מערער לעליון: הערבי הנשוי שהתחזה ליהודי רווק והורשע באונס

‎‎ערבי נשוי הורשע באונס ונידון לשנה וחצי מאסר אף שהיחסים היו בהסכמה, כיוון שהציג עצמו כיהודי רווק‏ ■ הפרקליטות והסנגוריה הופתעו מחומרת העונש ■ ‎הסנגוריה שוקלת לדרוש מירמה במקום אונס - ועשויה לסגת מהסדר הטיעון

‎‎הסנגוריה הציבורית תערער לבית המשפט העליון בעקבות הרשעתו של סבאר קאשור בעבירות של אונס ומעשים מגונים במתלוננת שקיימה עמו יחסי מין בהסכמה מלאה - על בסיס הצהרתו כי הוא רווק ויהודי, בעוד שלמעשה הוא נשוי וערבי.

בסנגוריה הציבורית, שייצגה את קאשור במסגרת משפטו בבית המשפט המחוזי בירושלים ואף ניהלה בשמו משא-ומתן להסדר טיעון, שוקלים לערער לא רק על חומרת העונש שהוטל עליו - שנה וחצי מאסר בפועל - אלא אף על עצם הרשעתו בעבירות מין.

‏אפשר שבמסגרת הערעור, שעליו עדיין לא הוחלט סופית בסנגוריה, יתבקשו שופטי העליון להפוך את הפרשה הזו לאחד המקרים הנדירים שבהם התיר בית המשפט לנאשם לחזור בו מהודאתו, שעל בסיסה הוא הורשע בעבירות המין החמורות במסגרת הסדר הטיעון.

יצוין כי הן הפרקליטות והן הסנגוריה הופתעו מחומרת העונש שגזרו עליו השופטים צבי סגל, משה דרורי ויורם נועם, בין היתר בשל המלצתו החיובית של שירות המבחן בעניינו של הנאשם להטיל עליו מאסר קצר שירוצה בעבודות שירות.

‎‎מצג-שווא

‏לדברי הסנגור הציבורי של מחוז ירושלים, עו"ד דורי פינטו, ניתן לטעון כי הנסיבות הספציפיות של המקרה הנוכחי כלל אינן מגלות עבירה, או לכל הפחות אינן מגלות עבירת מין. לפיכך, אפשר שבית המשפט העליון יתבקש לזכות את הנאשם מעבירות אונס ומעשים מגונים ולהרשיעו בעבירת מירמה בלבד.

ההרשעה בפרשה זו הושגה בהסדר טיעון, לאחר שהמתלוננת העידה בבית המשפט כי יחסי המין עמה היו בהסכמתה המלאה, על בסיס האופן המטעה שבו הציג את עצמו.

‏‏"בתיק הזה היה הסדר טיעון, בכתב האישום המקורי היו העובדות המתוארות חמורות יותר", אומר פינטו, "אני מניח שאם כתב האישום הסופי היה מוגש מלכתחילה, בהחלט יכול להיות שהיו נטענות טענות האם העובדות מתאימות לסעיפי החיקוק - והטענות הללו אולי היו מתקבלות על-ידי בית המשפט. במקרה הזה, מכיוון שהתנהל משא-ומתן שמטבע הדברים גרר שינוי בתיאור העובדות, זו היתה התוצאה שאליה הגיעו הצדדים".

‎‎פרשנות מצמצמת

‏‎‎בנוגע לסעיף בחוק העונשין הקובע כי עבירת האינוס יכולה להתקיים גם כשיש מצג-שווא הנוגע לזהותו של הגבר, אומר פינטו כי על בתי המשפט לפרש את הסעיף הזה בצמצום.

"כשיש אפשרות של טעות בזהות העושה, צריכה להיות פרשנות מצמצמת", הוא אומר, "מצד אחד יכולה להיות דוגמה קיצונית שאדם מסוים גורם לאשה לחשוב שמדובר בבעלה, ואז ברור שמדובר במקרה שיכול להיכנס למסגרת העבירה, אבל לא צריך להרחיב את הסעיף למקרים אחרים. צריך מאוד להיזהר מלהרחיב את מסגרת עבירת האינוס - היא צריכה להישמר למקרים מובהקים ולא לכלול שורה רחבה של מקרים".

‏לדברי פינטו, בסנגוריה הופתעו בעיקר מהשורה התחתונה של גזר הדין, ולא מהרטוריקה שנקט השופט סגל במסגרת הנימוקים.

"על בית המשפט להגן על האינטרס הציבורי מפני עבריינים מתוחכמים בעלי לשון חלקלקה ומתק שפתיים", כתב סגל, "שבכוחם להוליך שולל קורבנות תמימים, במחיר הכבד מנשוא - קדושת גופם ונפשם. שעה שנשמט בסיס האמון בין בני אדם, כל שכן עת מדובר בנושאים כה אינטימיים ורגישים, מכונני גורלות, נדרש בית המשפט לעמוד איתן לצדם של הקורבנות - להגן על שלומם".

"היה מקום לצפות", אומרים בסנגוריה, "שבנסיבות הללו העונש יהיה הרבה פחות חמור". ‏‎‎‏