הרנסנס של הים הצפוני

לוקט, כיום מנכ"ל חברת פרמייר אויל, ייצא מג'קרטה ג'ין וטוניק תמורת דגים מעושנים מסקוטלנד. כיום, להבדיל, הוא מעביר חלק מתיק הפעילות שלו לאזור שנחשב בעבר הקרוב לתחום שוקע: הים הצפוני.

"זו הזדמנות שנייה. לפני 4 שנים בדקנו את העסקים שלנו והחלטנו שאנחנו זקוקים למפנה. פיתחנו פרויקטים באסיה וניסינו לאזן אותם. הים הצפוני הוא כעת חלק מהאיזון הזה. הנכסים הללו יעזרו לנו להכפיל את הייצור שלנו", אומר לוקט.

כמה גורמים השתלבו למה שמכונה כיום "הרנסנס של הים הצפוני". קודם כול, מחירי הנפט. עם מחירים של 75-80 דולר לחבית נפט גולמי, שדות נפט קטנים יותר שחברות הנפט הגדולות התעלמו מהם בעבר הופכים להיות נכסים מבוקשים יותר. פיטר היצ'ינס, אנליסט בפנמיור גורדון, מנסח זאת כך: "פתאום אנשים מבינים שאפשר לעשות הרבה כסף משדה של 20 או 30 מיליון חביות".

הגורם השני הוא היציבות הפוליטית. כל מנכ"ל חברת נפט אמנם מקטר על שיעור המס על חברות נפט, 50%, אבל המשטר הפוליטי בבריטניה צפוי יותר מהפעילות באפריקה או באסיה.

הגורם השלישי הוא התשתית: היא כבר שם. קית מוריס, אנליסט באבולושן סקיוריטיס, אומר: "לפני עשר שנים, כשמחירי הנפט לא היו טובים, הרבה חברות גדולות עברו למערב אפריקה או ברזיל, והשאירו את השדות הקטנים בים הצפוני לחברות העצמאיות (קטנות). אבל הפרסים נשארו שם - אם אתה מוצא כעת 50 מיליון חביות, יש מספיק תשתיות כדי שהשדה הזה יהיה כלכלי. לכן, זה השילוב של הדברים שמעורר עניין מחודש".

הבום השני של הים הצפוני היה חזוי זה זמן מה. ב-2009 החלק הבריטי של הים הצפוני הפיק יותר מ-2.3 מיליון חביות נפט וגז שווה נפט ביום. לפי איגוד חברות האנרגיה הבריטיות שוכנת בקרקעית הים עוד כמות של 24 מיליארד חביות שטרם התגלו. אבל כאשר החברות הגדולות מכרו נכסים באזור, תשומת הלב עברה לגילויים גדולים במקומות כמו קונגו וקזחסטן.

התעניינות זרה

ההתעניינות הזרה בים הצפוני באחרונה החזירה אותו לאור הזרקורים, כפי שמשתקף בגל המיזוגים וההשתלטויות של החודשים האחרונים. העסקה הבולטת ביותר היתה ההצעה העוינת של חברת הנפט הלאומית הקוריאנית לדנה פטרוליום בהיקף 1.87 מיליארד ליש"ט (2.96 מיליארד דולר).

באוגוסט הלכה חברת הנפט הלאומית של קזחסטן בדרכה של עמיתתה הקוריאנית, והוציאה 30 מיליון דולר על הרכישה הזרה הראשונה שלה: 35% משדה הנפט "דוב לבן" של קבוצת בריטיש גז במרכז הים הצפוני. בחודש שעבר השקיעה סנטריקה, הבעלים של בריטיש גז, עוד 227 מיליון דולר על הרחבת נכסיה בים הצפוני (בנוסף להשקעה של 2 מיליארד דולר בשנה שעברה).

הפעילות המחודשת של פרמייר אויל בים הצפוני הגיעה לשיאה בגילוי שדה הנפט קצ'ר ביוני - שדה של 300 מיליון חביות נפט לפי הערכה, מהסוג שחשבו שכבר נוצל במלואו על ידי חברות הנפט הגולות והממצא הגדול ביותר בים הצפוני זה קרוב לעשר שנים. פרמייר שותפה בקצ'ר עם עוד 4 חברות - אנקור, ווינטרשול, נאוטיקל פטרוליום ואגורה אויל - כולן דוגמאות טובות לחברות קטנות שרוכשות נכסים לא מבוקשים מהגורילות בתעשייה בשנים האחרונות.

אמג'אד בסאו, מנכ"ל אנקווסט, מנסח כך את האסטרטגיה: "אנחנו לוקחים שדות שהם קטנים בשביל החברות הגדולות, או קונים אחזקות בשדות שהיתה בהם הפקה שנים רבות, כדי להשיג אופטימיזציה של הנכסים".

קונסולידציה ערה

המגמה הזו הובילה לקונסולידציה רבה יותר. באוגוסט נקנתה סטרטיק, שמנייתה נסחרה בבורסת AIM בלונדון, על ידי אנקווסט בעסקה של 45 מיליון דולר. זה היה במסגרת תוכניות להשקיע מיליארד דולר בפיתוח נכסים בים הצפוני בחמש השנים הבאות ולהעלות את תפוקת אנקווסט ל-21,300 חביות ביום בשנה.

איתקה אנרג'י, שמפיקה 5,000 חביות ביום מן השדות שלה בים הצפוני, קנתה באוגוסט את נכסיה של GDF סואץ בים הצפוני, וקיבלה באחרונה קו אשראי של 140 מיליון דולר לביצוע רכישות נוספות.

"שני הסוגים של החברות, אנקווסט והחברה הלאומית של דרום קוריאה, מוכנים לחטוף נכסים שהם רואים שם כי הם רואים צמיחה בים הצפוני. זה תהליך בהאצה. תהיה צבירה של נכסים, יש מרחב תמרון, אפילו לחברות הקטנות", אומר היצ'ינס.

נהוג לדבר על הים הצפוני כעל יחידה אחת, אך למעשה יש שני ימים נפרדים: הים המרכזי, הדרומי והצפוני הם אזור שמנוצל כבר שנים רבות, והחברות העצמאיות ממקדות בו כעת את המאמצים שלהן. הים השני שממערב לאיי שטלנד (צפון סקוטלנד), מאופיין בתנאי סביבה קיצוניים ובעומק מים של 600 מטר ויותר. זהו הים שבו אמורים להיות 20% מיתרות הנפט והגז הנותרות של בריטניה, בסך כולל של 2.1 מיליארד חביות.

בינואר הכריזה ממשלת בריטניה על הטבת מס בשווי של עד 160 מיליון ליש"ט לשדה נפט כדי לזרז את הפיתוח והניצול שלהם. שדה בולט כזה הוא רוזבנק הענקי של שברון, שצפוי להפיק בעתיד 75,000 חביות ביום.

במארס קיבלה חברת טוטאל אישור לפתח שני שדות גז, לגאן וטורמור, בהשקעה של 2 מיליארד ליש"ט (3.16 מיליארד דולר) שתעביר גז למפעל עיבוד בשטלנד משנת 2014, וממנו לרשת החשמל הבריטית.

יש גם סיכונים

אבל יחד עם הפוטנציאל הגדול יותר באים גם סיכונים מוגברים. האסון האקולוגי של באר הנפט מקונדו של BP במפרץ מקסיקו הטיל צל על הקידוחים התת-ימיים, בייחוד ממערב לשטלנד. זמן קצר אחרי האסון של BP אמר טים יאו, יו"ר ועדת האנרגיה בפרלמנט הבריטי, ש"צריך לשאול שאלות רציניות בנושא בטיחות הקידוחים התת-ימיים באזור זה".

בשבוע שעבר העניקה ממשלת בריטניה לשברון את האור הירוק להתחיל לקדוח באר מים עמוקים ממערב לשטלנד.

מבחינה פוליטית, גישת המקל והגזר הזו צפויה להימשך, כאשר החששות לגבי הבטיחות יקוזזו על ידי ההכרה בכך שנחוצות השקעות גדולות כדי למצות את המקורות שנשארו בים הצפוני.

ריצ'רד רוז, אנליסט באוריאל סקיוריטיס, אומר ש"זה עניין של לנהל את עקומת הירידה של התפוקה. תהיה לנו תעשיית נפט בעוד עשר שנים, אבל האם היא תפיק 1.5 מיליון חביות ביום או 800 אלף חביות? זה מה שההשקעה החדשה מנסה להשיג".

הגדולות חכמות על הקטנות

מינואר 2009 ניסה ביל טרנזייה, המנכ"ל של אנדבור, חברת חיפושי נפט עצמאית, לקבל גישה לצינור נפט קיים לנפט משדה רושל של החברה שלו במרכז הים הצפוני.

הבעיה היתה שהפלטפורמה הקרובה ביותר להבאת הנפט לבריטניה היתה בבעלות קונסורציום חברות, שדרש עמלות גבוהות. "ניסינו לדבר איתם במשך שנה והם אפילו לא רצו לדבר. הם דרשו כמעט פי 4 ממה שהצענו, מה שהיה הופך את הפעילות שלנו ללא כלכלית", אומר טרנזייה.

זו תלונה שכיחה מאוד. מאז שהן הציפו את הים הצפוני בעשור האחרון, כמה חברות חיפושי נפט קטנות התלוננו בפני המפקחים הלאומיים על התנהגותן של החברות הגדולות, שמנצלות את המונופול שלהן על התשתיות כדי לדחוק את רגלי המתחרות הקטנות מהשוק.

ההתגוששויות על השימוש בצינורות ופלטפורמות הנפט המזדקנים של הים הצפוני מיקדו את תשומת הלב בבעיה חשובה יותר: עלויות פירוק התשתיות שיצאו משימוש. לפי מחקר של דלויט ודגלאס-ווסטווד, עלות פירוק 260 הצינורות ודוברות הקידוח בחלקו הבריטי של הים הצפוני עלולות להגיע ל-30 מיליארד דולר ב-30 השנים הבאות.

זו בוננזה בפוטנציה לחברות שירותי הנפט, וגם תמריץ לחברות חיפושי הנפט להשתמש בתשתית הקיימת.

אם הסכסוכים על הגישה לצינורות המזדקנים לא ייפתרו, כולם יפסידו.