מעניין, לא מנצח

האם בטלוויזיה מסחרית יש מקום לתכנים חשובים - כמו "המקור" - או רק לתכנים מנצחים?

"המקור", ד' 21:00, ערוץ 10

הנה קונפליקט: האם בטלוויזיה מסחרית יש מקום לתכנים חשובים ומעניינים, או רק לתכנים מנצחים? הנה למשל "המקור": המערכת טובה, הכתבים נבונים, המגישים רהוטים, הנושאים - לא משהו.

לא שמחלוקת חריפה בין המערכת המשפטית למשטרה והפרקליטות אינה מעניינת, אבל אני מתקשה לראות את מר ישראלי - אם אינו עורך דין למשל - אומר לגברת ישראלי: "בואי נעביר לערוץ 10, יש תחקיר של המקור על מערכת אכיפת החוק".

זו הבעיה העיקרית שלי עם "המקור": לערוץ ממלכתי היא היתה יכולה להיות נהדרת, לערוץ מסחרי - היא פשוט לא מספיק מעניינת. תחקירים שהציבור הישראלי אוהב הם או משהו ברמת הפוליטיקה הארצית ברמות הגבוהות שלה או דרמות אנושיות (פעם זה יכול להיות מוני פנאן המנוח, גיבור התחקיר הגדול של העונה שעברה, או למשל צילומים מתוך ההריסות בהאיטי - אם מישהו בכלל זוכר).

תחקירים שהם מעין "מעמד הביניים" של החדשות כמעט שלא מעניינים כאן אף אחד, כמו המעמד הבינוני עצמו שהולך ופוחת, ושיחד איתו יפחתו בעתיד גם תוכניות טובות, אבל לא מנצחות, כמו "המקור" למשל.

האקדח מת מצחוק

"שר המלחמה", ד', 22:00, "יס 4"

סחר בנשק הוא סחר במוות, מה שלא מונע מחלק מסוחרי הנשק להפוך לאזרחים מכובדים בקהילותיהם. כישראלים בוודאי שאיננו יכולים להלין עליהם, שהרי גם ישראל מפיצה מוות בעולם, תחת שמות מכובסים כמו "ייצוא בטחוני", ענף שבו עובדים אנשים טובים שמשכנעים את עצמם כי הם מייצרים ומוכרים נשק "למטרות שלום" .

ארצות-הברית היא מעצמה גם בתחום המסחר בנשק, אבל לפחות לה יש קולנוע שיכול לייצר על התופעה הזאת סאטירה מצוינת כמו "שר המלחמה".

ניקולאס קייג' הוא בן למהגרים מרוסיה, שמתחיל ממכירה של נשק קל - והופך בהדרגה לידידם הטוב ביותר של רודנים אמריקנים למשל. לצידו של קייג' נמצא כאן גם את איתן הוק - בסרט ציני ושנון להפליא.

מטאליק בלוז

"מטאל כחול-לבן", ד' 22:00, ערוץ 98

עוד לפני הסרט המעניין הזה, יש סיכוי שרובכם, כמוני ממש, לא טורחים לצפות בקביעות בערוץ הזה, וספק אם רוב הקוראים (והצופים) מודעים בכלל לקיומו.

ובכן הערוץ הזה, הוא סוג של ערוץ קהילתי שמשדר (בכבלים ובלוויין) תכנים שיוצרים הצופים. לא מדובר ב-YouTube, גם לא ב"רשת חברתית" בטלוויזיה, אלא בערוץ שמאגד ארגונים שונים, של סטודנטים, נכים, דוברי שפות שאינן מקבלות ביטוי בערוצים הרגילים, קשישים, תלמידים ועוד.

אשקר אם אומר שאני צופה בשידורי הערוץ בקביעות, אבל לפעמים אפשר לראות שם גם דברים יפים. אולי לא מאוד מקצועיים ומושקעים מבחינת התקציב, אבל מושקעים מאוד מבחינת המחשבה, כמו הסרט המעניין הזה - שאני מודה שהאיר לי באופן מאוד לא סטריאוטיפי תופעה שמסתבר שקיימת בישראל.

כמה מכם מכירים את "ויסרה טריי" או "מטריסייד" (אני מקווה שאני מדייק בשמות)? לא רבים, אני מניח, אבל מסתבר שאלה הן שתיים מלהקות המטאל הפעילות בסצנה המקומית: 22 כאלה מונה סרטו של מיכאל קייקוב.

בניגוד למה שחושבים על מטאל, הרי ששחף - הסולן של "ויסטה טריי" - הוא, כאשר הוא לא על הבמה או בחזרות, גנן בגן-ילדים, מירי - מטאלי סטית ותיקה נשואה לסיון שהוא יוצר מטאל משבדיה, והמשפחה של אוריה לא מחמיצה אף הופעה שלו כגיטריסט בהרכב שנקרא "מטריסייד".

אני מודה שאני לא מחסידי המוזיקה הזאת (הכי קרוב שהגעתי היה כש"מופע הארנבות של ד"ר קספר" ביצעו מחדש את "בשמלה אדומה" של להקת הנח"ל), אבל הסרט מעניין.

צרו איתנו קשר *5988