הרבה יותר מצלחת

המאבק על אליפות הליגה הישראלית בכדורגל נפתח השבוע בזלצבורג. אם בבאזל נוסדה מדינת היהודים, הרי שבזלצבורג נוסד המרוץ לאליפות שלה - ואני לא מדבר על הכיפה האדומה של איתי שכטר, אלא על ההכרה שנפלה לפתע על כולם: אליפות בישראל יכולה, בסבירות לא קטנה בכלל, להוביל לכרטיס לשלב הבתים של ליגת האלופות. המפעל ההוא עם הכסף הגדול, הדגל זרוע הכוכבים וההמנון שמעביר צמרמרות בגב של כל אוהד כדורגל.

אליפות בישראל - ככל שהיא שמחה לאוהדים, היתה עד היום מהמורה כלכלית לבעלי הקבוצות: אחרי שנרגעים מהצלחת והשמפניה, מגיע ההאנג-אובר בצורת בונוסים שצריך לשלם וכוכבים ששמנו ובעטו, ועתה רוצים "חוזה טאלנט משופר" רק על בסיס ההנחה שאולי-אולי תגיע לליגת האלופות.

‏‏אבל עכשיו כרטיס הלוטו של בעלי הקבוצות הוא אמיתי וממשי. לא כאב ראש ולא אול-אולי. השיטה החדשה של הסיבובים המוקדמים בליגת האלופות הפכה את ההעפלה לשלב הבתים מכרטיס לוטו עם סיכויים הרבה יותר מריאליים. ואליפות הפכה למשהו ששווה הרבה יותר לקחת אותו.

נהוג לייחס את מה שטוב - ובעיקר את מה שרע בליגה שלנו - לאבי לוזון. אבל לפחות בכל הקשור למרוץ האליפות המשולש (תכף נגיע לזה), לאיש החשוב באמת שלו קוראים מישל פלאטיני: בזכותו אלופת ישראל היא מועמדת סבירה לכסף הגדול של ליגת האלופות.

‏‏‏למה מירוץ משולש? האקסיומה אומרת אמנם שמכבי חיפה, ללא כיאל, טשיירה, ארבייטמן ודקל קינן - נחלשה. זה נכון. אבל כשמביאים בחשבון את הנטייה של מכבי ת"א להילחץ מהציפיות של עצמה ולהתרסק, ואת העובדה שהפועל כנראה תהיה עסוקה לפחות עד דצמבר בליגת האלופות, הרי שלא ניתן לפסול את חיפה מראש. צריך לקחת בחשבון שהתוצאות הגרועות של הפגרה (כמו גם ההדחה מאירופה), הן בבחינת "אפטר-שוק" של הסיום הטראומטי מבחינת הירוקים לעונה הקודמת.

עוד איש מפתח הוא מיטש גולדהאר: מי הוא בעצם? גאידמק חדש? יענקל'ה שחר משופר? רק ימים יגידו. הניסיון המוקדם שלנו מלמד שאנשי עסקים שהשקיעו סכומי עתק בכדורגל המקומי, מיהרו להתאדות ממנו. מה האג'נדה של גולדהאר? מה יחסו האמיתי לאבי נמני? עד כמה הוא באמת מעורב? בשלב הזה לפחות, מדובר בטקסט עם הכי הרבה סימני שאלה שכתבתי לאחרונה... ולא בכדי, מכבי ת"א של העונה יכולה להחליף את הלוגו של "פייג'אה" על החולצות בסימן שאלה גדול. המטרה של נמני, מזרחי ושות' היא להפוך אותו לסימן קריאה.

***

‏ויש עוד 12 קבוצות בליגה הזאת (לא כולל בית"ר). כן, 12 קבוצות, לטעמי - לפחות שמונה יותר מדי. העניין שנוצר במחזורי הסיום של העונה שעברה, לימד לכאורה סנגוריה על הליגה המנופחת, אבל מה נעשה עד אפריל עם קבוצות שהפנימו שבשיטה החדשה, אין שכר למאמץ כבר בתחילת העונה, ועם יותר מדי משחקים עם סקס אפיל של הפועל עכו מול מכבי פ"ת? פלא שמרבית המשחקים משודרים כאן על-ידי צ'רלטון בצו בית משפט?...

‏ובכל זאת, זוהי שעת רצון לכדורגל הישראלי: עם נציגה נוספת שמתדפקת על שערי גן העדן האירופי של שלב הבתים; עם מומנטום שנוצר בעקבות המונדיאל האחרון שהפך את הכדורגל לבילוי לגיטימי; עם שיפור מתהווה בתשתיות; עם מירוץ אליפות שלפחות על הנייר נראה פתוח; ועם סיום עונה טרי בזיכרון, שהוכיח שהכדורגל הישראלי הוא עדיין המוצר שמצליח לעורר את העניין הרב ביותר בקרב חובבי הספורט בישראל. יאללה מלחמה!