גם אנדרטה קשה לבנות פה

כך נראית בישראל הנצחה של סמל גבורה לאומי: לא אחת אנחנו עדים לפרויקטים נדל"ניים מורכבים שלא הושלמו עקב הפסקת התשלום של המזמינים למבצעים, אולם כשזה קורה בפרויקט פשוט יחסית של הקמת אנדרטה להנצחת המורשת הלאומית זה סתם כואב. וודאי לאור העובדה שדווקא ועדות התכנון לא הרימו שום קשיים ולא גרמו לעיכובים מיותרים.

לאחר שנים של מחלוקת סביב תשלום שכרו של הפסל-אמן שתכנן והקים את האנדרטה לזכרם של 35 לוחמי "מחלקת הל"ה", חייב לאחרונה בית משפט השלום בתל אביב את עמותת ועד משפחות הל"ה ואת היורשת של נציג העמותה דאז, בנימין קוטיק, לשלם לפסל יוסי בראל את יתרת שכרו בגין הקמת האנדרטה ליד קיבוץ נתיב הל"ה.

"מוניטין בינלאומי"

כידוע, מחלקת הל"ה, שהורכבה מ-35 לוחמים, 18 מהפלמ"ח ו-17 מהחי"ש, יצאה ערב הקמת המדינה לסייע לגוש עציון הנצור ולתגבר אותו בלוחמים ובאספקה. המחלקה התגלתה בדרכה על ידי ערביות מהכפר צוריף, כותרה על ידי המוני ערבים מהסביבה וכל לוחמיה נפלו בקרב שנמשך יממה שלמה.

בנוגע למחלוקת סביב התשלום עבור שכרו של בראל על תכנון והקמת האנדרטה, שהוקמה ליד קיבוץ נתיב הל"ה הסמוך מאוד לגבעת הקרב, נטען בכתב התביעה שהגיש בראל לביהמ"ש, באמצעות עו"ד צ'רלי בוזגלו ממשרד אדם עורכי דין, שמדובר "באחד המקרים העצובים והמיותרים, בו הוזמן מאמן-פסל בעל מוניטין בינלאומי לתכנן ולעצב אנדרטה מהחשובות ובעלות הערך במקומותינו לזכרם והנצחתם של ל"ה הנופלים חללי מלחמת הקוממיות, כשמזמיני הקמת האנדרטה, לאחר ביצוע העבודה על ידי האמן, מתנערים מאחריות ומסרבים לשלם לאמן זה זמן רב את יתרת שכר עבודתו".

באותה התביעה גם נטען שהמזמינים ערכו שינויים ביצירתו של האמן ללא ידיעתו ובניגוד למוסכם, תוך פגיעה בזכויותיו. לפי התביעה, עמותת ועד משפחות הל"ה וקוטיק, שהיה היזם ונציג העמותה והיה מבעלי צמנטכל עד 2002, הזמינו מבראל את תכנון ובנייתה של האנדרטה ב-1998 וההסכם להזמנת ההתקשרות נחתם ב-1999. לאחר סיום ההליכים הבירוקרטיים נחתם הסכם התקשרות ב-2001 עם פירוט תוכניות וסקיצות וכן פירוט שכרו של בראל שעמד על 20 אלף דולר.

60 אלף שקל

אך במכתב של יו"ר העמותה ב-2002 למשפחות הל"ה נכתב שחסר לה סכום של 250 אלף שקל להשלמת הפרויקט. באותה השנה נחתם הסכם נוסף להשלמת האנדרטה. לטענת בראל, ממש לפני השלמתה הסופית הופסקה התמיכה הכספית לביצועה וזמן קצר אחר כך הלך קוטיק לעולמו, מה שלטענת התביעה גרם לעמותה להתנער מאחריותה כלפי בראל לגבי יתרת שכרו וההשלמה הסופית של האנדרטה. בהמשך הוא גילה לטענתו ששינויים והשלמות נעשו באנדרטה בידי אחרים, ללא אישורו ובניגוד להסכמים שערך עם הוועד.

השופט צבי כספי ציין בפסק הדין ש"אין חולק על כך שמלוא שכרו של התובע בגין הכנת ו/או הקמת האנדרטה לא שולם לו". המחלוקת היתה בשאלה מי צריך לשאת בשכרו של בראל - העמותה או היורשת של קוטיק. העמותה טענה שלקוטיק לא היתה סמכות לחייבה כלפי בראל, אך השופט קבע שפעולות העמותה מצביעות על אישור בדיעבד של פעולותיו של קוטיק בכך שהעמותה אימצה את האנדרטה כשלה וניכסה לעצמה את הקמתה ולכן אינה יכולה לטעון שקוטיק לא פעל בשמה.

השופט חייב הן את היורשת של קוטיק והן את העמותה לשלם לבראל את יתרת שכרו בסך 40 אלף שקל ושכר טרחת עו"ד בסך 20 אלף שקל. עם זאת, פסל השופט את הטענות בעניין פגיעה בזכויותיו של בראל או טענותיו בדבר לשון הרע.