תגובות לפרויקט ההיי-טק: "יש ללמוד מההיי-טק הביטחוני"

כך לפי חיים רוסו, סגן נשיא באלביט מערכות ■ שלמה וקס: "אם חלילה המגמה של תיסוף השקל תימשך - אנו עלולים לחזות במחזות קשים"

בערב חג סוכות ניתח "גלובס" את המגמות והכיוונים העתידיים של שוק ההיי-טק הישראלי. התגובות לא איחרו לבוא. חיים רוסו, סגן נשיא אלביט מערכות ציין כי "צריך ללמוד מההיי-טק הביטחוני. לאחר שסיימתי לקרוא את הכתבות שמתי לב, שבכל המגוון הרחב של הנושאים, החברות והמוצרים שהובאו, הייתה התעלמות מהפעילות הענפה של חברות כמו אלביט מערכות, רפאל, התעשייה האווירית, ומעוד עשרות חברות הנופלות בקטגוריה של תעשיות ביטחוניות".

על פי רוסו, קטגוריה זו היא אחד המרכיבים המרכזיים בתעשייה הישראלית. אלו תעשיות המוכרות ב-8 מיליארד דולר בשנה, כאשר הרוב הגדול מיועד ליצוא. החברות מעסיקות 30 אלף עובדים באופן ישיר, הפזורים בכל רחבי הארץ - מקרית שמונה וסאסא ועד שדרות ודימונה. החברות הישראליות ממוצבות באופן מצוין בין תעשיות ענק אמריקניות ואירופיות. ברוב תחומי העיסוק הן בין שלוש החברות המובילות בעולם, ובחלק מהן - המובילות.

"אני יודע שיש מי ששואלים את עצמם כעת: "מה כל זה קשור לתעשיית ההיי-טק הישראלית?"

מגנט לכוח אדם איכותי

"ובכן, קל להראות, שעל-פי כל אמת מידה מקובלת, התעשיות הביטחוניות הישראליות הן מגזר משמעותי מתוך קהיליית תעשיות ההיי-טק במדינת ישראל.

כך למשל, בסיסן של החברות הביטחוניות הוא טכנולוגי. היתרון היחסי הנותן להן את המיצוב המצוין בין התעשיות העולמיות הוא המצוינות הטכנולוגית. הפתרונות הישראליים טובים יותר מרוב הפתרונות הקיימים בעולם, והשקעות של מאות מיליוני דולרים בשנה על מחקר ופיתוח מיועדות ליצירת יתרון זה.

בנוסף, הטכנולוגיה שבשימוש במוצרים הביטחוניים היא מתקדמת ביותר, רב-תחומית, ולעיתים קרובות מקדימה בשנים רבות את הטכנולוגיה שבשימוש השוק האזרחי. יש לזכור גם, כי התעשייה הביטחונית מצטיינת ברמת חדשנות טכנולוגית מהגבוהות ביותר. המצאות רבות וראשוניות מאפיינות את מוצרי הדגל של התעשייה. במצלמות החלל של אלביט, בטיל החץ של התעשייה האווירית ובמערכות מסוג "כיפת ברזל" של רפאל יש חדשנות ומקוריות שאינן מוכרות בעולם".

"בהיות המו"פ (כן, גם מחקר) חלק מרכזי בפעילות של התעשיות הביטחוניות, הרי שכוח האדם המקצועי הוא הנכס המרכזי שלהן. הן מצליחות לגייס את מיטב הנוער לשורותיהן, ומכשירות את העתודה המקצועית המובילה של מדינת ישראל לשוק הצבאי והאזרחי. כך יוצא שחלק גדול ממקימי תעשיית ההיי-טק האזרחית הם בוגרים של התעשייה הביטחונית.

התעשיות הביטחוניות יוצרות מדי שנה יזמויות חדשות, ואף רוכשות מדי שנה חברות טכנולוגיות מתחילות, שברוב המקרים גם נשמרות לאורך שנים. סקירה זו לא נכתבת כדי להגן על כבודם של עובדי התעשיות הביטחוניות - הם אינם זקוקים לכך - וגם לא למען הצדק העובדתי. אך אם נפנים את התובנה שזהו עוד מגזר בתוך המסגרת של תעשיות ההיי-טק, יקל עלינו למצוא פתרונות לשוק ההיי-טק הישראלי, תוך הפקת לקחים מעשרות שנים מוצלחות של התעשיות הביטחוניות".

אלפי עובדים בפריפריה

להלן כמה שאלות שהתשובות עליהן עשויות להיות רלבנטיות:

- "כיצד קורה שהתעשיות הביטחוניות הן כמעט היחידות מבין חברות הטכנולוגיה המצליחות לצמוח באופן קבוע, להתחדש באופן שוטף ולקיים מובילות טכנולוגית עולמית במשך עשרות שנים?"

- "כיצד קורה שאחוזי ההצלחה של יזמויות טכנולוגיות הנוצרות וממומשות כחלק ובתוך התעשיות הביטחוניות גבוהים משמעותית מכל מה שמקובל בשוק האזרחי?"

- "כיצד קורה שהתעשיות הביטחוניות, למרות גודלן ומדיניות רווחה ושכר שמרנית, מצליחות להיות אטרקטיביות למובילים שבבוגרי האוניברסיטאות ולשמר אותם בארגון תקופה ארוכה?"

- "כיצד קורה שבמקביל לפעילות מו"פ מוצלחת קמו תשתיות יצור המעסיקות אלפי עובדים בפריפריה, ואף אחד אינו מוטרד מ"חוסר מיקוד ניהולי" ו"חסרון בעלויות יצור"?"

"הבנת תהליכים אלו ואחרים יכולה לספק חומר למחשבה למנהיגי תעשיית הטכנולוגיה לשוק האזרחי. נכון, לא הכול רלבנטי. לא הכול ישים. אבל אין לי ספק שרב המשותף על המפריד".

"מדינת ישראל זקוקה להצלחות של תעשיות ההיי-טק האזרחיות כדי לאפשר צמיחה של המשק. תוצאות העשורים האחרונים, לצערנו, אינן מספקות. לימוד ממודל הפעולה והתרבות הטכנולוגית של התעשיות הביטחוניות יכול לאפשר 'תיקוני מסלול'".

בני דאון איש תוכנה בהווה ויזם במיל' על הקשר הגורדי בין צבא לתוכנה

"קראתי את הסיכום על מצב ההיי-טק הישראלי שהתפרסם ב"גלובס", ולצערי אני לא כל-כך אופטימי - לפחות לא בתחום התוכנה. הייתי היזם והמנכ"ל של הסטארט-אפ שונרא תוכנה בין השנים 1997 ל-2005, Bootstrap שהצליח להגיע למכירות של יותר מ-10 מיליון דולר ורק אחר-כך גייס כסף. בשנים האחרונות חזרתי לעשות את מה שאני אוהב - לתכנת.

אחרי הפסקה של כמעט עשור, גיליתי שהתכנות השתנה לגמרי. בעולם מבינים היום שתכנות הוא יותר אומנות מהנדסה, והיכולות האישיות של המפתחים חשובות יותר מהשיטות.

התחלתי לחשוב על עצמי כעל חרש תוכנה (באנגלית זה נשמע עוד פחות טוב: Software Craftsman), וכחרשים אחרים הצטרפתי לקהילות קוד פתוח שמפתחות את הכלים שבהם אני משתמש".

"כחבר בקהילה למדתי להכיר את האנשים שמפתחים את אתרי האינטרנט המובילים בעולם כמו פייסבוק וטוויטר, ובהם גם ישראלים כמו אלכס פיין (הוא לא ישראלי - הוא קוד נינג'ה או מפתח-כוכב), מפתח בן 26 שהיה אחד הראשונים שעבדו בטוויטר והספיק לפרסם ספר, ולהציג בכנסים רבים. גיליתי שאנשי האינטרנט שונים מאב טיפוס של המפתח הישראלי.

ההבדל העיקרי הוא שחרשי התוכנה המובילים בעולם למדו לעבוד בקהילות קוד פתוח. בזמן לימודיהם בקולג', מפתחים אירופאים ואמריקנים מצטרפים לקהילות קוד פתוח ולומדים לעבוד מהמאסטרים הזקנים (שהם, אגב, חבר'ה בני 26 כמו אלכס).

כבוגר ממר"מ ויחידת המחשב של חיל האוויר, אני יודע שמפתח ישראלי שלומד בצבא מתרגל לשיטות אחרות לגמרי. הרי בממר"מ פיתחנו, אבל עדיין עמדנו במסדר של גילוח-צחצוח בכל בוקר עם מדים והיינו חלק מהיררכיה נוקשה.

לצערי, הזמנים שבהם ממר"מ ו-8200 היו רק יתרון להיי-טק הישראלי חלפו מהעולם. הטכנולוגיה והשיטות שאנחנו לומדים בצבא מיושנות ומגבילות ולצערי, המערכת הצבאית מכשירה מפתחים שאינם ברמה של עמיתיהם מעבר לים".

"האנשים ביחידות המחשב הם עדיין מהמוכשרים ביותר שיש, אך מה שעוצר אותם הוא תהליך הכשרה אנכרוניסטי ושיטות עבודה נוקשות שאינן מתאימות לאלף הנוכחי.

בעולם, מפתחים מובילים מזוהים עם הקהילות בהם הם חברים, ובשונה ממחזור גיוס ספציפי או יחידה ספציפית, זוהי קהילה פתוחה אליה מצטרפים כל העת מפתחים מוכשרים חדשים.

הקהילה מאפשרת למפתחים להרחיב את הידע המקצועי, להכיר מפתחים חדשים ולצאת ליוזמות חדשות.

בוגרי יחידות המחשב משתחררים אחרי כשש שנים שבהן הם כותבים מסמכים בפורמט צבאי ואינם תורמים כל קוד לקהילה. במקום לעודד תקשורת חופשית, השירות הצבאי מדכאה ומקשה על משוחררים להשתלב בקהילות קוד פתוח.

חברות הסטארט-אפ והיזמים משוחררי הצבא אינם רואים את עצמם כחלק מהתנועה הגלובלית של קוד פתוח.

לתחושתי, גיוס החובה ויחידות המחשוב הצה"ליות בלמו את ההתקדמות המקצועית שלי והם עושים זאת לכל אחד שעובר את המסלול ו"מבלה" את מיטב שנותיו במסגרת הנוקשה והסגורה ביותר. במקום ללמוד לעבוד בסביבה של תקשורת חופשית, אנחנו לומדים לא לדבר על המערכות שלנו".

שלמה וקס - הקטר נוסע, אבל מה הוא הכיוון?

מנכ"ל איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה: "הפרויקט המבורך של "גלובס", שסקר בהרחבה את תעשיית ההיי-טק, נגע בחלק מהסוגיות הבוערות העומדות על סדר יומן של החברות הישראליות.

לצערי, יש גם סוגיות מהותיות לא פחות, אשר בלעדיהן יפגע המשק כולו ולא רק תעשיית ההיי-טק הישראלית.

ובמה דברים אמורים? אך אתמול התבשרנו שהדולר ירד אל מתחת ל-3.6 שקלים לדולר. רבים בארץ אינם מבינים את משמעות הדבר לתעשיית ההיי-טק שכ-90% מהייצור שלה הוא לייצוא, ורוב העסקאות נעשות בערכים דולריים, בשעה בה משכורות העובדים הן בשקלים".

"משמעות הדבר היא, שעלותו של עובד היי-טק ישראלי בשער שקל-דולר שכזה הוא זהה למחירו של עובד היי-טק בעמק הסיליקון בארה"ב. מכאן, שמתקיימת סכנה למשרותיהם של העובדים בחברות הרב-לאומיות מחד, וכושר התחרות של התעשייה בשוקי חו"ל נפגע אנושות.

מי שמחפש תזכורת כואבת לכך, מוזמן לעלעל בכותרות העיתונים בשיא המשבר ב-2008, או לדבר עם עובדים שפוטרו אז ועד היום מתקשים למצוא מקום עבודה חדש.

אומר זאת באופן חד-משמעי: אם חלילה המגמה של תיסוף השקל תימשך ונגיע לאותו שער שהיה ב-9 ביולי 2008 - 3.24 שקלים לדולר - אנו עלולים לחזות במחזות דומים, ואף קשים מכך.

אם למישהו יש ספק בתרחיש הזה, הנה נתון מעניין: בשנים האחרונות הוצאו מישראל 20 אלף משרות למדינות כמו סין, הודו ואף אוקראינה. זו מגמה שלא מתרגשת מכתבות חיוביות, אלא רואה רק את השורה התחתונה בדו"ח הרווח וההפסד".

"הפרויקט ראה בהשקעת המוסדיים בקרנות ההון סיכון כלא מועילה ולא מזיקה במיוחד, וזו טעות. לקרנות ההון סיכון תפקיד בצמיחת חברות הסטארט-אפ, וכיום הקרנות סובלות מבצורת של משקיעים.

במקום להמשיך ולדון ביעילות של מודל ההון הסיכון, ראוי לדון ואף להקים קרנות ייעודיות להשקעה וסיוע לחברות היי-טק קטנות ובינוניות.

קרן הלוואות שתסייע לחברות בהלוואות גישור וקווי אשראי (Venture Lending), וקרן שנייה להון ביניים (Mezzanine), שתאפשר גיוס הון למעבר מחברה צעירה בראשית דרכה לחברה בוגרת.

כיום, כלים אלו אינם בנמצא ולכן אין אנו רואים צמיחה של חברות קטנות לבינוניות ובינוניות לגדולות. אם אנחנו רוצים לראות פה עוד חברות כדוגמת נייס, צ'ק פוינט,אמדוקס ואחרות - זו הדרך ואין בילתה.

דגש מיוחד ניתן בפרויקט של "גלובס" לדלק המניע את התעשייה ואת החדשנות, כלומר בוגרי האוניברסיטאות, ואני מסכים".

"8,000 בוגרים מסיימים בכל שנה לימודי מדעים ורובם אף משתלבים בעבודה, אבל בל לנו לשכוח כי כדי להניע את התעשייה קדימה עלינו לדאוג ליותר בוגרים. הם העתיד שלנו. ואם המדינה חפצה עתיד לתעשיית ההיי-טק, עליה לדאוג ליסודות המתאימים כבר בהווה ולכן שומה עלינו לדאוג שמספרם של אלו יגדל ויעבור את קו ב-10,000 בוגרים מדי שנה.

תעשיית ההיי-טק הישראלית, שהיא הקטר המניע את צמיחת כלכלת ישראל, חייבת להמשיך ולנוע קדימה, אל עבר פסגות גבוהות יותר.

ראוי שממשלת ישראל תסייע בכך, בטרם הקטר ימצא מקורות ומשכן מחוץ למדינה".

צרו איתנו קשר *5988