מאיפה הגיע הקנגורו?

אין חיה שיותר מזוהה עם אוסטרליה מאשר הקנגורו. מעניין איך יגיבו האוסטרלים למחקר של חוקרים גרמנים, שקובע שמקור הקנגורו אינו אוסטרליה, אלא דרום אמריקה. החוקרים קובעים שגם השד הטזמני, חיית כיס אוסטרלית נוספת, הגיעה מדרום אמריקה.

החוקרים, ד"ר מריה נילסון וד"ר יורגן שמיץ מאוניברסיטת מינסטר שבגרמניה, בחנו את העניין מנקודת מבט גנטית. עדויות מצביעות על כך שחיות כיס נמצאו באוסטרליה כבר לפני 80 מיליון שנה, בדיוק באותה תקופה שבה התנתקו היבשות של אוסטרליה ודרום אמריקה זו מזו. מכאן הסיקו שמשפחות חיות הכיס התפצלו אז לשתי היבשות, אך המספר הקטן של המאובנים שהתגלו לא הצליח לשפוך אור על מקורן של חיות הכיס. נערכו כמה מחקרים גנטיים בעניין, אך אלה הגיעו למסקנות סותרות.

במחקר שפורסם במגזין PLoS Biology, החוקרים נילסון ושמיץ ניסו לבנות מחדש את אילן היוחסין של חיות הכיס, במטרה לגלות מהיכן הגיעו ואיך התפצלו ענפי משפחה.

החוקרים גילו שלעומת יונקים אחרים, בגנום של הקנגורו וחיות כיס אחרות נמצאים יחסית הרבה Retroposons - גורמים שמשתמשים במנגנון האנזימים כדי לשכפל את ה-DNA שבתוך התא. השינויים שהם יוצרים נצברו בגנום החיות במשך מיליוני שנים. לפעמים אותם Retroposons, שמכונים "גנים קופצים", משכפלים את עצמם על גבי "גן קופץ" מוקדם יותר. החוקרים טוענים שמכיוון שאופן ההתפשטות בגנום ייחודי, לא סביר שהוא יהיה זהה אצל חיות מזן אחר רק בגלל מקריות. לכן, שני זנים שחולקים חלק מאותה צורת התפשטות, רוב הסיכויים שהגיעו מאותו אב קדמון.

נילסון ושמיץ בחנו את רצף ה-DNA של האופוסום הדרום אמריקני ושל זן של קנגורו אוסטרלי (Macropus eugenii) ובדקו אם יש "גנים קופצים" המשותפים לשניהם. המסקנה שאליה הגיעו החוקרים היא שכל חיות הכיס שקיימות כיום הגיעו מאותו ענף, משום שכולם חולקים 10 "גנים קופצים" שלא נמצאים אצל אף יונק אחר. כשנבדקו 20 מינים של חיות כיס, נמצא שהחיות האוסטרליות הגיעו מענף אחד, שהתפצל מאב קדמון דרום אמריקני, וממנו התפתחו מינים שונים, ובהם הקנגורו והשד הטזמני.

לפי האתר של ממשלת אוסטרליה, ישנם 60 סוגי קנגורו ותעשייה שלמה סביבם, שכוללת גם ייצוא בשר ופרוות קנגורו.

רעל בכנרת

העובדה שמפלס הכנרת יורד ידועה ומדאיגה, אבל בשנים האחרונות נוספה עוד דאגה - אצות רעילות. אלה נצפו לראשונה בכנרת ב-1994, הן מזיקות למי השתייה ועלולות לגרום למוות בקרב אנשים וחיות.

מחקר חדש שנערך באוניברסיטה העברית והתפרסם בכתב העת "Current Biology" גילה לראשונה את הגורם העיקרי להתפתחות האצות הכחוליות הרעילות במקווי מים מתוקים.

את המחקר ערך יונתן בר-יוסף, דוקטורנט בקבוצת המחקר של פרופ' אהרון קפלן במכון למדעי החיים על שם סילברמן באוניברסיטה העברית, בשיתוף ד"ר אסף סוקניק וד"ר אורה הדס ממעבדת הכנרת עד כה, התנאים שהביאו לפריחת האצות במקווי מים מתוקים, ובהם הכנרת, לא היו ידועים. כעת המחקר מציע מנגנון חדש להסבר של העלייה בשכיחות של אותן אצות - תחרות בינן ובין אורגניזמים אחרים במים.

התופעה שעליה מצביע המחקר היא של "שיעבוד" במים. האצות הכחוליות מפרישות את הרעלן צלינדרוספרמופסין (Cylindrospermopsin) למי השתייה. אותו רעלן משרה תנאים מדומים של מחסור בזרחן באורגניזמים אחרים. "מחסור" זה גורם לאורגניזמים להפריש כמות גדולה של אנזים שמשחרר זרחן מתרכובות אורגניות המצויות במים, ובכך להגדיל את זמינותו בניסיון לקלוט את הזרחן, שמשמש מזון עיקרי.

האצות הכחוליות נמנות ביכולת קליטה גבוהה של זרחן, מה שמאפשר להן להתחרות בהצלחה על הזרחן מול האורגניזמים האחרים. היתרון שלהן מסביר את הצלחתן בתנאים של מחסור במזון.

לדברי החוקרים, עבור האצות הכחוליות, ייצור והפרשת הרעלן "זולים" משמעותית מייצור והפרשת האנזים לשחרור זרחן. הממצאים מסבירים גם את תפקידו הביולוגי המקורי של הרעלן ולמעשה פותחים דרכים חדשות לטיפול בבעיה.

פרופ' קפלן מציין שבעשור האחרון יש התעצמות של פריחות של אצות כחוליות רעילות באגמים ובמאגרי מים מתוקים בכל העולם, ובאגם הכנרת בפרט, למרות מאמצים ניכרים שמושקעים בהקטנת כמות חומרי המזון, בעיקר הזרחן, המגיעים מאזורי איסוף המים לאגמים.

"לפריחות אלה השלכות קשות על איכות המים ועל יכולתנו להשתמש בהם לשתייה או לשימושים אחרים", אומר פרופ' קפלן. "רעלנים המיוצרים על ידי ציאנובקטריה שונות גרמו כבר למקרי מוות רבים של בני אדם ובעלי חיים. הם ידועים כמקדמי גידולים סרטניים ופוגעים בכבד".