שוב רצים לקנות בלי לבדוק

"הציבור מטומטם, ולכן הציבור ישלם", גירסת 2010. לפני חודשיים ביקשה חברת חיפושי הנפט גינקו לגייס מהציבור 34 מיליון שקל לצורך פעילות חיפושי הנפט שלה, וזאת לפי שווי 130 מיליון שקל לפני הכסף. ביום המכרז הזרים הציבור הוראות קנייה בסך 30 מיליון שקל בלבד, והחברה לא הצליחה לסגור את ההנפקה.

משראתה גינקו כי היא אינה יכולה להיכנס לבורסה בדלת הראשית, החליטה להיכנס אליה בדלת האחורית. ביום חמישי לפני שבוע וחצי, הודיעה החברה, לאחר תום המסחר, כי חתמה על הסכם עקרונות עם סוחר השלדים ירון ייני. לפי ההסכם, לשלד הבורסאי יורו אוברסיז הנמצא בבעלות ייני, תוכנס פעילותה של גינקו, תמורת הקצאת מניות שיהוו 90% מהונה המונפק של החברה לאחר ההקצאה.

התגובה במניה לא איחרה לבוא - ביום ראשון בשבוע שעבר זינקה יורו אוברסיז הנסחרת ברשימת השימור ב-150%, ושווי החברה קפץ ל-33 מיליון שקל. זאת לאחר שנכון לסוף חודש יוני היו בקופת השלד הבורסאי 19 אלף שקל בלבד.

ברם, לאחר ההקצאה כמות מניות זו תהווה כאמור רק 10% מהון המניות של גינקו. הכפלה של מספר המניות החדש בשער המניה באותו יום מביאה לכך, שמי שרץ לרכוש מניות יורו אוברסיז ביום ראשון עשה זאת לפי שווי חברה של 300 מיליון שקל.

לפני חודשיים, נזכיר, יכול היה אותו ציבור שרץ השבוע לקנות בכל מחיר את מניית יורו אוברסיז, לרכוש מניות גינקו לפי שווי נמוך הרבה יותר - 130 מיליון שקל בלבד - אך לא עשה זאת. ואכן, ההתפכחות מהשווי המופרך הייתה מהירה - בתוך יומיים צנחה המניה ביותר מ-50%, והסוחרים שחלמו על התעשרות ממסחר במניות נפט, מצאו עצמם מאבדים מחצית מכספם.

המקרה של יורו אוברסיז מדגים (שוב) כיצד ריצתם של הסוחרים אחר הזהב השחור יכולה להסתיים במפח נפש, כאשר רצים לקנות ורק אחר-כך הולכים לבדוק.