באווירת מלחמה

בפייסבוק התווכחו אם 'ישראל היום' רק נפוץ או גם משפיע. ברור שהוא משפיע - עלינו העיתונאים

שמעתם? "ישראל היום" השתווה ל"ידיעות אחרונות" מבחינת היקף החשיפה היומית שלו בשנה האחרונה. החינמון של שלדון אדלסון הפך לעיתון שחלק ממש גדול מעם ישראל נחשף אליו.

הוויכוח הכי נפוץ בפייסבוק השבוע היה אם זה גם הופך את "ישראל היום" לעיתון משפיע. אחרי הכול, משהו שהיה כתוב ב"ידיעות" או ב"מעריב" עדיין נחשב לבעל אימפקט הרבה יותר גדול ממשהו שנכתב ב"ישראל היום".

יכול להיות שזה עניין של ותק, אולי זה משהו שעוד יבוא עם הזמן, ואולי צריך להסתכל על ה"השפעה" הזאת מזווית אחרת - ההשפעה על האווירה ששוררת היום בשוק שבו "ישראל היום" משחק - שוק התקשורת.

אידיאלים בטווח הטעות הסטטיסטית

התקשורת אוהבת לדווח על מלחמות, וברוך השם - יש לה לא מעט על מה לדווח. קודם כל, המלחמה הכמעט תמידית שאנחנו חיים בה. קסאמים, משטים, מבצעים, חטופים והרוגים באימונים הם הלחם שאותו אנחנו אוכלים לארוחת בוקר.

גם המלחמות העסקיות אצלנו יכולות להיות אכזריות במיוחד: נדמה כי בשווקים רבים שכחו מהי תחרות, כי את מקומה לקחה כבר מזמן המלחמה, שיש לה חוקים לגמרי אחרים, ולפעמים גם אין לה חוקים בכלל.

אז מה קורה כשהתקשורת עצמה מצויה במצב כזה של מלחמה?

קחו למשל את הדיווח על הסקר עצמו. סקר TGI מודד חשיפה לכלי תקשורת, כך שמעצם הגדרתו הוא מוצר בעייתי. למה? כי כשכלי התקשורת צריכים לדווח על עצמם ועל מתחריהם, מתחיל בלגן גדול. בסופו, ספק אם תצליחו באמת להבין משהו.

אבל רגע, כלי התקשורת אמורים להיות אמינים, לא? ואמת - לא אמורה להיות רק אחת? במיוחד כשמדובר בסטטיסטיקה? אז זהו, שתלוי למה ומתי.

כמו כל סקר, גם לסקר שמודד כמה חשיפה היתה לעיתונים ולרדיו יש טווח טעות סטטיסטית, וחלק ניכר מהממצאים אינם מובהקים. מה זה אומר? שאם משהו ירד או עלה, אין לזה בהכרח משמעות אמיתית, ויכול להיות שהמציאות היא לגמרי אחרת.

אבל כלי התקשורת נמצאים בתוך מלחמה, שבה האמת והדיוק לא בהכרח מהווים פקטור. העיקר זה לנצח. כשמישהו מעלה את רמת האגרסיביות, השאר חייבים ליישר קו. אם לא תהיה אכזר יותר יהרגו אותך, וכשמדברים על הישרדות - העקרונות והאידיאלים הופכים פתאום לפחות חשובים.

כך שהיום, אין מה להתפלא על כך שכל כלי תקשורת מדווח אחרת על סקר החשיפה. תמיד אחרי פרסום ממצאי הסקרים האלה, מתישהו אנשים שואלים אותי - תגידי, לא הבנתי, בסוף ירדתם או עליתם?

תכל'ס, לכל העיתונאים ברור מי הרוויח ומי הפסיד. אבל המלחמה יצרה חוקים חדשים, לפיהם אתה פראייר אם אתה מדווח על הדברים כפי שהם, כי המתחרה שלך בטוח ינצל את זה לרעה. אז מה עושים? מתנהגים לפי הכללים החדשים, הנמוכים, כי זהו מחיר המלחמה. אז מה אם אף אחד לא ממש מבין מה נכון בסוף?

השבוע הגיע אלינו אורח לעיתון. נפגשנו בענייני עבודה. כבדרך-אגב הוא התלונן על רמת העיתונות, שפעם, לדבריו, היתה אמינה יותר. חייכנו במבוכה. אתה יודע, התחרות קצת חירפנה את השוק, הסברנו. כשהמתחרה שלך שובר את החוקים ומתחיל להמציא חוקים חדשים, אתה יכול להבליג, אתה יכול לדבוק בעקרונות שלך, להגיד לעצמך שאתה עשוי מחומר טוב יותר, אבל יום אחד פתאום אתה מתחיל להרגיש אידיוט. למה? כי אתה קולט שהטריקים המלוכלכים עובדים. כנראה כשחוזרים על שקר מספיק פעמים, אנשים מאמינים לו. הוא נאנח ואמר: אתם מספרים לי? אני מכיר את זה טוב מדי מהשוק שלי.

לא משנה באיזו זירה, כשמישהו מחליט לגרור אותך למלחמה אתה יכול להתעקש שלא להיגרר, אבל לכל אחד יש נקודת שבירה. כשמישהו מתחיל עם חוקי משחק נמוכים אתה יכול להבליג. לשתוק. לקוות שזה יעבור לו. לקוות שתשמש דוגמה. לקוות שהציבור יבין, וידע מי נוהג באינטגריטי ומי לא.

הבעיה היא שזה לא קורה.

מה שקורה הוא שכולם מתחילים להפסיד. כלי התקשורת כולם שוחים בתוך תעשייה שהופכת לרקובה יותר מדי יום. הציבור? ברור שהוא מפסיד, כי לאן הוא אמור לפנות כדי לקבל מידע אמין ולא מוטה?

לכאורה, אפשר להגיד שהחברה שעושה את הסקר מרוויחה - היא אולי משאירה יותר מדי מקום לפרשנות יצירתית של הממצאים שלה, אבל זה נותן לה הרבה פרסום. מצד שני, אם בכל מקום מתפרסמות כותרות שונות לגבי אותו סקר, מה זה אומר לגבי איכותו?

רמת המיליטנטיות עולה

אז לאן הגענו, עם המלחמה הזו בתחום התקשורת? נגררנו למקום חריף יותר, שבו קיעקענו את האמינות של עצמנו לטובת הכותרת של היום, שעדיף שתהיה כמה שיותר אגרסיבית, כמה שיותר מיליטנטית, כי זה מה שמוכר. עשינו "וי" על כניסה במתחרים, ותרמנו עוד קצת לאווירת המלחמה, שמשפיעה גם על מי שקורא את הכותרות האלה, מכניסה אותו למוד מלחמתי ומעצימה גם את המלחמה שלו בזירה שלו, וחוזר חלילה. אין מה להתפלא שרמת המיליטנטיות של כולנו הולכת כל הזמן רק בכיוון אחד.

אז האם "ישראל היום" הוא עיתון רק נפוץ - או גם משפיע? ועוד איך משפיע. הוא תורם את חלקו הצנוע למצב שכולנו נמצאים בו, שרק מחריף מדי יום אבל אף אחד לא מפסיק אותו. מצב שבו התקשורת נלחמת, משפיעה על הלך-הרוח של כולם, והלך-הרוח משפיע עליה חזרה. אחרי הכול, חוקי המשחק הם כאלה שאם אתה לא לוקח בהם חלק - אתה יוצא פראייר.

ואם אתה כן לוקח בהם חלק? אז זהו, שאז כולם יוצאים פראיירים. אבל לפחות אף אחד לא לבד.

צרו איתנו קשר *5988