איך מרסנים ברחבי העולם את ההשתוללות בשכר הבכירים?

לא רק בישראל טרודים בבעיית השכר המופרז של בכירים בחברות ציבוריות: גם בגרמניה, בארה"ב, באוסטרליה, בשבדיה ובאנגליה מנסים לרסן את תלושי השכר המשתוללים

גם בגרמניה, כמו בישראל ובמדינות רבות אחרות בעולם, עוסקים בבעיית השכר המופרז של בעלי תפקידים בכירים בחברות ציבוריות. החברות הנסחרות בבורסה בגרמניה מתאפיינות גם הן, כמו בישראל, במבנה שליטה ריכוזי, אלא שלדירקטוריונים בחברות הגרמניות יש למעשה שני ראשים - מועצה מנהלת ומועצה מפקחת. על-פי החוק בגרמניה, המועצה המפקחת מאשרת את גובה התגמולים למועצה המנהלת, ואילו את תגמולי חברי המועצה המפקחת מאשרת האסיפה הכללית של החברה.

אלא שלפני שנה, בניסיון להדק את הפיקוח על גובה שכר הבכירים, תוקן החוק הגרמני, ושולב בו מודל של "הצבעה ממליצה" באסיפה הכללית לגבי תגמולי הדירקטורים במועצה המנהלת. הצבעה שכזו תיערך באסיפה הכללית על-פי הצעת החברה, או ברצונם של בעלי מניות המחזיקים יותר מ-5% ממניות החברה, או כאלה המחזיקים מניות בשווי 500 אלף יורו לפחות.

"לא מצאנו באף מדינה הסדרים הקובעים בחקיקה מגבלה כלשהי על גובה השכר עצמו. הדעה הרווחת היא כי אין להגביל בחקיקה את שכר הבכירים בחברות ציבוריות". המילים הללו הופיעו בחוות-הדעת שגיבש משרד המשפטים בעבור הוועדה לבחינת חקיקה שתגביל את שכר הבכירים בחברות ציבוריות. בשורה התחתונה - לאחר בחינת ההסדרים החוקיים הנוהגים במדינות שונות בעולם, הגיעו פקידי משרד המשפטים למסקנה שאין להגביל את גובה השכר בחוק.

ואולם, מי שחושב שהמסקנה היחידה העולה מהמחקר הבינלאומי בסוגיית שכר הבכירים היא שעל המחוקק להסיר את ידיו מניסיון להסדיר את הנושא - טועה. מלבד קביעת גובה הסכום המקסימלי שרשאית חברה ציבורית לשלם לנושאי התפקידים הבכירים בה, יכול הרגולטור לבצע מגוון של פעולות נוספות, שיביאו לריסון תלושי השכר המשתוללים, היוצאים מקופות שהציבור שותף להן. ממשל תאגידי, הבניה של תהליך שיקול-הדעת בקביעת גובה השכר ושיתוף בעלי המניות - אלה מילות הקסם שבמשרד המשפטים מבקשים לעניין את חברי ועדת השרים לעניין זה, שבראשה שר המשפטים יעקב נאמן.

עם זאת, במדינה נידחת אחת נעשה בכל זאת ניסיון לעגן בחקיקה את המגבלה על שכר הבכירים. זוהי ארה"ב, שבה נקבע כי מעל גובה מסוים של שכר, לא תוכר ההוצאה בגין תשלומו כהוצאה מוכרת. אלא שגם ההוראה הזו לא הביאה לירידת גובה השכר בחברות הציבוריות, להיפך. התברר כי המגבלה חלה רק על השכר הקבוע, ולפיכך החלו הבכירים לקבל את תוספות השכר שלהם באמצעות רכיבים משתנים בתלוש.

הסדרי מצנחי זהב

הדירקטוריון בחברה הציבורית, ולא המחוקק, הוא הגוף המתאים להכריע בנושא גובה שכר המנהלים הבכירים - זו המסקנה העולה מההשוואה הבינלאומית שערכו אנשי המחלקה הכלכלית-פיסקלית במשרד המשפטים. כלומר, ההכרעה בנושא שכר הבכירים צריכה להתקבל ככל האפשר על-ידי בעלי המניות או נציגיהם. כך גם עולה מהמלצות המדיניות של האיחוד האירופי מ-2004 וכללי הממשל התאגידי של ה-OECD לעניין מעורבותם של בעלי המניות בקביעת תגמולי הדירקטורים והמנהלים הבכירים.

גם הוועדה האירופית המליצה להעמיד את מדיניות תגמול הדירקטורים להצבעת בעלי המניות, באמצעות הצבעה מחייבת או ממליצה. אנגליה היתה הראשונה להסדיר בחוק את הבעת העמדה באסיפה הכללית.

גם באוסטרליה יש חובה להביא לאסיפה השנתית דו"ח תגמול של שכר הדירקטורים, החייב לכלול את מדיניות השכר ואת גובה השכר ששולם בפועל. אם האסיפה הכללית דוחה את עמדת הדירקטוריון במשך שנתיים רצופות, המשך כהונתם של כל הדירקטורים בחברה מובא לדיון מחודש באסיפה הכללית. האסיפה הכללית גם מאשרת הקצאת מניות לבכירים בחברה, בתנאים הטובים יותר מתנאי השוק.

ומה בדבר מענקי פרישה? חוק החברות האוסטרלי מגביל את המענקים לדירקטורים ולמנהלים ללא קבלת אישור מוקדם של בעלי המניות, ואולם אין צורך באישור כזה אם המענק איננו גבוה משכר בסיס של שנה אחת, או אם סך המענק איננו עולה על 5% מהון החברה.

הסדר של "הצבעה ממליצה" בלבד של בעלי המניות קיים גם בחקיקה האמריקנית, כולל זו שתוקנה באחרונה בעקבות המשבר הכלכלי. החוק קובע הוראות לעניין קביעת מדיניות השכר בחברות ציבוריות, וכולל הליך של הצבעה ממליצה על שכר הבכירים. לפיו, החברה חייבת להעמיד להצבעה לפחות פעם ב-3 שנים את הסדרי התגמול של מנהלי החברה, ולפחות פעם ב-6 שנים את השאלה באיזו תדירות יתקיימו הצבעות עתידיות. הצבעה ממליצה חייבת גם לאשר הסדרי "מצנחי זהב" של בכירים פורשים, כשהחברה מעמידה בפני בעלי המניות הסכם מיזוג או רכישה.

סוג אחר של פיקוח, קשיח יותר, קיים בחלק ממדינות אירופה וסקנדינביה. בשבדיה, למשל, מדיניות השכר חייבת להיות מובאת מראש לאישור האסיפה הכללית, ולא בדיעבד. שכר הדירקטורים בשוודיה נקבע על-ידי האסיפה הכללית. כדי לאשר את השכר נדרש באסיפה רוב רגיל בלבד, אך אם מבנה התמריצים שמקבלים מנהלי החברה כולל גם מרכיב מנייתי, נדרש רוב של 90% מבעלי המניות המשתתפים בהצבעה. אלא שתכלית ההוראה היא ניסיון להתמודד עם בעיית דילול אחזקותיהם של בעלי המניות, ולא עם בעיית השכר המופרז.

התגמול מבוסס על ביצועים

לצד המעורבות הגדלה של בעלי המניות באישור מדיניות השכר וגובהו, מתפתחות במדינות שונות מגמות נוספות, שעיקרן בהבניית שיקול-הדעת בקביעת מרכיבי השכר הנוספים, לצד חובות דיווח המגבירות את השקיפות בנושא. מרכיבי השכר המשתנים מבוססים על ביצועיהם של המנהלים והחברה עצמה. באפריל 2009 פירסמה הוועדה האירופית המלצות בנושא מבנה התגמול לדירקטורים, ומסדירות את שיקול-הדעת של הדירקטוריון בקביעת מדיניות השכר.

על-פי ההמלצות, מבנה התגמול נועד לקדם יציבות ארוכת-טווח של החברה, ולהבטיח כי התגמול יהיה מבוסס על ביצועי החברה. המרכיבים המשתנים של התגמול צריכים להיקבע בזיקה לקריטריונים המבוססים על ביצועי החברה, ועליהם להיות מדידים וקבועים מראש.

כחלק מהמגבלות, על החברה לקבוע גבול עליון לרכיבי התגמול המשתנים ואת תגמולי הפרישה, ולהבטיח כי חבילות הפרישה אינן מתגמלות מנהלים על כישלון, במקרה של פרישה הנובעת מביצועים לקויים של המנהל. מספר מדינות, ובהן פינלנד ופורטוגל, החלו לגבש חקיקה שתאמץ את ההמלצות.

חובות דיווח רחבות

דווקא בארה"ב, למרבה הפליאה, תחום הסדרת מרכיבי השכר מפותח פחות בהיבט הרגולטיבי שלו. סעיף אחד בחקיקה מורה לרשות ניירות ערך האמריקנית לקבוע הוראות שיחייבו חברות ציבוריות לקבוע מדיניות שתאפשר לחברה לקבל בחזרה כל תגמול התלוי בביצועים, עד 3 שנים לאחר הענקתו, אם התגלתה אי-התאמה בין הנתונים שעל בסיסם ניתן התגמול לדו"חות הכספיים של החברה.

"הנטייה העדכנית של המדינות היא לקבוע הוראות המסדירות את מבנה השכר, ובעיקר את מרכיבי השכר המשתנה", מסכמים במשרד המשפטים, "ואולם הם אינן מגבילות את גובה השכר, למעט בכל הנוגע לפיצויי פרישה".

באשר לחובות דיווח, במדינות שונות קיים חשש כי חשיפת סכומי השכר הפרטניים תביא דווקא לעלייה בשכר, ולא להגבלתו. למרות זאת, מדינות רבות מרחיבות את חובות הדיווח על השכר, למשל בארה"ב במסגרת החקיקה החדשה הקובעת חובת דיווח רחבה ביותר.

החברות אף נדרשות לגלות את היחס בין משכורת המנכ"ל לבין השכר החציוני של עובדי החברה. בגרמניה נקבעה חובת גילוי רחבה לגבי שכר הדירקטורים, לרבות פירוט של מרכיבי השכר של כל אחד מהדירקטורים בחברה.

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים כלכליים-פיסקליים, עו"ד אבי ליכט, ממליץ לשרים ללמוד מהניסיון המצטבר בעולם, ולהימנע מחקיקה שתגביל את גובה השכר עצמו. תחת זאת, הוא ממליץ לבחון שימוש במנגנון המיסוי, לצד הרחבת הממשל התאגידי, כדי להסדיר את קבלת ההחלטות בתחום השכר. "בנושא שיתוף בעלי המניות בתהליך", הוא מסכם, "הדין הישראלי הקיים אינו רחוק מהדין בעולם, אם כי קיימים פערים מסוימים".

צרו איתנו קשר *5988