התערבות הבנק ביפן בלתי נמנעת

ככל שמטבע סחיר יותר, יכולתה של מדינה בודדת לשנות מגמה ולעצור סחף - מוגבלת

התבטאויות ראשי הממשל ביפאן אינן מותירות מקום רב לספק. התחזקות היין היפאני לשיא של 15 שנה בשבוע שעבר העלתה את מפלס הלחץ בקרב מקבלי ההחלטות ביפאן לשיא.

כלכלה מוטת ייצוא, בורסה שירדה עשרות אחוזים לפני עשור ומאז לא התאוששה, ממשלות שמנסות כל העת למצוא את הדרך להחזיר את יפאן לשביל הזהב הכלכלי. עוצמתו של המטבע רחוקה מלסייע בהשגת המטרה והיא מדירה שינה מעיניהם של קברניטי הכלכלה היפאנית.

סימן השאלה סביב התחזקות היין גדול. למעט יצוא חזק, לא קיימים כאן כל האלמנטים שתומכים בהתחזקותו של מטבע וגורמים לשחקני השוק ללכת עימו. השקעה ביין היפאני אינה נושאת ריבית ועל כן איננו נחשב מטבע CARRY TRADE (מטבע בו נהנים המשקיעים מהפרשי ריבית כאשר הם נוטלים הלוואה במטבע עם ריבית נמוכה ומשקיעים אותה בפיקדון במטבע בעל הריבית הגבוהה).

הכלכלה היפאנית סובלת בשנים האחרונות מתחלואים רבים שאינם תורמים למשיכת משקיעים. אפשר לומר כי התחזקות היין היא ההוכחה החותכת לכך שבשוק המט"ח אסור לחפש היגיון כלכלי.

שאלת השאלות היא לפיכך מדוע מתערבים בנקים מרכזיים בשוק שמגלגל מחזור בהיקף 4 טריליון דולר ביום? אם חפצתם בתשובה חד משמעית עצרו כאן - אין כזו. אנסה לפחות לערוך סדר הגיוני על סמך היסטוריה של התערבויות בעבר.

ראשית יש להפריד בין המטבעות המובילים את המסחר העולמי - דולר, אירו, יין, ליש"ט ופרנק שוויצרי, לבין שאר המטבעות. ככל שמטבע סחיר יותר יכולתה של מדינה בודדת לשנות מגמה או אפילו לעצור סחף מוגבלת. שנית חשוב להבין את ההבדל התהומי בין מכירת המטבע המקומי לבין רכישתו.

כאשר מטבע של מדינה מסוימת נחלש וברצונה לעצור את היחלשותו היא חייבת למכור מט"ח ולרכוש את המטבע המקומי. בכך היא מוגבלת לגובה יתרות המט"ח שברשותה. לעומת זאת, כאשר המטבע המקומי מתחזק, באפשרות המדינה לרכוש מט"ח, תיאורטית ככל העולה על רוחה כשה"מחיר" הוא בדרך כלל הדפסת מטבע מקומי.

לא לחינם מדברים היפאנים על תיאום עם מדינות אחרות. מדינה בודדת תתקשה לשנות מגמה. אנגליה לא הצליחה בכך כשניסתה להתמודד עם מתקפת סורוס המפורסמת ואילו יפאן ושוויץ זכו להצלחות זמניות בלבד.

לעומת זאת ברוב המקרים בהם תואמו התערבויות על ידי הבנקים המרכזיים של המדינות החזקות הייתה ידם של המתערבים על העליונה. קשה להניח שהיפאנים יצליחו לצרף בתקופה זו בנקים מרכזיים נוספים למאמציהם, אולם האיום הצליח לפחות לפי שעה לעצור את המומנטום.

חייהן של מדינות שאר העולם קלים יותר. החל מהמקרה הקיצוני של סין, דרך "רגולציות לייט" בנוסח ברזיל וכלה בהתערבויות של בנקים מרכזיים כדוגמת סינגפור,מלזיה ,קוריאה ולאחרונה גם ישראל. כל עוד מדובר בהחלשת המטבע המקומי, הבנקים המרכזיים מסוגלים להתמודד בהצלחה מול כל ניסיון לחזק את המטבע המקומי יתר על המידה. השאלה היא כמובן באיזה מחיר ?

לאחרונה נרשמה בעיתונות הכלכלית מתקפה נגד פישר ומדיניות רכישת המט"ח שלו. אחת לכמה שבועות מזכירים לכולנו כמה "עולה" לנו ההתערבות. מבלי להיכנס לחישוב שבודאי איננו מדויק, אני סבור שיש מידה רבה של אי צדק בהתקפה זו שכן החישוב אינו לוקח בחשבון את הגורם החשוב ביותר לטעמי: כמה כסף חסכה למשק ההתערבות.

יש בהחלט כמה סיבות טובות מדוע המשק הישראלי מציג נתונים טובים - אחת מהן היא ללא ספק יציבותו של המטבע. ברור שפישר היה רוצה לראות שקל חלש יותר ואנשיו הכריזו זאת בעבר, אולם מישהו מהמקטרגים שאל את עצמו מה היה המחיר למשק הישראלי אילולא היה פישר ממשיך להתערב והשער היה צונח בחזרה ל 3.2 שקלים לדולר? כיצד הייתה נראית רווחיות היצוא? מה הייתה רמת האבטלה כתוצאה מסגירת קווים, העתקת מפעלים לחו"ל וצמצום שעות עבודה? מה הייתה רמת הצמיחה? פישר החליט בעניין זה לא להמר ולטעמי בצדק.

במונחי עלות/תועלת ההוצאה בגין ההתערבות מוצדקת בהחלט.

  1. יוסי פרנק- יועץ פיננסי ומנכ"ל אנרג'י פייננס
  2. אשמח להמשיך את הדיון עמכם במשך כל השבוע.בטור דעות תחת הכותרת "המדוברות ביותר" תוכלו בדרך כלל להמשיך לתקשר עימי
  3. החומר הכלול בסקירה זו ואפשרויות הפעולה המתוארות בה מובאים לצורך מידע כללי בלבד ואין לראות בהם משום המלצה ו/או ייעוץ לגבי כדאיות ההשקעה במניות/מט"ח ו/או מכשירים פיננסיים נשוא סקירה זו בפרט או בתחום הנגזרים בכלל. סקירה זו אינה מהווה תחליף לייעוץ ספציפי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם וכל העושה בה שימוש עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד.
צרו איתנו קשר *5988