כל אחד יכול לכבות לנו את המדינה

ביום שני שעבר התממש תסריט הבלהות של חברת החשמל: הפסקות חשמל ברחבי הארץ גרמו לעשרות קריאות מצוקה של אזרחים שנתקעו במעליות; צוותי מד"א, מכבי האש והמשטרה הוקפצו; מערכות רמזורים קרסו, ורק בנס לא נרשמה טרגדיה. כל הבלגן הזה נגרם, כידוע, בגלל עובד קבלן שנשען בטעות על כפתור החירום בתחנה של חברת נתיבי הגז (נתג"ז), שמזרימה גז טבעי לתחנת כוח של חברת החשמל.

הקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן להפיל את רשת החשמל הארצית היא העובדה הפחות מטרידה בסיפור הזה.

 חברת חשמל / צלם רויטרס

מה שמדאיג באמת הוא שלאף אחד לא ממש אכפת. בחברת החשמל מתריעים שוב ושוב מפני הפגיעות של המערכת לתקלות ולשיבושים באספקת הגז. חלק מההתרעות נמסרו על-ידי מנהל המערכת עצמו, דב סטרולוביץ', שהזהיר בראיון ב-G לפני כמה חודשים מפני התלות בגז טבעי.

אם עד היום הופקד השאלטר של המדינה בידי קומץ מומחים הפועלים ממרכז תת-קרקעי מסווג ומאובטח, הרי שהסבת תחנות הכוח להפעלה בגז יצרה שלל נקודות תורפה חדשות, המאפשרות לגורמים עוינים, או לסתם רשלנים, לנתק בקלות את אספקת החשמל לאזורים שלמים במדינה.

למרות נורות האזהרה המהבהבות לא נעשה שום ניסיון רציני לטפל בבעיה. האם צריך להגביל את התלות בגז טבעי? האם להגביר את אמצעי הבטיחות בתחנות? האם להעמיד לדין את האחראים למחדל? השאלות האלה אפילו לא נשאלות.

בשנתיים האחרונות התרחשו בתחנות הפחתת הלחץ של נתג"ז לפחות שתי תקלות דומות מאוד לזו שאירעה בשבוע שעבר, אלא שהתקלות ההן התרחשו בשעות הלילה ולא חייבו הפסקות חשמל יזומות. הפעם זה קרה לאור היום ובמלוא העוצמה. אז התקשורת והציבור הגיבו במשיכת כתפיים ובהרמת גבה - והמשיכו בענייניהם. את ועדות החקירה מקימים אצלנו תמיד אחרי הקטסטרופה. אף פעם לא לפני.