עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי היא מומחית לדיני משפחה וירושה
כל עורך דין לענייני משפחה יכול להעיד כי אחת לכמה זמן מופיעה במשרדו אישה בוכיה, מספרת שגילתה כי בעלה בוגד בה, ומבקשת מעורך הדין לדאוג שעורו וכיסו של הבוגד יופשטו מעליו. עורך הדין מהנהן באמפתיה, מגיש ממחטה, ונאלץ לבשר לאישה את הבשורה הרעה, על-פיה בגידה היא אולי חטא אך אינה פשע, ובית המשפט לענייני משפחה לא מעניש את הבעל על התנהגותו הנלוזה.
ההלכה המשפטית בעניין זה היא ברורה וחד-משמעית: אין אשם בגירושים, ואין ביטוי כלכלי לשאלה בעטיו של מי הם נגרמו. גם אם הבעל נאף ובגד, הרכוש עדיין יחולק בהתאם לקריטריונים הכלכליים שנקבעו כמו חזקת השיתוף, הפרשי כושר השתכרות וכיוצא בזה, כאילו היה הבעל צדיק גמור.
הבעל הבוגד גם לא מחויב בתשלום מזונות גבוהים יותר, ולא נדרש לשלם לאישה הנבגדת פיצויים עונשיים על עוגמת-הנפש שנגרמה לה.
כל זה היה נכון עד חודש זה, שבו גילינו כולנו - ומר סבאר קאשור בפרט - כי לא זאת בלבד שיש אשם בניהול סטוץ מחוץ לנישואים, אלא שהאשם הוא פלילי. מר קאשור, המכנה את עצמו "דודו", יצר קשר עם אישה באינטרנט והציג את עצמו כרווק המחפש אהבה.
האישה טוענת כי הוא הציג את עצמו כיהודי, אך "דודו" טוען כי היא פשוט הניחה זאת על-פי שמו, ומאחר שהם לא הגיעו רחוק מספיק בהיכרותם לכדי החלפת שמות משפחה, דת או פרטים אחרים - הנושא לא עלה.
מכל מקום, אין חולק כי השניים נפגשו ובתוך מספר דקות קיימו יחסי מין בהסכמה - קאשור כי הוא רצה סקס, והמתלוננת כי רצתה אהבה.
קאשור לא היה צריך לטרוח הרבה כדי להכניס את הבחורה למיטה. הוא לא נדרש להזמין אותה לארוחה או משקה, ולמעשה גם המילה "מיטה" היא מטפורית בלבד, שכן הם התפשטו כבר במעלית, ועד שהגיעו לקומת הגג כבר לא היה צורך להזמין חדר במלון.
בשלב זה, שהתרחש כ-10 דקות ממועד היכרותם, ובטרם הספיקו להדליק את הסיגריה שאחרי, קאשור זרק את הבחורה בו במקום, ורק בשל כך נשים רבות סבורות כי היה עליו ללכת לכלא. אך מתברר כי לקאשור מותר היה להתנהג בצורה גועלית אם אכן היה רווק יהודי, והוא הורשע באונס מכיוון שהתחזה לכזה, כשהוא למעשה ערבי ונשוי.
קאשור אינו הגבר הראשון שהורשע באונס בשל התחזות. קדמו לו גברים שהתחזו לרבנים שהסבירו לנשים כי עליהן לשכב עימן כדי לקבל תשובה, לרופאים שהסבירו לנשים כי עליהן לשכב עימם כדי להירפא, ואפילו גבר שהתחזה למנהל במשרד השיכון ואיים על נשים קשות-יום כי תאבדנה את זכותן לקבל עזרה בדיור אם לא תקיימנה עימו יחסי מין.
פסק הדין החדש הוא חריג מכיוון שהאדם - שנמצא כבר שנתיים במעצר-בית עם איזוק אלקטרוני, ונידון עכשיו לשנה וחצי מאסר בפועל, שנתיים וחצי מאסר על-תנאי ותשלום 10,000 שקל כפיצוי למתלוננת (לפי תעריף של 1,000 שקל לדקה?) - לא היה נוכל מקצועי, אלא אדם נשוי מן היישוב שסבר כי הוא אומר "שקר לבן" כדי לנהל סטוץ מחוץ לנישואים.
הקריטריון על-פיו הרשיע בית המשפט את הנאשם הוא הסוגיה הבאה: אילו ידעה המתלוננת את העובדות האמיתיות - האם עדיין היתה מקיימת עימו יחסי מין? אם התשובה היא שלילית - הרי שלא היתה הסכמה מודעת ליחסי המין, והם נחשבים לאונס, או לכל הפחות לקבלת דבר במירמה.
אלא שלמרבה הצער בית המשפט לא יכול לברר את השאלה בצורה אמיתית, גם כי קשה מאד לדעת ולהוכיח אם הבחורה הספציפית מתנגדת לקיום יחסי מין עם ערבים או נשואים או שניהם, וגם מאחר שזה פותח פתח לאין סוף תלונות על אונס, כמו למשל "לא הייתי מקיימת איתו יחסי מין אם הייתי יודעת שזאת שזירת שיער, כי אני לא נמשכת לקרחים".
קנה-המידה אם כן - ועל-פי פסיקת בית המשפט העליון בעניין דומה - הוא האדם הסביר, או יותר נכון האישה הסבירה, ולפיכך מתעוררת השאלה: ומה עם האישה החוקית? אם הגבר מורשע באונס על כך ששיקר לאישה עימה הוא בגד - האם הוא לא מבצע אונס גם כשהוא מקיים יחסים עם אשתו?
הלא האישה החוקית מקיימת יחסים עם בעלה תחת הסברה המוטעית לגבי זהותו כבעל נאמן, ואילו היתה יודעת את המציאות האמיתית לפיה מדובר בבעל הרועה בשדות זרים - מן הסתם לא היתה מסכימה לקיים עימו יחסים. לפיכך, לפי אותו היגיון גם זהו אונס בר ענישה פלילית ובר פיצויים כספיים, ואם משכב חד-פעמי של 10 דקות שווה 10,000 שקל - מה יהיה ערכן של שנות הונאה רבות?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
