוריה הערוץ הוחשך לחלוטין; בסעודיה נאסר לשלוח אליו מסרונים. "העולם הערבי לא יודע איך לבלוע אותנו. הם לא יודעים מה זה החייזר הזה שקוראים לו ערבים בישראל".

מסך מפוצל / צלם: חגי אהרון
 מסך מפוצל / צלם: חגי אהרון

* שנים לא הצליחו להרים פה תחנת טלוויזיה לערבים. אולי אין לזה מקום?

"יש. רק צריך מישהו שיוכל לעשות את זה, שיצליח להתחיל להפעיל תחנת טלוויזיה כזאת. היה קושי כל הזמן. אנחנו הגענו, נתנו את כל היכולת שלנו בהפקה, ובעיקר בזיהוי הפוטנציאל".

* הטענה היתה כל הזמן שזה לא כלכלי.

"אנחנו מצאנו פורמט אחר. בשל עיסוקנו בתחום התוכן הסלולרי אנחנו יכולים להפיק רווחים בתחומים אחרים. בגדול, רק כמויות האס.אם.אס שמקבלים בכל הצ'טים למיניהם מכסות את העלות".

פרסום ישראלי - מחוץ לתחום

נקודת המפנה היתה לפני חודשים ספורים, בעת שידור התוכנית "ניו סטאר", שגררה הצלחה לא צפויה. הרעיון להפיק את התוכנית נולד לאחר שצעירים ערבים, שביקשו להשתתף ב"סופר סטאר", גרסת העולם הערבי של "אמריקן איידול", נדחו על הסף.

* מה היה שונה בהפקה שלכם?

"כשהם הגיעו לתוכנית שלנו הם לא האמינו שזה אמיתי, שזה ישודר בטלוויזיה. פתאום הצעירים הערבים מפה ראו את עצמם בטלוויזיה, בהפקה רצינית מושקעת בים של כסף. זה תפס תאוצה כמו אש בשדה קוצים. זה דיבר על השכן שלך, על החבר, על היריב. משהו שהוא בעצם קרוב אליך. לכן זה עניין את האנשים".

הפקת התוכנית, שצולמה באולפני מימד בתל אביב, עלתה לערוץ בין 3.5 מיליון ל-4 מיליון שקל. "ההפקה כיסתה את עצמה והרוויחה. בשתי התוכניות האחרונות נאלצנו להגביל את כמות האס.אם.אסים למכשיר, כי אנשים התחילו להגיד שהאחים חמאם עושים כסף על הגב של המגזר. אנשים פשוט קנו כרטיסי סים והחליפו".

בסך-הכול, על-פי ההערכות הגיעו לתוכנית קרוב למיליון מסרונים, רק כ-20% מהם מישראל. לראשונה החל גם ביקוש לשידור פרסומות בערוץ.

"לא ציפינו להצלחה הזו. לא התכוננו ולא פנינו למשרדי פרסום בכלל. בנינו על זה שהאס.אם.אס יהיה מקור ההכנסה היחיד. ואז התוכנית תפסה תאוצה, ומפרסמים התחילו לפנות אלינו. בשלב מסוים גם ביקשנו אישור מהחברה הירדנית להתחיל להעלות פרסומות של החברות (הישראליות. ל' א') הגדולות, אבל הם לא הסכימו בשום פנים ואופן. הם היו מוכנים רק לעסקים שהבעלים שלהם הם ערבים; וגם זו היתה פרצת דרך. יש להם פחד מסוים. כאילו אנחנו מנסים להיות איזה גוף מגשר, ששואף לנורמליזציה ולשיתוף פעולה עסקי בין ישראל לעולם הערבי. הפחד של העולם הערבי הוא שנהיה הגשר שדרכו ישראל תעבור לעולם הערבי".

לאחרונה, תחת פיקוח הדוק, הירדנים שחררו עוד קצת חבל ואישרו פרסום של מפרסמים ארציים; ובכל זאת יש "אבל" גדול: שלא יהיו למדינה מניות בחברות האלה. "את בזק אי-אפשר לפרסם, וגם את תנובה לא", מסביר חמאם. "שטראוס, אף על פי שהיא חברה בורסאית, אפשר לפרסם. לאט-לאט מקבלים עוד ועוד אישורים. לא יודע לאן נגיע עם זה".

ועדיין, ההכרח באישור פרטני לכל פרסומת ופרסומת נמשך: "לפעמים יש פרסומות מסוימות שאומרים בהן מילים בעברית. למשל, היה מפרסם שהכתובת שלו היא צומת גולני. הסברנו שזו כתובת, אבל ייהרג ובל יעבור - לא מעלים את צומת גולני. העלינו פרסומת כזו, וקיבלנו טלפון להוריד אותה. אז הורדנו. נתנו לזה שם אחר, לפי קיבוץ אלונים, זה לא נשמע בדיוק בעברית, זה נשמע כאילו משהו אירופי כזה, אז קיבלו את זה".

למרות הזהירות לא עבר זמן רב ולנייל סט, חברת הלוויין שבאמצעותה משדר הערוץ מירדן, הגיעו דרישות לסגור את התחנה. "הבעלים הגיעו למנהלים של נייל סט, ישבו איתם, והסבירו להם שהחברה היא ערבית ושאין שום שותף יהודי. היה מאבק רציני עד שאישרו להמשיך לשדר".

* למה חשוב להם לבלום את כל המתקפה עליכם - זו באמת כזו הזדמנות עסקית?

"לא רק. הקשר הזה טוב גם לעסקים אחרים".

* אבל כשהם עובדים אתכם הם לא מסכנים את העסקים האחרים שלהם מול חברות בעולם הערבי?

"אין להם בעיה עם זה. הם עובדים מולנו. הם מסבירים שאנחנו 'הערבים שעובדים איתם הרבה זמן'. יש בנינו קשר חברות".

* מישהו בישראל טרח לבדוק מי אתם? משרד התקשורת אולי?

"בכלל לא. למה להם לבדוק? אנחנו הרי לא גוף משדר, אנחנו גוף מפיק".

* אתם גוף שמשדר לישראל.

"לא. אנחנו גוף שמפיק תוכן ישראלי".

* אבל אתם נוגסים בעוגת הפרסום של גופים שקיבלו זיכיון מהמדינה, למשל רדיו א-שאמס.

"אין קשר בין נתח שוק שמגיע לרדיו ונתח שמגיע לטלוויזיה. הטלוויזיה אמורה להגדיל את עוגת הפרסום במגזר הערבי".

על-פי ההערכות העסקיות של חמאם, שוק הפרסום במגזר הערבי עומד על 60 מיליון שקל לכלל המדיות. על-פי אותן ההערכות, מאז התחיל "מיקס" למכור פרסומות לפני כחודש, ההכנסות שלו כבר הגיעו ל-1.5 מיליון שקל בחודש.

"עם הצלחת התחנה עצמה השוק יגדל לפחות ב-50%", אומר חמאם. "אנחנו מאמינים שלאחר שנזכה במכרז על ערוץ טלוויזיה ערבי בישראל, התחנה תחזיר את ההשקעה בשנה הראשונה".

לא ערבי של חומוס ופלאפל

בחודש שעבר יצא לדרך המכרז לערוץ ערבי ייעודי, בחסות מועצת הכבלים והלוויין. משפחת חמאם היתה אחת משמונת הגורמים שרכשו את ספר המכרז.

* הירדנים מצטרפים לקבוצה?

"לא בהכרח. נכון לעכשיו אנחנו הזכיינים של התחנה. יכול להיות שבעוד שנה ישללו את הזיכיון הזה מאיתנו. נכון לעכשיו הם לא הולכים איתנו. אין ספק שרקמנו הרבה קשרים בעולם הערבי. אם נצטרך את הקשרים האלה, נוכל להשתמש בהם".

* יש גורמים אחרים שמעוניינים ללכת אתכם?

"יש לנו גם קשרים בלוויין נייל סט, שנוכל להשתמש בהם על מנת להעלות תחנת טלוויזיה שהיא לא בהכרח 'מיקס', אבל אנחנו לא סגורים על קבוצה מסוימת. יש משא ומתן מתקדם בנושא הזה של קבוצה למכרז".

זהו הסיבוב השני למכרז, לאחר שבשנת 2004 החליטה חברת ענני תקשורת, שזכתה במכרז, כי ערוץ כזה לא יהיה כלכלי, והחזירה את הרישיון. לדברי חמאם, נקודת החוזק שלו במכרז מצויה בספריית החומרים שכבר צבר ובציוד הטכנולוגי שהוא מחזיק.

"העלויות הן בתוכן עצמו. זה לא בברזלים. יש לנו תכנים שנמצאים אצלנו במגירה ואפשר כל הזמן לשלוף ולהוציא. יש לנו גם צוות טכני, אמנותי, מגובש, שכבר הספיק להשתפשף ועשה את כל הטעויות שאפשר לעשות. יש לנו חומרים מהעולם הערבי, שזה דבר לא זול שאפשר להתחיל להריץ אותו".

* אתה חושב על האפשרות שיבחנו במכרז גם את הנושא של נאמנות למדינה?

"איך שהבנתי שחור על-גבי לבן מאיש תקשורת גדול במדינה, שלא מהמגזר, ההחלטה תתקבל לאחר בדיקה ביטחונית של כל הגופים. אישור של השב"כ יהיה".

* מה יהיה אם תשים את מוחמד בכרי, ששימש שופט ב"ניו סטאר" שלך, להיות מנהל בתחנה?

"יש לנו הכבוד לעבוד עם מוחמד בכרי. עוד לא דיברנו על הנושא הזה. אם נצטרך את מוחמד בכרי נשים אותו, אם נראה שהוא לא צריך להיות שם - אז הוא לא יהיה".

(במועצת הכבלים והלווין אמרו בתגובה: "מבלי להתייחס לגורם זה או אחר, ראוי לציין כי בתנאי המכרז נקבעה הוראה לפיה ניתן לפסול משתתף, אם לדעתה מתקיימים הסייגים למתן רישיון הקבועים בחוק התקשורת. בין היתר ניתן לפסול משתתף אם מתן הרשיון עלול להוות סיכון לביטחון המדינה").

* איך תטפלו בחדשות? אתה מתכנן להקים מערכת משלך או לקנות מאחרים?

"בשנתיים הראשונות לא נהיה חייבים להפיק חדשות. אחרי זה נצטרך להתחיל להפיק 20 דקות של חדשות. יכול להיות שנשתף פעולה עם גוף אחר, שלפחות יביא את התיעוד".

* וכשתצטרך לדווח על אירועים כמו המשט לעזה?

"אני לא רוצה להיכנס לנושא של המשט, אבל שווה מדי פעם לשמוע את הדברים אובייקטיבית, ואנחנו אמורים להיות שפויים במלוא מובן המילה. אני חושב שאני אמור להשמיע את דעותיו של המגזר עצמו. יש מספיק מדיות שידברו עליו ועל הלגיטימיות שלו ועל כל המעשה ההומניטרי שנעשה שם, לשלוח תרופות".

כשביקשנו מחמאם לפרט יותר בעניין הבעת הדעה, הוא לא היה צריך ללכת רחוק. באולפן המונדיאל היומי, אחת התוכניות הנצפות בערוץ, התארח זוהיר בהלול, משדרי הספורט הבכירים בישראל. בהפוגות של הראיון שנתן למיקס, צפה בכתבה עליו באולפן שישי של חדשות 2. שם תיעדו את שעבר עליו מאז איחל לאחת ממשתתפות המשטים לעזה שאללה יהיה עמה. לדברי חמאם, זו דוגמה מצוינת מדוע ערבים לא יכולים להיות בטלוויזיה בישראל, אלא אם היא ערבית.

"אם הוא יביע את דעתו בחופשיות, למחרת כבר מעיפים אותו. זוהר בהלול היה ידוע לאורך כל הזמן כאדם שהולך בין הטיפות, עם קצת נטייה לממסד. ההתבטאות הראשונה שלו זרקה אותו מהתקשורת. הזדמן לי לשמוע את הראיון עם אותה אישה, שאמרה לו שהיא לוקחת תרופות לחולי סרטן בעזה. כבן לאבא חולה סרטן אני יכול להבין את כאבה, וכך גם זוהיר. אני לא רואה פסול בלהכניס תרופה לאנשים חולים. אם מתברר שלאישה יש קשר לכל מיני גורמים, מאין לו לדעת? אם אני לא משחק לפי הכלים של התקשורת הישראלית, אז הם לא רוצים אותי. אם אני לא אהיה ערבי של החומוס ופלאפל, אני לא אהיה שם".

* בעת מלחמת לבנון השנייה נהרג דודך, חנא חמאם, מפגיעת טיל שנורה מלבנון. זה משהו שהשותפים הירדנים שלך יודעים?

"יכול להיות שכן".

* זה מעמיד אותך באיזה צד של העימות.

"הוא אשם שהוא נהרג? שהוא גר בוואדי ניסנס?".

* לא, אבל אתה עכשיו משפחה שפעילות טרור של החיזבאללה פגעה בה.

"ההגדרות של הדברים ממש רגישות. זו היתה מלחמה, ובמלחמות מתים אנשים משני הצדדים. במקרה זה דוד שלי נהרג. הוא לא היה צד, הוא היה קורבן".

* במלחמה, רדיו א-שאמס היה הקול היחיד שדיבר לערבים בארץ ועדכן אותם. זה תפקיד שתצטרך לקחת על עצמך.

"נסקר באובייקטיביות, לא מעבר לזה. אני לא יכול לקחת צד מסוים. מה אתה רוצה, שאני אגיד צודקים חיזבאללה שיורים על ישראל? אתה רוצה שאני אגיד צודקים ישראל שיורים על חיזבאללה?".

* אולי אתה מבין את גודל האתגר שלך. אתה תהיה מהדורת החדשות הלא ציונית הראשונה בישראל.

"או-קיי, אני מבחינתי לא ציוני. לא מבין מה פסול בזה. נכון לעכשיו, בכל מה שעשיתי בחיי לא לקחתי צד".

* זה מדאיג אותך שיחפשו אותך?

"אין ספק שמדאיג. בטח שמדאיג".

lior-a@globes.co.il

mira-aw@globes.co.il

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988