הבעל מת לפני שהגט נכנס לתוקף; ביהמ"ש נישל את האישה מהירושה

‎‎בית המשפט המחוזי בחיפה אישר באופן תקדימי לנשל אישה נשואה מירושת בעלה המנוח, עימו היתה בהליכי גירושים - זאת למרות שהבעל לא השאיר אחריו צוואה, ולמרות שהליך הגירושים בין בני-הזוג לא הושלם.

בית המשפט קבע, בהסכמת הצדדים, כי למרות שהגט בין המנוח לאשתו לא הוסדר סופית - האישה לא תיחשב בגדר בת-זוגו לצורך חוק הירושה, ולכן אינה זכאית לרשת אותו.

‏בני-הזוג, שנישאו בנישואים מאוחרים, עשו הסכם ממון בטרם הנישואים, בו קבעו הפרדה רכושית מלאה. לאחר 3 שנים ביקשו השניים להתגרש, וחתמו על הסכם גירושים שאושר וקיבל תוקף של פסק דין. ואולם, שבוע לפני שהגט נכנס לתוקפו לקה המנוח באירוע מוחי קשה והיה שרוי בתרדמת, והוא נפטר בטרם הושלם הליך הגירושים.

‏בזמן שהבעל היה בתרדמת, פנתה האישה למשרד הפנים לצורך שינוי שם משפחתה לשם משפחתו של המנוח. זאת במטרה, כך לדבריה, לזכות בכספי הפנסיה של המנוח. בנוסף היא הגישה בקשה למינויה כאפוטרופוס לרכוש בעלה בנפרד.

לאחר מות בעלה הגישה האישה למתן צו ירושה, לפיו בהתאם לחוק היא ואימו של המנוח יירשו אותו בחלקים שווים. אמו ואחיו של המנוח הגישו מצדם בקשה למתן צו המורה גע הם היורשים הבלעדיים.

‏האם והאח טענו, באמצעות עו"ד יהודית מייזלס, כי למרות שהמנוח לא השאיר צוואה, יש לפרש את חוק הירושה כך שהאישה לא תוגדר כבת-זוג. לדבריהם, העובדה שנערכו הסכם גירושים והסכם ממון והצהרת האישה על רצונה להתגרש מהמנוח והעובדה שאף החלה לצאת עם גברים אחרים - מלמדים על כך שהמנוח לא התכוון כי האישה, ממנה עמד להתגרש, תיטול את מחצית עזבונו.

האישה טענה מנגד כי היא ובעלה נפרדו בידידות ואף התגוררו מספר חודשים יחד לאחר חתימת הסכם הגירושים. בנוסף היא טענה כי כיוון המנוח לא הותיר צוואה, מתבטלת טענת בני משפחתו כי לא רצה להוריש לה דבר.

‏‎‎החלטה סופית

בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, שאושר על-ידי המחוזי, נקבע כי האישה פעלה בחוסר תום-לב בניסיון לזכות ברכוש שלא נועד לה. בית המשפט החליט לפרש את חוק הירושה, כך שחלוקת עזבונו של המנוח תהיה למעגל המשפחתי הקרוב, וזאת לפי רצונו המשוער, בהיעדר צוואה.

בית המשפט ציין אמנם כי החוק מונה את בן-הזוג של המנוח בין יורשיו החוקיים, אולם פסק כי בהתאם לתכלית החוק והנסיבות הספציפיות - לא ניתן לראות באישה כבת-זוגו של המנוח בהתאם לחוק הירושה.

"לעמדתי", כתבה השופטת רחל ברגמן, "שלילת רשות האישה לרשת את המנוח מקיימת תוצאה צודקת, המגשימה את כוונת המנוח והולמת את המציאות העובדתית".

‏לדבריה, "החלטת המנוח ואשתו להתגרש ולחלק את הרכוש ביניהם היתה סופית. התנהלות בני-הזוג אינה מותירה ספק כי כוונת הפירוד היתה חד-משמעית מצד שניהם. הוכח כי ההחלטה להיפרד היתה סופית ומוחלטת ואף הוצאה מהכוח אל הפועל. אכן, אקט הגירושים הפורמלי - סידור הגט - לא מומש, אך בנסיבות, עובדה זו אין בה להאפיל על כל השאר". ‏‎‎‏