הנקראות ביותר

שמלות במידה של טל פרידמן? מעצבי התלבושות חושפים סודות

מאחורי כל פרט קטן בדמויות שאתם רואים על המסך עומדים אנשים שעבדו עד השעות הקטנות של הלילה ■ את המקצוע הזה אי-אפשר ללמוד - אפשר רק להתמקצע בו

הם תופרים תלבושות, מכתתים רגליים בין חנויות, אוגרים בגדים במחסנים וממציאים אין-ספור עזרים. הכול כשר כדי להפוך סדרת טלוויזיה - בין אם היא סאטירה, דרמה או שילוב של שניהם - להפקה צבעונית ומוצלחת.

אומרים שהבגד עושה את האדם, ובעולם התרבות, הבידור והקולנוע של היום, לבגדים שלובשים הכוכבים, המגישים, הטאלנטים והשחקנים יש משמעות מעבר למה שרואים על המסך. על המשמעות הזו אחראים מעצבי התלבושות, שעובדים מהבוקר ועד השעות הקטנות של הלילה על הניואנסים הקטנים ביותר, שישקפו ככל שניתן את האיפיונים של הדמויות על המסך שלנו.

התכונה שאולי מאפיינת יותר מכול את מעצבי התלבושות הוותיקים והעסוקים ביותר בתחום היא מסירות: לתסריט, לבמאי, לשחקנים וכמובן לבגדים.

מדובר בעבודה תובענית, יצירתית, ואינטואיטיבית לחלוטין: אין לדעת מראש איזה שחקן תלביש, איזו דמות הוא יגלם, מה יהיו הרצונות שלו ואיזה אופי יהיה לו. במילים אחרות: את המקצוע הזה אי-אפשר ללמוד - אפשר רק להתמקצע בו.

נתן אלקנוביץ | "אחד העם 101", "הבורר"

אחד העם 101 / צלם: יחצ

אישי: נתן אלקנוביץ, 44, עלה לישראל ממולדביה כשהיה בן 10. נוסף על עבודתו כמעצב תלבושות, הוא גם אמן שמכר למעלה מ-250 יצירות ברחבי העולם. "כשאני מעצב תלבושות לטלוויזיה היחס שלי אליהן הוא כמו לציור", הוא מסביר. "כל פריים הוא כמו ציור, שבו צריך לנווט בין הצבעים, בין החומרים. מעצב תלבושות מתעסק גם בעבר, גם בהווה וגם בעתיד, והוא חייב להבין אופנה במובן התקופתי וההיסטורי שלה. אני משתדל לדעת טוב-טוב כל תקופה איך התלבשו בה; ואז, כשאני צריך השראה מהמאה ה-17, אני יכול לשלוף מהראש".

רזומה: הסדרות "טירונות", "פלורנטין", "מסכים", "הבורר" (שעליה זכה בפרס האקדמיה), "אחד העם 101"; הסרטים "כלבים לא נובחים בירוק", "הדקדוק הפנימי", "אהבה קולומביאנית", "מוכרחים להיות שמח" (שעליו גם זכה בפרס אופיר); והצגת התיאטרון "היה או לא היה" (שאף היא זיכתה אותו בפרס).

סדר יום: "מטורף. צריך להיות מאורגנים מאוד. מדידות לשחקנים, בנוכחות הבמאי ובלעדיו, בדיקה מדוקדקת של התסריט, שלא יהיה מצב ששחקן מתחיל עם חולצה אחת ויוצא עם חולצה אחרת. אני בדרך-כלל מציג לבמאי 3 גרסאות שאני שלם איתן, והוא בוחר. לכל דמות יש קונספט, קו משלה. את הקו הזה אני יוצר בשלב העיצוב הראשוני. אני קורא את התסריט, נפגש עם הבמאי, עם התסריטאי, ומדברים על הדמות לעומק, כולל מה שלא מופיע בתסריט: איזה אוכל היא אוהבת, מהם סוגי הבילוי המועדפים עליה, מצב סוציו-אקונומי, איזו מוזיקה היא אוהבת. ואז אני חוזר הביתה, נכנס למקום שקט שבו אף אחד לא מפריע לי, קורא שוב את התסריט, ובעיניים עצומות נכנס לדמות. זו שיטת סטניסלבסקי: לכמה דקות אני הופך בראש להיות הדמות שלי, ואז אני נכנס למלתחה שלה".

עבודה מול השחקנים: "אצלי לשחקנים יש חשיבות עליונה; כי אם הם לא ייראו אמינים בלבוש, או שהמשחק שלהם לא יהיה טוב כי לא נוח להם - הכול קורס. כששחקן בא לחדר ההלבשה האגו שלי לא פעיל, ואז התחושה היא שנעים להם להיות אצלי בחדר ההלבשה. אני כמו חבר, איש סודם בהרבה מאוד מקרים. עד היום קיבלתי הרבה מחמאות מהשחקנים, שבזכות הביגוד שלי הם הצליחו להיכנס בקלות לדמות שהם מגלמים, וזה מאוד מחמיא לי. מובן שיש גם שחקנים שיותר קשה להם עם הביגוד, ואני מנסה להבין - אולי הם צודקים. אבל אם אני חושב שהשחקן טועה, אני מנסה, בשיא הדיפלומטיה והרגישות, להביא את זה לכיוון שלי. לרוב זה מצליח".

התלבושות: "הדמות של מירי פסקל (בתמונה מימין) ב'אחד העם 101' היא עשירה ומחליפה בגדים כל שנייה, אבל לא היה מספיק תקציב להביא הכול מחנויות יוקרה אז השתמשתי בדמיון - עבדתי עם חלקי שמיכות, וילונות, צמחייה מלאכותית וצעצועים שהפכתי לתכשיטים. השילוב של הכול יחד יצר מראה שנראה עשיר, אבל הוא מורכב מהדברים הכי טריוויאליים, שנמצאים מתחת לאף.

"קוקי מ'הבורר' (נטע גרטי) היא דמות המבוססת על ג'סיקה ראביט. כשקראתי את התסריט, קוקי היתה אמורה להיות סתם פרחה. ביקשתי מהבמאי להשאיר אותה פרחה, אבל עם טעם משובח. באופן אירוני, זה נראה טוב. דמות נוספת מהבורר היא נעמי כפית (בתמונה למעלה), חוזרת בתשובה מופרעת ומצחיקה מאוד, שהביגוד שלה הוא לכאורה מהזרם הדתי אבל לגמרי מוטרף, גרוטסקי".

טיפ למעצב התלבושות המתחיל: "הוא צריך להלביש אחרים, לא את עצמו. לא צריך להיות קורבן אופנה כדי להיות מלביש טוב, כי מה שחשוב זה המודל שמלבישים. במילים אחרות: לשים את האגו בצד".

לאורה שיים | "זוהי סדום"

זוהי סדום / צלם: יחצ

אישי: לאורה שיים עלתה לארץ מרומניה בשנות ה-80. "באתי אחרי אוניברסיטה, שם למדתי פילוסופיה ותולדות האמנות, ועבדתי גם בתיאטרון. עבדתי במוזיאון כאוצרת, וגם לימדתי. צ'אושסקו נהג לעודד את האמנים ליצור כלי בית, רהיטים, בגדים, תכשיטים - וכהשלמת הכנסה התחלתי לתפור וללמוד טכניקות שונות של תפירה ושל צביעת בדים. כל הפריטים נמכרו רק במקום אחד, שהיה למעשה שוק חופשי שבו אנחנו קבענו את המחיר, אנשים היו משלמים, הממשלה היתה לוקחת חלק מזה, ורוב האמנים ממש התעשרו". היום היא נחשבת לאחת המעצבות הוותיקות והמוערכות בתחום, ויש לה גם פרסים שמוכיחים זאת. אפרופו פרסים, שיים היא בת זוגו של שמוליק מעוז, שגרף לאחרונה את פרס "אריה הזהב" היוקרתי של פסטיבל ונציה על סרטו "לבנון". את הסרט, אגב, הוא הקדיש לה.

רזומה: "כשהגעתי לארץ התחלתי לעבוד כעוזרת מלבישה במתפרה, בהפקות אמריקאיות של אגדות ילדים (ג.ג הפקות). הייתי מלבישה ב'רמבו 3', שצולם בארץ, ב'נשיקה במצח' ובסרטים 'ירושה', 'הדיבוק' ו'קדמה' (שעליהם זכתה בפרסי אופיר)". מלבד קדמה, שיים עיצבה את התלבושות ברבים מסרטיו של עמוס גיתאי, כמו "קדוש" ו"אזור חופשי", וכן בסרטו של יוסף סידר "מדורת השבט", ובסרטים "שבעה", "כלת הים", "האושפיזין", "הדברים שמאחורי השמש", "ג'ירפות", "אהבה אסורה", "תנועה מגונה", והרשימה עוד ארוכה.

"לאורה היא פסלת בבד", אומרת נעמי בר אור, האמונה על כל הצד ההפקתי של התלבושת. "היית צריכה לראות את הידיים שלה בתקופת הצילומים. הכול היה צבע".

סדר יום: "כל זמן שהסרט מצולם אין חיים. אתה חי רק את מה שקורה בסרט, אתה לא חי את המציאות היומיומית שלך. וזה לגיטימי, כי זו פרנסתך וזה כל הכיף. אנשים חושבים שזו עבודה מאוד נוצצת אבל אני תמיד אומרת שזה 90 אחוז סבלות ועוד 10 אחוזים אמנות".

עבודה מול שחקנים: "בסך-הכול, השחקנים של 'זוהי סדום' מאוד התחברו לתלבושות. הם רגילים לטלוויזיה, ששם לכל דמות יש פריטים בודדים שעושים אותה. פתאום יש המון תלבושות ופרטים קטנים, כמו סנדל שלוקח 5 דקות רק לקשור אותו. במדידות, למשל, טל פרידמן לא רצה חזייה, הוא טען שהוא אישה מבפנים, אבל התעקשנו".

התלבושות: "ב'זוהי סדום', עליו עבדתי יחד עם הילה ברגיאל, המאסטר שלנו היה 'סטיריקון' של פליני. השחזור התקופתי ב'זוהי סדום' הוא למעשה שחזור ציני. השילוב של ביגוד תנ"כי עם פרשנות מודרנית הוא אתגר רעיוני ומעשי. לפני שנסענו, נאמר לנו שבבולגריה, במחסן התלבושות של הסט, יש הכול. בפועל מצאנו שם בגדים תנ"כיים, משהו מזעזע. כיוון שלא יכולנו להביא איתנו יותר מדי בדים מהארץ, כי זה היה כבד מדי, פשוט לקחנו את כל הבדים שמצאנו שם, חתכנו, תפרנו, צבענו, והפכנו למשהו אחר.

"המטרה היתה למצוא כל הזמן את הדרך להפריד בין המלוכה לבין הסריסים, בין המלכים להמון. השקענו בזה הרבה עבודה ומחשבה, כי מצד אחד רצינו ליצור מכנה משותף ופומפוזי ביניהם, כדי להבדיל אותם מההמון, אבל מצד שני היה לנו גם חשוב לשמור על השוני ביניהם. אז עיצבנו לכל אחד מהם מצנפת שונה, תכשיט שונה בגזרה וגם בקשירה.

"בחרנו להדגיש בכל דמות את הנושא הדומיננטי שלה. למשל הדמות של לוט (דב נבון) - הצדיק, התמים, שלובש בגדים לבנים, עם הכיפה הגדולה ועם הסנדלים והגרביים, שידגישו עד כמה הוא חנון. כדי להקצין את זה עוד יותר גם מתחנו לו את הגרביים עד הברך. לעלמה זק, שמשחקת את ימימה התמימה, חיפשנו בד רך וצבענו אותו בגון התכלת, כי לא מצאנו צבע מספיק נכון לתפקיד שלה. ישנה הסצנה שבה היא רוקדת עם אסי כהן, ששם הקפדנו כל הזמן שהחגורה תהיה דומיננטית וארוכה. לבגד של אורנה בנאי, בסצנה שהיא משחקת את הטליבנית המסתננת, בחרנו בצבע כחול חזק, כדי להבליט אותה על רקע המדבר. אסי כהן משחק את הדמות הצעירה והסקסית יותר - לכן גם החצאיות שלו יותר קצרות.

"בסצנה של הערב בקזינו, למשל, הלכנו על שנות ה-80, שלמעשה הושפעו מאוד מהבגדים הרומיים. היה ברור שהסצנה בקזינו צריכה להיות מאוד צבעונית, ורצינו שהתחושה של הבגדים תעביר על המסך אווירה יצרית וסקסית. כמובן, גם הצבע הסגול שזור לאורך כל הסרט באופן דומיננטי, כפי שהוא דומיננטי באופנה היום. זה גם צבע שמצטלם בכל פעם בגוון אחר, מה שיוצר עניין ודינמיקה אחרת על המסך".

טיפ למעצב התלבושות המתחיל: "התפקיד שלנו הוא להגשים חלום של במאי. זו אחריות לא קטנה".

שרית שררה | "סרוגים"

סרוגים / צלם: יחצ

אישי: שרית שררה, 36, דתייה מבית, עובדת כשנה בתחום עיצוב התלבושות. היא בוגרת תואר ראשון בארכיאולוגיה, ועבדה בחינוך לא פורמלי כ-10 שנים. אחרי שהקדישה 4 שנים ללימודי עיצוב אופנה ב"אסכולה מימד" החלה לעבוד בסטודיו של חיה ניר (כתומנטה), שם פגשה את במאי הסדרה "סרוגים", והחלה לעצב את התלבושות של העונה השנייה - שעליה היתה מועמדת לפרס האקדמיה.

רזומה: מעבר ל"סרוגים", היא עובדת גם בסדרת הדרמה "חיים אחרים", שמתוכננת לעלות בקרוב בקשת ועל סרט תקופתי בהפקתו של ריקי שלח.

סדר יום: "מבחינתי זה כמו לשחק בתיאטרון בובות, כמו בתקופת הילדות - משחקים בין כל הדמויות כשההורים היו ישנים צהריים. אבל צריך המון כוח רצון ולעמוד בכל הלחצים. זה להיות בכל יום 12 שעות על סט צילומים, ותוך כדי כך לחשוב על כל הפרטים הקטנים של יום הצילומים הבא".

התלבושות: "יפעת (יעל שרוני, במרכז) שלמה עם העולם הדתי שלה. אין עניין של בדיקת גבולות. מבחינתי היא המיינסטרימית, ולכן הדגשתי את הנשיות שלה, השארתי אותה צבעונית יותר, שמתי לה כיסויי ראש וסיכות ססגוניות כמו של ילדות. במקרה הזה מעניין לציין שהבחורה שלקחתי ממנה את הסיכות מספרת שזה ממש תפס. אני גם מקבלת תגובות כל הזמן ואני רואה את זה בחנויות וברחוב הדתי. גם זו שלקחתי ממנה את כיסויי הראש אמרה לי שהיא הכניסה לחנות סיכות כי כבר כולן רוצות.

"עם הדמות של הודיה (טלי שרון, מימין) היה יותר קל להשתעשע. הייתי מלבישה אותה על הגבול שבין דתייה לחילונית, כי הדמות שלה מתעקשת שיקבלו אותה כמו שהיא.

"אצל הגברים, נתי (אוהד קנולר, מימין) הוא הכי מעודכן לעומת אמיר (עמוס תמם, משמאל) שהוא יותר שמרן בתפיסה, אם כי בעונה השנייה הוא טיפה השתפר, כי יש לו עכשיו אישה שמלבישה אותו. אבל גם היא לא כזו מעודכנת, אז הוא לא יכול היה להשתפר יותר מדי".

שרונה אלפיה | "ארץ נהדרת"

ארץ נהדרת / צלם: יחצ

אישי: שרונה אלפיה, 43, התחילה בתור מלבישה בערוץ הראשון לפני כ-20 שנה. היא בוגרת לימודי עיצוב תיאטרון באוניברסיטת תל-אביב.

רזומה: "רק בישראל", "איפה אתה חי", "הכספת", "מועדון לילה" ובעיקר "ארץ נהדרת" ב-6 העונות האחרונות. באופן טבעי היא גם מלבישה אותם בפרסומות שהם משתתפים בהן (012 עם אייל קיציס, הבנק הבינלאומי עם אסי כהן, ודואר ישראל עם מריאנו אידלמן).

סדר יום: "בכל תוכנית זה עובד אחרת. בארץ נהדרת אני מקבלת דמויות. העורך והכותבים מעבירים הלאה איך הם רוצים שהדמויות ייראו. אף יום לא דומה לקודמו. אני בן אדם מאוד תזזיתי, אני אוהבת להיות בתזוזה כל הזמן. יש לי ילדים, בית, עבודה; אבל זה מה שאני אוהבת לעשות. גם ביום שאין לי צילומים אני מטיילת, מסתובבת בין חנויות. החיסרון הוא שזו עבודה מאוד קשה. אין להיות חולה, אין שמש, אין גשם - אם יש יום צילום, אני בחוץ. הדדליינים מאוד מלחיצים. הרבה פעמים עובדים עד שעות מאוחרות. מי שבנוי לעבוד משמונה עד ארבע - זה לא בשבילו".

עבודה מול שחקנים: "יש דמויות שהן פחות עכשוויות, אז צריך לתפור להן משהו. אורנה בנאי, למשל, כשהיא היתה לימור, זו דמות שבכל שבוע תפרתי לה בגד מחדש. הרבה תפירות נעשות לגברים שמשחקים נשים. אצל טל פרידמן אני לא יכולה להשתמש בבגדי נשים בגלל המידות - אז תופרים. הדמות של מרגול (מריאנו אידלמן) היתה מדהימה. או כשטל פרידמן עשה את לובה הקופאית, היא מיד הפכה לדמות הדומיננטית. הפאה שהמאפרת הביאה והמשקפיים והחלוק של הסופר - זה הפך לסמל".

התלבושות: "בעונה הקודמת היה מערכון הבנות עם הבלוג - עלמה זק, אסי כהן וטל פרידמן. כדי להפוך את טל לילדה בת 16 הייתי צריכה לתפור לו בגדים, ואין אפילו זמן לסקיצות. הכול מאוד דינמי. ישנן דמויות שנולדות תוך כדי, ואז צריך לקחת הימור, להמציא את הבגד, ולתפור כי למחרת כבר יש צילומים. האתגר המרכזי הוא שזה ייראה הכי טוב מבלי לפספס דבר. גם בדמויות של 'לוק אלייק'. ביבי, למשל, נראה כאילו הולך עם חליפה רגילה, אבל גם לזה יש המון דקויות שצריך להתאים אותן לדמות. ההחלטה אם להקצין את הלבוש או לא - זה כבר לפי התסריט".

ליאת אשורי | "כוכב נולד"

כוכב נולד / צלם: יחצ

אישי: ליאת אשורי, 36, חיה ונושמת את המקצוע כבר 12 שנים. מאחוריה פרויקטים מגוונים כמו וידאו קליפים, תוכניות אירוח, הפקות אופנה, צילומי יחסי ציבור לעטיפות של דיסקים, וכמובן - טלוויזיה. במקביל, היא מעבירה במכללה האקדמית לעיצוב אופנה קורס סטיילינג והרצאות חד-פעמיות.

רזומה: אשורי מלבישה את הכוכבים הנולדים כבר מהעונה השלישית של התוכנית, ואת המתמודדים של "נולד לרקוד" מהעונה הראשונה. "בימים אלה", הוא מוסיפה, "אנחנו מצלמים את התוכנית 'עם סגולה' עם שלישיית מה קשור, שאני עובדת איתה מתחילת דרכה".

סדר יום: "הכול קורה מהיום למחר. זה קורה ונבנה תוך כדי העונה. יש לי צוות קבוע במהלך כל העונה, 5-6 אנשים. בלעדיהם לא הייתי מחזיקה מעמד".

עבודה עם המתמודדים: "האתגר בריאליטי הוא שונה, משום שהאנשים שאני מלבישה שם חסרי ניסיון טלוויזיוני ועמידה מול מצלמה. אני צריכה להלביש אותם בדמותם, כלומר להעביר את המסר שלהם ולא חלילה להמציא להם אישיות. זה בעצם כמו לעשות הלבשה לדמות, רק שפה הדמות היא האדם עצמו, ואני צריכה למצוא אותה אצלו ולהוציא אותה החוצה לקהל. המתמודדים מודעים היטב לעניין, וברור שנוסף עבורם ממד של לחץ חדש בחיים, שקשור גם באיך שהם נראים. יש מקרים שבהם דווקא המתמודדים רוצים להשתולל וללבוש משהו מיוחד ומעניין יותר, אבל אני בודקת את זה עם יואב צפיר (במאי התוכנית), ואנחנו מחליטים יחד מה עדיף עבורם".

התלבושות: "בעונה הספציפית של "כוכב נולד" יש משהו בוגר ובשל בנבחרת. אור גלעדי, למשל, אני לא רואה צורך להדגיש אותו כאייקון אופנתי. הוא בחור בן 16, נער חמוד שצריך להיראות מכובד וחגיגי. במקרה של אוהד שרגאי, אני מאמינה שאחרי התחרות נוכל שנינו להשתגע. הוא דמות צבעונית ויכול ללבוש הרבה דברים מיוחדים מבלי שייראה מחופש, אבל בתחרות אני משתדלת לשמור על אהבת הקהל אליו ולא לעצבן. ודיאנה - דיאנה היא משהו שהמילים יקטינו את המשמעות שלו, אז לא אומר דבר".

טיפ למעצב התלבושות המתחיל: "זה מקצוע שעובדים בו מאהבה גדולה ולא בשביל משכורת חודשית. אין יום ואין לילה. זה כל הזמן בראש, וצריך כל הזמן להפעיל את הדמיון".

נעמי שריד | "צחוק מעבודה"

צחוק מעבודה / צלם: יחצ

אישי: נעמי שריד, 49, אם לארבעה, אף היא מהוותיקות בתחום, למדה בכוחות עצמה את העבודה.

"עניינים של אסתטיקה עוברים מאוד חזק אצלנו במשפחה", היא אומרת, ונזכרת בעובדה שלעולם עיצוב התלבושות היא נכנסה די במקרה: את לימודיה האקדמיים בכלל הקדישה לספרות צרפתית, ולאחר שקיבלה תואר ראשון בספרות צרפתית, היא לימדה את השפה בבית-ספר תיכון.

בשלב כלשהו במהלך העבודה בבית-הספר, שריד החלה לעצב בגדים עם אחותה.

לטלוויזיה התגלגלה עם הקמתו של ערוץ 2, תחילה בתוכנית "הראשון בבידור" עם דודו טופז (היא ליוותה אותו שנים רבות לאחר מכן) ואחר כך בתוכנית "גלגל המזל", "העולם המופלא" ועוד.

רזומה: שריד מלבישה באופן קבוע את המנחים של טקס פרסי הטלוויזיה, פרסי אופיר, פרסי תיאטרון, "אחד נגד 100", "קצר משפחתי", "צחוק מעבודה", וגם "ארץ נהדרת" (צילומי חוץ). בין היתר, שריד היא המוח מאחורי מערכוני המקפלות המפורסמים.

סדר יום: "זו לוגיסטיקה לא קלה בכלל. אם זה לבוש של אולפן ותוכניות פאנל ואירוח, שדורשות חליפות ובגדים חדשים ועדכניים - אז לוקחים מחנויות. כשמדובר בדמויות, בבגדים תקופתיים, זה כמובן מהמחסנים".

העבודה מול שחקנים/מגישים: "האינטראקציה עם האנשים היא מאוד מאתגרת. זה לא רק להלביש אותם אלא להקשיב להם ולמה שהם אוהבים"

התלבושות: "אי אפשר לומר שהאופנה לא נכנסת בכלל, בוודאי שכן, אבל זה לא משהו שאתה קורבן לו. אני קשובה לטרנדים, אבל לא בכל מחיר".

דני בר-שי | "תמיד אותו חלום", "רוקדים עם כוכבים"

תמיד אותו חלום, רוקדים עם כוכבים / צלם: יחצ

אישי: דני בר-שי, 50, עוסק בתחום ההלבשה 25 שנים. את דרכו האופנתית החל כמעצב אופנה כבוגר שנקר, אבל בשלב מסוים השתעמם והחל להתגלגל לעיצוב תלבושות בקטלוגים, בהפקות ובתצוגות. כשערוץ 2 הוקם הוא החל לעצב תלבושות לטלוויזיה (עד היום הוא מלביש את אנשי חברת החדשות), לפרומואים ולפרסומות. כיום יש לו סטודיו שבו עובדים כ-20 אנשים.

רזומה: ברזומה הפרטי שלו כבר למעלה מאלף פרסומות וסדרות טלוויזיה כמו "זבנג" ("זו חגיגה להפוך דמויות קומיקס לאנשים חיים בשר ודם"), "מה שנחוץ לרווק" (של עירית לינור), ו"משחק החיים", ולאחרונה זכה בפרס האקדמיה על עיצוב התלבושות לסדרה "תמיד אותו חלום" של איתן פוקס.

סדר יום: "לעבוד על התלבושות של 'רוקדים עם כוכבים' זה כמו לעבוד על תצוגת אופנה שבועית. אין גבול. במקביל ליופי, חשוב מאוד שהשמלות והבגדים יהיו נוחים לריקודים. לכן אנחנו עובדים עם מעצבים מקצועיים, כמו דני מזרחי למשל, שיודעים את העבודה. לא הרבה מעצבים בארץ יכולים להפיק 12 שמלות בשבוע".

עבודה עם המתמודדים: "כל טאלנט מגיע כבר עם התדמית המוכרת, שהוא שומר עליה. אי-אפשר לעשות מפנינה רוזנבלום מרגול. אז צריך כל הזמן ללכת על הקו הדק שבין ההתייחסות לכולם כקבוצה לבין ההתייחסות האישית-פרטנית לכל כוכב. נוסף על זה יש גם אופי, נתונים פיזיים, מי מוכן ללכת חשוף, ובמקביל להתחשב גם בסגנון הריקוד והמוזיקה שהם בוחרים, ואיזו פרשנות הם מעניקים לו".

טיפ למעצב התלבושות המתחיל: "מצד אחד צריך לפתוח את הראש ולא להתקבע; מצד שני צריך להתייחס לזה ברצינות, כי זו לא עבודה שעושים אותה בחצי משרה, זה סוג של השתעבדות".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות