הנקראות ביותר

אלון אולארצ'יק | מוזיקאי

אלון אולארצ'יק לא אוהב את השטחים, והשטחים, כך הוא אומר, לא אוהבים שהוא מופיע שם. "חזרתי מאמריקה לארץ בשנת 1984", הוא חותך בסכין ומזלג את עוגת השמרים שהזמין בבית הקפה הקטן בפלורנטין. מהילד הפולני והלא יהודי על-פי ההלכה, אלק רוזנפלד, שעלה לארץ בגיל 6 והיה אאוטסיידר עם מבטא מוזר, נשאר רק הנימוס האירופי הלא טיפוסי הזה כשמדברים איתו על הכיבוש. בכל היתר הוא ישראלי חמום מוח לגמרי.

"נו", דוחק בי אולארצ'יק, "תזרקי מספר". עשרים? אני מנסה בהיסוס, אולי 25? "פעמיים", הוא בועט במרצפות העקומות ומזיז את המשקפיים על האף בתנועה עצבנית. "פעם אחת לא הופעתי במכללה בשטחים ופעם אחת לא הופעתי בגוש עציון. בשתי הפעמים אני סירבתי. אגב, אין לי עם זה בעיה, כי אין קונפליקט בינינו".

למה לא הזמינו אותך להופיע שם?

"לא יודע. אם תגלי תגידי לי. צריך לבדוק כמה מקומות להופעה יש בכלל בשטחים, וגם לבדוק איזה סוג של מוזיקה התושבים שומעים שם".

אתה מערב פוליטיקה ואמנות.

"הם מבאסים לי את הצורה מ-1967, ולא בא לי לבדר אנשים שמבאסים לי את הצורה. אני אשכרה צריך לבוא במצב רוח שנותן, להעניק לאנשים האלה משהו, ואני לא מסוגל".

אין בך יכולת לתת מעצמך למשפחה שבאה לגור שם מטעמים כלכליים ולא אידיאולוגיים?

"אחרי 1967 התחיל טרנד כזה של נוף עלא כיפק, שוויצריה הקטנה, דירות בזול. מעצבן אותי שזאת הסיבה שבאו לגור שם. דווקא את האנשים שהמוטיבציה שלהם דתית אני יכול להבין. אזרחי ישראל יותר חכמים מהממשלות שלהם. לבוא ולהגיד, הממשלה יזמה, ואנחנו הלכנו? לא מקובל עליי. יכול להיות שאני טועה, אבל אני חושב שבגלל שיש שטחים השלום מתעכב. ככה אני מאמין. יש כאלה שאומרים, אתה נאיבי. אני מבין שזאת בעיה חמורה".

למה לא הצטרפת לעצומת האמנים נגד היכל התרבות באריאל?

"מי שהתחילו את הדבר הזה הם אנשים במוסדות, אנשים שהמוסד שולח. אני בן אדם פרטי".

אבל מוזיקה שכתבת להצגה יכולה להגיע לשם.

"יש משהו בי שיכול לקפוץ בגלל הדבר הזה, ואני נהיה נורא אמוציונלי, אבל לא הייתי מונע מהצגה שכתבתי לה מוזיקה להופיע שם. אך אם הייתי שחקן זה היה שונה".

הפכת בשנים האחרונות לשחקן. הופעת ב"מגדלים באוויר", ב"הבורגנים", ב"מיס אנטבה".

"בגלל ההיסטוריה של עולה חדש, מהגר בן 6, בחברה עוינת בבת ים, הייתי חייב ללמוד לשרוד. היום לא משנים את השמות של העולים, הם נשארים עם דימה ועם אנסטסיה, אני הייתי אלון כבר אחרי יום. הייתה לי התניה להתקבל, להיות חלק מכולם, כי לבד זה מכות, זה חרם. בכל פעם היו יציאות כמו 'הוא בכלל לא יהודי'".

ובגלל זה היית צריך ללמוד לגלם ישראלי?

"הייתי צריך ר' וע' כמו שצריך, אבל לא צריך להקדיש עמוד שלם למשחק, כי לא צריך לעשות מזה עניין כזה גדול. בתכל'ס, זה לא המקצוע שלי. מחמיא לי שמישהו חושב שאני יכול לשחק אצלו".

במקצוע שלך אתה גם מפיק, ואמרת לא מזמן שאתה לא רוצה יותר להפיק לאחרים כי זה לא כלכלי. מפיקים מוזיקליים אחרים אומרים שעושים מהפקה הרבה כסף.

"אני עושה רק הפקה מוזיקלית כי אני לא מתעניין בכסף מסביב לזה, להיות סוכן וכאלה, ואז אין הרבה פרנסה. אבל בגדול אני כן מתעניין בכסף".

לא הבנתי.

"כסף זה דבר שכולם צריכים, אבל הוא לא בעורקיי. יכול להיות שזה בגלל שבאתי ממשפחה של קומוניסטים לשעבר, שמספיק בשבילם שאתה עובד ומקבל משכורת, לא משנה כמה, וכל הקפיטליסטים מושחתים. כשבאנו לארץ גרנו במעברה של אזבסטונים בהרצליה, בשטח שבין מלון השרון למדיקל סנטר. אילו לאבא הייתה מודעות כלכלית, הוא היה קונה איזה אסבסט, והיום היינו מאוד עשירים. אני מניח שגם אני כזה. אני מתפרנס אחלה ועובד המון בשביל זה. אני קם ועושה מוזיקה מהבוקר עד הלילה".

אתה כנראה באמת נאיבי.

"אין לי מחשבה אסטרטגית לגבי מה שאני עושה. כל העבודות שעשיתי לאחרים קרו כי מישהו הרים לי טלפון. אני יזם רק במה שקשור בדיסקים ובמוזיקה שלי. אספקה של שירותים מוזיקליים לאחרים? כשאתה פונה לאמן ומדבר איתו על הזווית הכלכלית זה סוג של פרדוקס".

זה אולי היה נכון פעם. דברים השתנו ואמנים עושים כסף.

"היום שמעתי ברדיו על שתי משפחות שהוציאו את הילדים מבית הספר ויצאו לטיול סביב העולם. את היית עושה את זה?"

לא.

"למה?".

אני לא בנויה ללמד את הילדים ולהתנתק מהעולם.

"גם אני לא בנוי לחשוב על כסף".

אבל לנסוע עם הילדים סביב העולם זה מקרה קיצון, ולהרוויח כסף זה עניין קיומי יומיומי. לפחות אתה יודע למקסם את התשלום שאתה מקבל?

"יש לי סוכן, ושני אנשים שמתעסקים עם ההופעות שלי, ויאיר ניצני שמתרגם את העשייה לתמורה מסחרית".

והם עולים לך כסף.

"הייתי בלי סוכן הרבה שנים, והתעייפתי לעשות את החוזים לבד. הלכתי לסוכן שלוקח אחוז נמוך, והחיים שלי השתנו לטובה, כי הוא ידע לסגור את הדברים נכון. אבל עדיין, אני יודע את כל הפרטים, אני לא אסטרונאוט. מצד שני, אני לא קם בבוקר וחושב איך להפוך את הכישרון שלי ליותר כסף. יש כאלה שחושבים שזה זלזול בעצמי, שזה חבל. אבל אני אומר מפורשות שאני לא טמבל בדבר הזה, לא אחד שלא יודע מה קורה".

ידעת לנצל את ההצלחה הכלכלית של כוורת?

"הייתי ילד בן 23, 24, 25, שהיה לו מזל שהשתייך לגוף שהכניס לו כסף והוא יכול היה לגור לבד בדירת חדר ולנסוע במוניות. מישהו עשה כסף. לא אנחנו. חתמנו על חוזה וזהו".

איך זה קורה?

"ההסבר פשוט: אתה מסיים צבא, מפחד על החיים, חושב, מה אעשה, אולי אהיה נהג מונית או משהו, ואז אתה מקבל חוזה, משכורת, להקה, החדשות הכי טובות בשבילך, ו-500 שנה אחרי אתה יושב עם עיתונאית שאומרת, היית צריך לחסוך".

ובמקום לחלוב את ההצלחה, טסת לארצות הברית מיד אחרי שהלהקה התפרקה.

"אולי כי אני לא קורא עיתונות כלכלית ולא חושב איך למקסם את עצמי. אין לי זמן לזה".

אתה לא קורא עיתונים בכלל?

"רק אלה שאני רואה בבתי קפה, ורק כותרות".

מה לגבי פוליטיקה?

"פוליטיקה מטרידה אותי ביותר, אבל אני מרגיש שאני לא מספיק מבין מה קורה ולא מספיק יודע להבדיל בין המקרו למיקרו. שם מסתבך לי הכול. אני לא סומך על המיקרו ועל האנשים שמסכמים אותו".

זו הסיבה לכך שאתה לא כותב כמעט על ה"מצב", על אקטואליה.

"90% מהכתיבה שלי היא על יחסים, בדיוק בפרופורציות של רוב האמנים בעולם".

אז עיקר הפרנסה שלך מגיעה מאקו"ם?

"גם אקו"ם, אבל בעיקר הופעות עם דני (סנדרסון) ועם גידי (גוב), עם קלפטר ושמיר והלהקה שלי, אולארצ'יק סטייל. אקו"ם משלמים פעמיים בשנה, אז קשה לחלק את הכסף נכון".

לא צובט לך שפספסת קריירה של אמן ג'ז או קלאסי?

"בשלב מוקדם הבנתי שאני לא רוצה לגור לבד בעליית גג בלי כסף לאכול".

אז אתה סותר את עצמך. הכסף כן חשוב לך.

"אני מנסה ליצור איזון בין הצורך בכסף לבין הטעם המוזיקלי שלי".

בעולם אידיאלי, באיזו מוזיקה היית בוחר?

"בעולם שבו אבא שלי היה מיליארדר?"

נגיד.

"אולי לא הייתי מנגן. בשביל מה לנגן? הצורך הכלכלי מניע אותי. הוא גם הניע את באך ואת בטהובן, ככה שאני בחברה טובה".

גם לעשות דברים שלא אהבת?

"כן, אבל נורא חשוב להיות מודע שאתה עושה דברים שאתה לא אוהב. כשאתה נכנס לעבודה מוזיקלית שאתה אמביוולנטי כלפיה, הפרויקט יהיה יותר ארוך. אם יש החלטות שהן כלכליות, הן לא יועילו לך, כי לא תעשה עבודה אמנותית טובה".

חגגת לא מזמן 60. איך היה?

"רע וטוב. טוב, כי הייתה הרבה אהבה במדיה והיא עשתה אהבה ברחוב. אנשים שאני לא מכיר איחלו לי מזל טוב. והרע, שזה הביא מחשבות שזהו, נגמר? ומה ההבדל בין ה-59 ל-60? זה סתם מספר. אנשים כתבו באהבה או משהו כזה שאני אמן מפוספס ולמה לא עשיתי קיסריה. קלטתי שהם אמרו, הבייבי פייס מכוורת כבר בן 60, אז מה זה אומר עלינו? על עצמם.

"אני אולי קלולס, אבל אני לא גומר את החיים שלי. אנשים שואלים איפה אני ולמה אני לא ממלא קיסריה, אבל לא עולה להם הרעיון לשאול את עצמם איפה הם בתור קהל, אם באו להופעות או קנו תקליט שלי".

הילדים שלך, מקס וטסה, עושים לך הרבה נחת.

"כשהם איתי על הבמה אני מרגיש שאין מקום לפוזה שלי, אני לא צריך להיות זמר, אלא פשוט לשיר. ותאמיני לי, כשאני שומע את הקלטות זה הכי טוב".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות