אחד ההבדלים העקרוניים בין ניהול עסק ובין ניהול מדינה הוא ניהול התקציב. הנהלה של עסק, שתזהה גידול בביקושים למוצריו ובעקבות זאת, סיכוי להגדיל רווחים, לא תטען כי היא מפסיקה את הייצור מאחר שתקציב חומרי הגלם שלה נגמר. נהפוך הוא, שכן השורה התחתונה קובעת.
אך בניהול תקציב מדינה פועלים כללים שונים. יש רצון להגביל את הגירעון התקציבי, שהוא הפער בין הכנסות והוצאות, כאשר ההכנסות וההוצאות נקבעות על-פי מודלים שמרניים ביותר. לכן, במדינה מותר "לתקוע" מחלף ולעכב בניית פרויקט תשתית חיוני, כי ההוצאות חרגו מהתקציב שנקבע מראש.
אילו המדינה הייתה פועלת בתפיסה עסקית יותר, היו מובאים בפני מטה לפיתוח כלכלי הפרויקטים השונים. בכל פרויקט שבו ניתן להוכיח כדאיות כלכלית, הייתה הממשלה יכולה להחליט אם לממנו מתקציב פנימי או לפנות לשוק ההון.
למשל, אם פרויקט מסוים מניב הכנסות ממסים, העולות על עלות הפרויקט, המדינה לא צריכה לבצע ניתוח כלכלי מסובך הכולל תועלות ציבוריות ורווחה חברתית, שכן הצידוק הכלכלי נמצא כבר בכדאיות הכלכלית הבסיסית. במקרה כזה פונים לשוק ההון, מנפיקים איגרות-חוב ייעודיות, ו"צובעים" את ההחזר ממסים הנובעים מהפרויקט, לטובת החזר על האג"ח. פרקטיקה כזו נוהגת למשל באחד הסוגים של אג"ח מוניציפליות.
אם יהיו "יותר מדי פרויקטים טובים", היצע "אג"ח הפרויקטים" יעלה, מחירם של האג"חים ירד והתשואה תעלה. כך ייווצר שיווי משקל בשוק, כאשר מחיר הכסף המגויס משקף תועלת שולית שווה לכולם. במצב כזה, למרכז ההשקעות היה תקציב גדול יותר, כי חלקו היה ממומן משוק ההון, שכן לפחות חלק מהפרויקטים הנבחנים, מניבים למדינה הכנסות ממיסים העולים פי כמה על העלות למדינה.
גם הטכנולוגיה יכולה לבוא לעזרת מימון פרויקטלי כזה. יש מקרים שבהם מה שהמדינה צריכה הוא לתת רישיון לניהול פרויקט לגוף עסקי, בדומה למודל כביש 6, תוך מתן רשת ביטחון שעלותה האפקטיבית, לאחר ניכוי תקבולי המדינה מהפרויקט, היא אפס.
כביש הרוחב החשוב והתקוע 531, הוא דוגמה טובה (או רעה). אם הנהנים מהכביש ישלמו דרך מנגנוני החיוב הסלולאריים או הלווייניים, את מחיר החיסכון שלהם, כביש 531 היה כבר מוקם ולא נתקע בגלל ויכוחים על עלויות, שיחסית לנזקים הנגרמים לציבור, הן עלויות קלות.
מרגע שנטל ההחלטה התקציבית מוטל על גבו של פקיד, מוכשר ככל שיהיה, תפקידו הוא למזער עלויות. ואם נוסיף לכך את מוראו של מבקר המדינה, נקבל מרשם בטוח לתקיעה. הגדרה שונה של תפקידי המערכת, הייתה מורידה את הנטל הזה מגב פקידי האוצר ומעבירה את המשימה לשוק ההון. רוב המשתמשים בכביש הזה היו מוכנים לשלם לקבלנים סכום גבוה יותר, תמורת הקדמת לוחות-הזמנים. כך גם לגבי הרכבת התחתית בתל אביב והרכבת הקלה בירושלים.
אמנם תמיד יהיו מוצרים ציבוריים שקשה עד בלתי ניתן, להעבירם דרך מנגנון התמחור של שוק ההון, אולם אם נבודד מתוך מכלול הפרויקטים שהמדינה מטפלת בהם את אלה שניתן להעריך את תועלתם הכלכלית ולתמחר אותם בשוק, הוויכוחים על תקציב המדינה יצטמצמו לאותם מרכיבים שהם באמת בעלי ערך ציבורי וחברתי, ואילו החלקים הכלכליים יקבלו טיפול נכון יותר.
הכותב הוא מנכ"ל תבור כלכלה ופיננסים ודיבידנד השקעות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.