אור לגויים

חרם על שעון החורף. תודו שזו גאונות.

הרבה יותר בנאלי להחרים את אריאל או אפילו את קסטרו, כי היא מוכרת פרוות. אבל להחרים את השעון? על זה עוד לא חשבו. "הננו קוראים לאזרחי המדינה להתעלם מהזזת השעון ולהמשיך לפעול לפי שעון הקיץ עד סוף חודש אוקטובר", ביקשו יוזמי העצומה החדשה. "בתי ספר, עסקים, מוסדות ציבור, משפחות וכל גוף אחר - אנא המשיכו לנהוג כאילו השעון לא הוזז".

כמה מחתרתי זה לפעול נגד השעון. הוא מראה לנו שמונה, ואנחנו אומרים 'תמות נפשי עם פלישתים', השעה תשע ולא דקה פחות.

זה מזכיר לי את שנות השמונים. אבא של אלעד תמיד הקפיד על זמנים, איש צבא כזה. אז עשינו לנו שיטה: אם מאחרים, אפילו בכמה דקות, מזיזים מעט את השעה אחורה. ככה דפקנו את המערכת, עד שאבא שלו עלה עלינו. עברו השנים, והנה שוב נפלה בידינו ההזדמנות לאתגר את המערכת. הפעם זה לא אנחנו מול האבא של אלעד, אלא אומה שלמה מול שעון ענק של קואליציות, של פוליטיקה מלוכלכת, של אנשי החושך מול אנשי האור. טובים מול רעים, ואנחנו בצד של הטובים כמובן.

להחרים התנחלות זה קרע בעם, זה להרחיב את השסע וזה סתם הורס את ארוחת הערב המשפחתית, בואו נודה על האמת. במשפחות מסוימות זה אפילו עילה לגירושים, במיוחד אם הדודה שולה גרה במעלה אדומים. להחרים את שעון החורף, לעומת זאת, זה מאחד אותנו כעם. כלומר, כעם חילוני. כי כדי שהחרדי ישמע את השופר בשעה נורמלית, שהרי כוכבים כידוע צצים רק כשחשוך, אנחנו החילונים צריכים לחזור הביתה מהעבודה בתחושה שעוד רגע הולכים לישון. ככה אנחנו עובדים, הם מתפללים, והאור לגויים.

עוד לא יבשה לה טיפת הציניות האחרונה, והנה אלי ישי עושה סימנים של התקפלות. הוא מציע חושך ביום כיפור, ואור בסוכות. בפעם המי יודע כמה, האינטרנט הוכיח שמחאה ציבורית לא חייבת להיעשות רק בכיכר העיר. ויותר חשוב, החילונים הוכיחו שאם הם עומדים על שלהם, הם יכולים להשיג כמעט כל דבר.

עכשיו נותר רק להפעיל תחבורה ציבורית בשבת, להתיר נישואים אזרחיים, להנהיג חובת גיוס לכולם, לחייב בתי ספר בלימודי ליבה ולמנוע הפרדה של גברים ונשים בקווי האוטובוס בבירה. אופס, איזו כבדות. מי יחתום על עצומה כזאת? איזה עיתון יעשה מזה אייטם? בואו נשאר עם המלחמה על השעון, ונפרוש בשיא.