האם לאפריקה ישראל יש השפעה על הדמוקרטיה?

ברור כי בדמוקרטיה קפיטליסטית להון יש אינטרס ויכולת להשפיע על החלטות הממשלה והכנסת. הציבור "שאינו הון" צריך להיאבק להגנת האינטרסים הכלכליים שלו. קל יותר לעשות זאת כאשר להון יש "פנים ושמות". המאבק להורדת דמי הקישוריות והגדלת התמלוגים למדינה על אוצרות הטבע מוכיחים זאת. כשנאבקים בתאגיד "בבעלות רחבה", שאין מאחוריו "פנים ושמות", המנהלים נלחמים בשם "בעלי המניות" העלומים, ואין אפילו למי לשלוח מכתב גלוי (מי למשל בעל השליטה בנובל אנרג'י?)

לטייקונים יש הרבה כסף אך לא רק להם. גם לאלה שאינם טייקונים יש לוביסטים, עורכי דין ויחצ"נים ידועים ומקושרים, וזה לא כל כך יקר לשכור את שרותיהם.

המחשבה שהשפעת ההון על השלטון תהיה פחותה לו במקום "20 הקבוצות" היו 200 קבוצות - אין לה על מה לסמוך. גם בלי "20 משפחות", בתרחיש כזה יהיו יותר לוביסטים, יותר שוחד בחירות ויותר אנשי ציבור המחויבים בחשאי לאינטרסים כלכליים. אנו עלולים אז להגשים את הסיוט האמריקני של עשרות אלפי לוביסטים הממומנים בגלוי על ידי אינטרסים כספיים המשבשים את עבודת הממשל.

השימוש בשווי שוק כמדד להשפעה פוליטית מביא לאבסורד: שווי השוק של אפריקה ישראל שבשליטת לב לבייב עלה בעבר על 50 מיליארד שקל. כיום שווי שוק שלה הוא 2 מיליארד שקל. האם הייתה לכך השלכה כלשהי על הדמוקרטיה?

השימוש במונחים הלקוחים משיח דמוקרטי לתיאור יחסים בין קבוצות השליטה ושאר בעלי המניות במבני הפירמידה מביא את הפופוליזם וההטעיה לשיא. "צדק חלוקתי" בין בעלי מניות אינו קשור לדמוקרטיה. זהו שיח של הקפיטליזם הפיננסי, נוסח ארה"ב ואנגליה. בשיח זה, הריבון אינו האזרח אלא "בעלי המניות" ו"בעיית המיעוטים" ו"בעיות עושק" הן בעיות ביחסים בין בעלי הון המחזיקים בשליטה מול המיעוט.

בעלי השליטה לא עושקים שום מיעוט. הם שילמו בעד מניות השליטה בכספם ולא "בכספם של אחרים". ה"משקיעים הקטנים" דווקא מעדיפים, באופן דמוקרטי, להשקיע אצל קבוצות הטייקונים. הם חושבים על כספם ולא על הדמוקרטיה, והמשבר הפיננסי האחרון הוכיח שצדקו.

במספר מדינות באירופה מתקיימת מערכת יחסים של כבוד הדדי, דיאלוג ואיזון אינטרסים בין קבוצות השליטה לשכירים. בדמוקרטיה קפיטליסטית זה המרב שהשכירים יכולים לקוות לו. הדמיון בין הריכוזיות בישראל ובמערב אירופה, שבהן כידוע יש לשכירים יותר דמוקרטיה מאשר אצלנו, מותיר לשכירים בישראל לפחות תקווה.

אם בנוסף לעמדות הממשלה ובנק ישראל ישתלט בישראל המודל האמריקני של מבנה הבעלות על ההון, גם התקווה הזו תיגוז.