הנקראות ביותר

"לא עברנו קרן בפעם הראשונה"

אדם סנדרסון, במאי הסרט "זוהי סדום", שעבר השבוע את רף ה-200 אלף כרטיסים, מספר על המעבר החד מבימוי סרטים קצרים עצמאיים אל לב המיינסטרים, על ההתמודדות עם חברות ארץ נהדרת, ועל אביו דני סנדרסון שנאלץ להיפרד מהחלום שבנו יהיה מוזיקאי

"קיבלתי הזמנה לחלום", כך מתאר אדם סנדרסון, 30, את ההצעה של מולי שגב, יוצר התוכנית "ארץ נהדרת", לביים עמו במשותף את הסרט "זוהי סדום", שיצא לבתי הקולנוע לפני כשבועיים ושצפו בו כבר יותר מ-200 אלף צופים.

"זוהי סדום", סרטה של חבורת "ארץ נהדרת", הנו סרט הביכורים של סנדרסון, ולמעשה גם לשגב לא היה כל ניסיון קודם בבימוי סרט עלילתי ארוך. עובדה זו לא מנעה מהם לצאת לדרך עם תקציב ענק ביחס לסרט ישראלי (כ-3.5 מיליון דולר) ועם סוללת קומיקאים-כוכבים שהיא חלומו של כל במאי.

"מולי מכיר אותי כבר שנים", מסביר סנדרסון את החיבור שלו ל"זוהי סדום". "ביימתי כמה מערכונים לארץ נהדרת בעונה השלישית, ואת אחד הפתיחים לתוכנית. לפני שנתיים מולי הזמין אותי אליו, סיפר שהם רוצים לעשות סרט ושאל אם אני רוצה להצטרף לחוויה".

קיבלתם צ'ק פתוח מ"קשת"?

"לא. היה קשה לגייס כסף. לא עברנו קרן בפעם הראשונה. זה לא שהתקבלה החלטה בהינף יד. קשת לא נכנסה להשקעה עד שלא קיבלנו תקציב של קרן קולנוע. זה לא היה מובטח, הסרט עבר תלאות כמו כל פיצ'ר ישראלי".

מה הייתה חלוקת התפקידים בינך לבין מולי שגב?

"בגדול, מולי הגיע ככותב ראשי של הסרט, וכמי שמכיר הכי טוב את השחקנים של התוכנית. אני באתי ממקום יותר קולנועי, והרעיון היה לרקוד יחד. לחבר זה את זה".

הגבולות לא היטשטשו?

"זה התערבב, כי סט של סרט, מטבע הדברים, זה לא מעבדה. אבל זו הנקודה שממנה יצאנו. הסרט הוא רעיון ויוזמה של מולי, ואני הגעתי כבמאי שכיר. זה משהו אחר".

הגדלה של מדורת השבט

באיזו מידה הרגשת שאתה מביא מעצמך לסרט?

"קומדיה, בבסיס שלה, יש בה משהו שדוחה את האסתטיקה. האסתטיקה צריכה לשרת דמויות וטקסטים. שים לב שבסרטי הקומדיה הגדולים, הסרטים של מל ברוקס ושל מונטי פייטון, למשל, האסתטיקה לא מתחרה בממד הקומי. היא רק באה לעזור. פה הרגשתי שכבמאי אני צריך להרים כל הזמן לבדיחות, לתת גב לשחקנים. קומדיה זה כמו ספורט: שחור או לבן. הפסד או ניצחון. מצחיק או לא מצחיק. בדרמה המנעד מעורפל. דרמה קומית מבוססת על המבנה הרציני של הסרט, ונותנת לך בדרך כמה ליטופים.

"לגבי התהליך עצמו, הייתה הרבה עבודה על התסריט. התסריטאי והבמאי אבי נשר עבד עם התסריטאים, כשהדבר העיקרי היה להכניס את הסרט לתוך מבנה קולנועי. ואז החלו חזרות אינטנסיביות, כדי לא לפגוע במספר ימי הצילום המתוכננים - 30 יום. בכל זאת, זה תקציב של סרט ישראלי. אם היו אלתורים? לא. לא היה מקום לאקספרימנטים. אפילו ציירתי את הסטורי-בורד (שרטוט של כל שוט ושוט בסרט, מ"ש) המלא בעצמי, כדי שכולם יגיעו מדויקים ומחודדים".

ואיך הייתה האווירה על הסט?

"בניגוד אולי למה שאנשים נוטים לחשוב, לא הייתה אווירה פרועה על הסט. הייתה אווירה כיפית, נינוחה. האנשים מכירים מאוד אחד את השני, מרגישים בבית. היה כיף גדול - בצילומים בבולגריה יותר, במדבר הישראלי פחות. היה קשה לצלם באמצע המדבר, להרים שוטים שייראו גדולים בתקציב שעמד לרשותנו. הייתה מלחמה בזמן".

אדם סנדרסון, במאי / צלם תמר מצפי
"הדבר האחרון שנשאר לנו זה אינטואיציות". סנדרסון

מבחינת התזמון של יציאת הסרט בשלב מוקדם זה של הקריירה שלך - הסרט הוא מנוף, או מכשול מבחינת המיצוב שלך כיוצר?

"ארץ נהדרת היא מדורת השבט, ו'זוהי סדום' הוא הגדלה של המדורה. מבחינתי לא יכול להיות יותר טוב מכזה סרט ראשון. זה גם סרט שעכשיו הייתי הכי כשיר ומוכן לעשות אותו. למה? כי צריך סוג של גמישות להצטרף להרפתקה שכזו. זה לא אותו דבר כמו להצטרף למשהו אחר, כשבדיוק יש לך משהו אחר משלך, כיוצר".

"אני כותב בשביל לביים"

כעת יש לסנדרסון משהו אחר, משלו. עבודה על סרט עלילתי ארוך בשם 'הלוויה בצהריים' - אדפטציה לרומן מאת ישעיהו קורן. התסריט כבר כתוב, השחקנית הראשית לוהקה (אילנית בן יעקב), ועכשיו סנדרסון פועל לגיוס מימון עבורו. קרן הקולנוע הישראלי כבר שמה 400 אלף דולר, ולסנדרסון נחוצים עוד כ-600 אלף דולר כדי לצאת לדרך. את התסריט כתב בעצמו, כתיבה שלוותה, לדבריו, במשברי כתיבה ובייסורים.

עבורו, כתיבת תסריטים עבורו היא "משהו מעצבן שצריך לעשות". סנדרסון: "יש נקודה שבה אני מרגיש שאני לא יכול לשתף יותר אנשים בתסריט. כל הערה מעניינת ומשפיעה ואני מסוגל לקחת כל רעיון. בלי סלקציה. עד לרגע שבגו אני אומר די - לא יכול לשמוע יותר. הדבר האחרון שנשאר לנו זה אינטואיציות. כשאני שוכח את האינטואיציות שלי אני בסוף נושך שפתיים. אני בפירוש כותב בשביל לביים. אני כותב כי אני הבנאדם היחיד שאני מכיר שרואה את הדברים מספיק מקרוב".

סנדרסון הצעיר לא למד מעולם קולנוע. הוא צילם מגיל ילדות במצלמת וידיאו שרכש עבורו אביו - דני סנדרסון ("יש לי ערימות של צילומי מרדפים ומכות של ילדים סכיזופרנים"), בעוד שהגיטרה שקיבל ממנו העלתה אבק. סנדרסון: "הייתי אז בכיתה ה', ואמרתי לאבא שלי משהו כמו: 'מה אם אנגן בגיטרה'. כשהייתי ב-'רה', הוא כבר קנה לי גיטרה אקוסטית ולימד אותי אקורדים. אחרי חצי שנה הוא הבין שזה לא נתפס, ועשה מה שצריך. כלומר, הוא ניגן איתה.

כשהוא מנגן, אני מסתכל עליו בהערצה, לא מבין איך הוא מפעיל אותה כל-כך טוב. כאילו הגיטרה היא חלק מהגוף שלו".

"אתה נולד לבד ומת לבד"

עד לפני שנים אחדות סנדרסון כתב וביים סרטים קצרים ("מאחור ומעל" ו"מים קרים") במסגרת עצמאית שנקראה "חבורת בבון". סנדרסון: "היינו כמו להקה. זה היה מדהים. זה גרם לי לגבש את מה שאני רוצה להגיד. קולנוע זה השפה שבה אני יודע לדבר הכי טוב. יש משהו בקולנוע שעוזר לי להתמודד עם בדידות. במובן של החיים. למזלי יש לי אישה וילדה וחיים טובים. אבל אתה נולד לבד ומת לבד. אני לא הראשון שאומר את זה".

בשגרה הוא מביים פרסומות ("אני מתפרנס מזה ועובד על הסרט הבא") וקליפים. בין השאר ביים את הקליפ לשיר "חדשות מהירח" של פורטיסחרוף.

סנדרסון: "מוזיקה היא מפתח ישיר ללב. אמנות מהירה ונגישה אליך. אתה מרים גיטרה, מנגן ושר, ואין דבר דומה לזה. אתה רוצה לעשות סרט? זה סיבובי לוקיישנים, ותסריט, וחודשים של עבודה. גם יותר משתחררים מול מוזיקה מאשר מול סרט. אתה רואה את זה בסופו של יום בהערצה - האלילים שלנו הם שחקני כדורגל וכדורסל ונגני רוק'נרול".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות