האם ממשלת גיאורגיה "בישלה" לרוני פוקס האשמת שוחד?

מעצרו של איש העסקים רוני פוקס בחשד לשוחד בגיאורגיה מסעיר את צמרת ההון שלטון הישראלית ■ מגזין G מציג: גלגולה של תקרית לא דיפלומטית

פרשת מעצרם בגיאורגיה של אנשי העסקים רוני פוקס וזאב פרנקל, בחשד כי הציעו שוחד לסגן שר האוצר, סיפקה השבוע לא רק הצצה לעולם המסתורי של עסקי הנפט הבינלאומיים - אלא גם שיעור מעניין ביחסי תקשורת-בעלי הון. זמן קצר לאחר שהרשויות הגיאורגיות שחררו לפרסום את צילומי הווידיאו שלטענתן מוכיחים את טענותיהן, הם הועלו לאתר של זכיינית ערוץ 2 רשת, תחת הכותרת הפסקנית: "צפו: הישראלים משחדים את סגן השר בגיאורגיה מול המצלמה", ותחתיה: "משטרת גיאורגיה תיעדה את המפגש המפליל".

אודי אנג'ל, הבעלים של רשת, ויוחנן צנגן, המנכ"ל המיתולוגי, הם חבריו הקרובים ביותר של פוקס. באותו זמן בערך הם החלו בהקמתו של מעין מטה פעולה למען שחרורו. אולם הקשרים בחלונות הגבוהים של ערוץ 2 לא עזרו במקרה הזה לפוקס, הטוען כי נפל קורבן לתרגיל עוקץ מצד הגיאורגים. העיתונאים באתר החליטו שהוא עבריין מחלק שוחד, ולעזאזל חזקת החפות. במהדורה הטלוויזיונית, מנגד, הכתב משה נוסבאום דווקא היה אוהד יותר, וטען שהצילומים מחזקים את החשד לעוקץ.

"שום דבר כבר לא מפתיע אותי באינטרנט", נאנח צנגן כששמע על כותרת האתר שלו, "בעיתונות המודפסת עוד שומרים על איזשהו אינטגריטי, אבל באתר זו פשוט מלחמה שיווקית. שם המשחק שם הוא לנסח כותרת יותר צהובה. נכון שזה אתר של חדשות ערוץ 2, אבל זה עדיין אתר אינטרנט שמתחרה באתרים אחרים, עם כללי משחק ורמת עיתונאות שונה לגמרי מזו שאתה ואני מכירים. אני אבדוק ואטפל בזה".

ל-G אומר צנגן כי "אנחנו מנסים עכשיו לעשות כל מיני פעולות כדי לעזור לרוני, אבל כרגע אנחנו מעדיפים לשמור את זה באופי שקט יותר".

לא רק בתקשורת יש לפוקס חברים טובים שיכולים לבדוק את עניינו ולטפל בו: למרות היותו אלמוני מבחינת הציבור הרחב, בצמרת עולם העסקים והמערכת הפוליטית בישראל דווקא מכירים היטב את סוחר הנפט שזכאי, לפי פסיקת מוסד הבוררות של הבנק העולמי ממארס השנה, לקבל, עם שותפו, 98 מיליון דולר מממשלת גיאורגיה. הקשר החשוב ביותר מבחינתו כרגע הוא כמובן ידידותו עם נשיא המדינה, שמעון פרס, שותפו לסעודות משובחות במסעדת היוקרה התל-אביבית רפאל.

פרס, כפי שפורסם בתחילת השבוע בערוץ 2, כבר פנה בעניינו לממשל הגיאורגי. ממש לא בטוח שהפנייה תעזור. במקרה אחר, לפני כשנה, ביקש פרס מנשיא קזחסטאן לשחרר ישראלי אחר, סוכן התעשיות הביטחוניות בוריס שיינקמן, שנעצר בחשד לשוחד בעסקת נשק, ואותו ישראלי עדיין נמק בכלא הקזחי. אגב, הידידות עם פרס ועם פוליטיקאים אחרים לא באה לעזרתו במהלך 15 השנים האחרונות כדי לקבל את שמגיע לו מהגיאורגים, אבל לכך עוד נגיע בהמשך.

את פרס הכיר פוקס, כנראה, דרך הפוליטיקאית הקרובה ביותר אליו בשנים האחרונות, דליה איציק, יו"ר סיעת קדימה. "אנחנו חברים, כן", מאשרת איציק ל-G בחוסר רצון בולט.

- כיצד הכרתם?

"אני לא רוצה להיכנס לזה. זה לא רלבנטי".

- את יכולה לספר קצת על הקשר ביניכם?

"לא, לא, אני לא כל-כך מכירה את פרטי העניין. ממה שאני מכירה אני יודעת שרוני הוא איש ישר ונחמד, אבל אני מציעה לך לפנות לאודי אנג'ל".

- את מנסה לסייע לו עכשיו?

"אני רוצה לראות מה אפשר לעשות".

בין השרים שאליהם מקורב פוקס ניתן למנות גם את שר החינוך גדעון סער, שנחשב ידידו, ואת שר התמ"ת, בנימין (פואד) בן-אליעזר. לדברי מקורביו, פוקס "מאוד מחובר אל פואד".

"מעולם לא ראיתי אותם יחד", אומר אלון פנקס, לשעבר קונסול ישראל בניו יורק וחבר קרוב נוסף של פוקס, "אבל אני יודע שהוא מיודד עם פואד. אני מניח שהוא מכיר אותו דרך פרס ו/או דליה איציק".

לצד הקשרים הפוליטיים, החל פוקס בשנים האחרונות להיראות גם במוקדי בילוי נחשבים, והתחבר עם דמויות בולטות בברנז'ה העסקית, כגון דרורית ורטהיים, בתו של בעלי קוקה קולה מוזי ורטהיים. המקום המועדף עליו הוא מסעדת הקנטינה, מעוז הברנז'ה בשדרות רוטשילד בתל-אביב, שהפכה בשנים האחרונות למקום הקבוע שלו, כמעט כל ערב. מקורביו מגדירים אותו כ"תושב הקנטינה".

העיתונות הכלכלית אמנם פספסה אותו עד היום, אולם במדורי הרכילות ניתן היה למצוא מדי פעם את שמו: מבלה במועדון הגילדה לצד דמויות כמזכיר הממשלה צביקה האוזר והח"כיות שלי יחימוביץ' ומירי רגב (כשגדעון סער על עמדת הדי-ג'יי!); לא מחמיץ את תצוגת הקיץ של ארגון וראייטי (בראשות החבר אנג'ל); מתייצב לפתיחת הבר טוק טוק טוק של חיים פנחס; ומצטלם מחובק עם דוד פתאל, מנכ"ל התאחדות בתי המלון, באירוע יחצני של חברת תיירות (פתאל בתגובה: "אני לא מכיר אותו").

"כל עוד רוני שולט בזה", אומר פנקס, "הוא לא יופיע בשום מקום - אבל אם טור הרכילות יודע לספר שהוא היה פה ושם, אין לו שליטה על זה. אבל הוא לא אחד שבאופן אקטיבי יספר לכולם 'הייתי בפתיחת התערוכה והייתי בערב גאלה וישבתי במסעדה עם ההוא'. אני לא יודע כמה עיתונים הוא מקבל בכלא בטביליסי, אבל אם הוא יראה את כל הפרסומים עליו זה יהיה לו מוזר".

- לא מעט טוענים שבמדינות מסוימות, כמו גיאורגיה בימים שאחרי התפרקות ברית המועצות, הדרך היחידה לעשות עסקים היא באמצעות שוחד. אתה חושב שפוקס הצליח לעשות שם את הכול בצורה נקייה?

"זו שאלה לגיטימית לגמרי. אני לא באמת יודע מה הלך שם. אני יודע מקריאה על כל מיני אוליגרכים שלא עבדו מימיהם והפכו אחרי נפילת ברית המועצות למיליארדרים. התיאור שלך מדויק, אבל לי אין שום מושג שרוני עסק בדברים האלה או נחשף אליהם. לא דיברתי אתו על זה, אני מקווה ומאמין שלא.

"מצד שני אתה צודק, זו לא קנדה ולא בריטניה. אני לא איש עסקים, ואני באמת לא יודע איך זה עובד במקומות האלה - אני רק יודע מקריאה שזה כמו שאתה מתאר, שאין דרכים אחרות לעשות שם עסקים".

"לא היה אז שום חוק"

פוקס, יליד 1950, גדל בשכונת הכרמל בחיפה. המשולש החברתי פוקס-צנגן-אנג'ל נרקם עוד מגיל 11, בשכונה ובפעולות בצופים. "עברנו יחד את חוויות הנערות", אומר צנגן. "כיף להיות חבר שלו. הוא חבר טוב ונאמן, בלי גבולות. נשאר אותו רוני מהילדות, ההצלחה לא בלבלה אותו. הוא אדם שחושב מהר מאוד, מבריק, שנון, עם חוש הומור מפותח ורגישות גדולה מאוד לבני אדם. יש לו יכולת טובה לאבחן אנשים ולקרוא מצבים".

לאחר השירות הצבאי למד פוקס כלכלה באוניברסיטת חיפה, וכשהשלים את התואר פרש כנפיים להולנד, ולדברי צנגן "הצטרף שם לעסק המשפחתי", שניהל דודו של פוקס בתחום ההובלה הימית. פנקס מעיד כי למיטב ידיעתו פוקס מחזיק כיום, עם קרוב משפחה, בחברה "לא גדולה" שהיתה בעבר של אביו, ועוסקת בבקרת איכות של מטענים ימיים.

מהולנד עבר פוקס להתגורר באנגליה ובהמשך לניו יורק, שם התמקצע בתחום שהפך לכמעט תחום עיסוקו הבלעדי - אנרגיה. "החברה שלו מאוד קטנה", אומר מקורב לפוקס, "3-4 אנשי מטה, שמתעסקים בעיקר בסחורות בתחום האנרגיה. זה התחום שלו, שבו הוא מבין: מכירת נפט ממדינות שיש בהן היצע גדול למקומות שיש בהם ביקוש גדול, תשתיות אנרגיה וכמובן שירותי ייעוץ בתחום".

- אילו מדינות?

"הוא עובד במדינות שיש בהן תשתיות נפט גדולות: אזורים בדרום-מזרח אסיה, אזור הקווקז, טורקיה. הוא מאוד מחובר לטורקים ולקהילה העסקית שם (פוקס משמש קונסול כבוד של טורקיה בישראל, א' ר'). הוא בעיקר תופר עסקות ואז יוצא החוצה. הוא לא קבלן. העסקה עם גיאורגיה היתה אמורה לשים אותו על המפה לא רק כתופר עסקות וסוחר אלא גם כאיש תשתיות".

את ההזדמנות לעסקת הענק בגיאורגיה סיפקה לפוקס קריסתה של ברית המועצות. גיאורגיה הכריזה על עצמאות באפריל 1991, ופוקס היה מהחלוצים שהבינו את ההזדמנות הנדירה. הוא לא בזבז זמן: בספטמבר אותה שנה הוא כבר קיים שם שורת פגישות עם הנשיא, שרים ומנכ"ל חברת הנפט הלאומית.

"לא היה אז שום חוק", העידה במסגרת הבוררות פרקליטה מצד הממשלה על האווירה בגאורגיה באותם ימים. "לא היה שום קונספט ששוחד הוא דבר פסול, כי זו היתה הדרך שהיית חייב לנקוט בה כדי לגרום למשהו להתבצע".

את החיבורים ערך עבור פוקס אפרים גור (הזכור לציבור הישראלי מפרשת "התרגיל המסריח", כמי שערק מהמערך לליכוד), אז סגנו של שר התחבורה משה קצב, שפינה מזמנו לטובת השתתפות בפגישות. איתם היה גם אברהם נניקשווילי, שבשנות ה-80 היה שותפו של גור בסוכנות ביטוח (היום הוא שותפם של ג'קי בן זקן וחיים רביבו בחברה הציבורית מנופים פיננסיים).

נניקשווילי הקים אז חברה לסחר ולהובלת נפט, ומאז הפך לאחד מעשירי הארץ, כנראה בעיקר בזכות עסקים במדינות ברית המועצות לשעבר. לפי פסק המוסד לבוררויות פיננסיות של הבנק העולמי, נניקשווילי שימש בפגישות כמתורגמן. אולם מהעדות שמסר עולה מעורבות גבוהה, כמו של שותף.

על הפרק היו מתן זכויות נרחבות ובלעדיות לחברה של פוקס ושותפו היווני, במסגרת מיזם משותף עם חברת הנפט הלאומית של גיאורגיה, בכל הנוגע לתחום הגז והנפט במדינה. בין היתר ניצול שדות נפט, פיתוח תשתיות מרכזיות וחיזוק שוק הנפט הגיאורגי בעולם.

הכימיה בין הצדדים פרחה, וגם ההפיכה הצבאית בדצמבר אותה שנה (1991) לא פגעה ברקימת ההסכמים. בעדות שמסר במסגרת הבוררות הסביר פוקס שבניגוד למשקיעים אחרים, כשפרצה ההפיכה הוא ושותפיו הראו לגיאורגים ש"אנחנו לא עוזבים את המדינה, אנחנו חוזרים. הם ראו שאנחנו רציניים, לא ברחנו, והם אמרו 'לאנשים האלה היתה פרזנטציה טובה, אנחנו יודעים מאיפה הם באים, אנחנו יכולים לתת להם עוד ביזנס', וככה זה התפתח".

במארס 1992 נחתם הסכם המיזם המשותף בין טראמקס, החברה של פוקס, לבין הגיאורגים. על התפתחות העסקים העיב חוסר היציבות הפוליטית, ובמדינה אף פרצה מלחמת אזרחים. אולם החברה של פוקס כבר החלה בביצוע השקעות ואף בעבודות, ולצורך ניהול הפרויקט בשטח הביא פוקס מישראל את החברה הציבורית לודן הנדסה. באותן שנים, לערך, החליט פוקס גם לחזור ארצה והשתקע. "הסיבה העיקרית שרוני החליט לחזור", אומר צנגן, "היא שהוא רצה שהילדים שלו יגדלו כאן, באווירה ישראלית ובחינוך ישראלי".

ב-1995 התחיל פוקס להריח שמשהו בגיאורגיה אינו כשורה: חברות נפט נוספות מהעולם החלו ללטוש עיניים אל הזהב השחור הגיאורגי, ולאוזנו גונבו שמועות על כוונה של הממשלה להציע את הזכויות שהוענקו לו לגורמים אחרים. הוא פנה שוב לאפרים גור, אז חבר כנסת, וביקש את עזרתו. "פוקס שאל אם אוכל לנסות לגלות אם יש אמת בשמועות, ולראות אם יש סיכון שהממשלה תבגוד בהסדרי המיזם המשותף", מסר גור בעדות כתובה במסגרת הבוררות. "באופן טבעי הייתי מאוד מודאג לשמוע את זה, אבל לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות, אחרי כל האישורים הממשלתיים שהשגנו מוקדם יותר".

גור ציין כי פנה בשליחותו של פוקס לאנשי הקשר שלו במשרדי הממשלה, אולם "אף אחד בממשלה לא נראה מאוד בטוח, וקיבלתי דיווחים סותרים". הוא ניסה לקבוע פגישה עם מי שנחשב אז מקורב לנשיא שוורדנדזה, אולם הופתע לגלות כי דלתות השלטון, בניגוד לעבר, ממאנות להיפתח: "עד אז, בכל פעם שהייתי זקוק לגישה לכל גורם בממשלה, זה אורגן מיידית".

את ההזדמנות לשיחה אישית עם שוורדנדזה סיפק דווקא רצח רבין. הנשיא הגיאורגי הגיע ללוויה, וכשמטוסו חזר למדינתו התעכב מעט. "הוא הזמין אותי וישבנו במטוס", אמר גור בעדותו בבוררות הבינלאומית שהחלה ב-2005. "הבעתי דאגתי לגבי השמועות. הוא אמר שטרם התקבלה החלטה כלשהי, אבל שאנחנו לא צריכים לדאוג. הוא באופן אישי הבטיח לי שהמשקיעים יהיו מוגנים באופן מלא. הוא הוסיף שדלתו תמיד פתוחה. דבריו מאוד הרגיעו אותי, והעברתי אותם לפוקס ולנניקשווילי".

3 קומות ובריכה

אלא שהחביבות של שוורדנדזה התבררה עד מהרה כחסרת כיסוי. הגיאורגים העדיפו לחבור לחברה מאזרביג'אן, ופוקס עבר לשלב הבא: דרישת פיצוי על ההפסדים שנגרמו לו בגין השקעותיו. ב-1997 הקים הממשל ועדה שיועדה לבחון את הצורך במתן פיצוי.

פוקס כנראה היה אופטימי מספיק, ומכל מקום הרגיש חזק כלכלית מספיק בשביל לבנות באותה שנה בשכונת צהלה בתל-אביב בית פרטי יוקרתי ומנקר עיניים במיוחד. "זה בית מפואר ביותר", תיאר אותו פוקס כעבור כמה שנים, בעדות שמסר במסגרת סכסוך גירושים, "עם 3 קומות, בריכת שחייה, מעלית בבית, גינה, סאונה, ג'קוזי. כל מה שרק אפשר לחלום".

אבל העניינים בגיאורגיה לא התקדמו. הבטחות שקיבל פוקס משר האנרגיה, לטענתו, לא קוימו, והעניין נמרח עוד ועוד. בתחילת שנות האלפיים לא עמד פוקס בתשלומי המשכנתא עבור הבית המפואר בצהלה. בינו לבין אשתו, אפרת, פרץ סכסוך גירושים חריף, והמצב הגיע לכך שאפרת התלוננה נגדו במשטרה על אלימות.

"היו לה תביעות סרק במשטרה", אמר פוקס בעדותו בבית המשפט, "התברר שאני זכאי, (אבל) זה הוציא אותי מהבית. נאלצתי לעבור למקום שגם הייתי צריך לממן אותו, גם לממן עורכי דין, גם לממן את התלונה שלה במשטרה. מצבי הכלכלי הורע יותר עקב הפעולות שלה. לא היה לי כסף".

אותם ימים, העיד פוקס, "היו תקופה קשה בעסקים. נכנסנו להתחייבויות גדולות, והחלטנו במשותף למכור את הבית כדי להחזיר את החובות". אלא שאפרת, לטענתו, חיבלה במכוון במכירת הבית והזניחה אותו עד לדרגה ש"הבית היה במצב של נזק רציני, עם צואה של כלבים מרוחה על הקירות. צהלה זה מקום יוקרתי, אנשים קונים דבר שיש לו שם טוב ושנראה טוב, זה לא שוק של דירה של עמידר".

אפרת, מצדה, טענה שהתאמצה למכור ואף הסתייעה במתווך האלפיון רפי קלינה. "רוני", כך העידה גרושתו, "אמר שזה שווה 3 מיליון דולר. קלינה אמר לי 'בעלך קצת דמיוני'". בין המתעניינים בבית היו, לדבריה, הדוגמנית רונית יודקביץ' והמיליארדר חיים סבן.

ב-2002 פתח בנק הפועלים בהליכי הוצאה לפועל נגד פוקס, ומינה כונסת נכסים שמכרה את הבית למשה אדרי (בעלי הסינמה סיטי) ב-2.1 מיליון דולר. פוקס התנגד, טען שהמחיר מגוחך, ולטענת גרושתו אף אמר לאדרי "על גווייתי אתם תיקנו את הבית".

"מאחר שצהלה זה מקום קטן ויש לי שם הרבה חברים", העיד פוקס במשפט הגירושים, "אמרו לי כולם שהמחיר הזה מגוחך עבור בית כזה, שהושקע בו כל-כך הרבה. היינו בתקופה של חובות, וראיתי שבסכום 2.1 מיליון דולר לא נחזיר את החובות".

בניסיון למנוע את המכירה ולקנות את חלקה של אשתו בבית, פנה פוקס לחברו אנג'ל וביקש הלוואה. "אודי אנג'ל אמר לי שהוא צריך עוד קצת זמן", העיד פוקס, "הוא לא יכול היה לממן תוך 3 ימים". בהוצאה לפועל סירבו להמתין, והבית נמכר לאדרי.

במסגרת המצב לווה פוקס כספים גם מקרן נאמנות משפחתית שאותה הקים עבור בניו ובה רוכזו מיליוני דולרים. הקרן נוהלה על-ידי חברה בשם ABACUS, הרשומה באיי התעלה, מקלט מס פופולרי. מפסק הבוררות מול גיאורגיה עולה כי זוהי חברה המחזיקה בכל מניות טראמקס. מתביעה שהגישה ABACUS נגד פוקס וגרושתו אפרת, בדרישה להשבת הלוואות בסך כ-1.8 מיליון דולר, עולה כי למרות הקשיים החברה הגדירה את עצמה כ"חברה בינלאומית המנהלת נכסים בשווי העולה על 15 מיליארד דולר".

בשנים האחרונות, מודה פנקס, הוריד פוקס הילוך בעסקיו: "רוני התעסק בליקוק פצעי העסקה בגיאורגיה שלא הצליחה. לא אגיד לך שהוא רעב ללחם בשנים האלה, אני בטוח שיש לו הכנסות קבועות מעסקים אחרים, אבל מבחינת דברים חדשים - הסיפור הגיאורגי די מילא את זמנו".

"זה היה קרקס"

בחזרה לגיאורגיה. ב-2003 הסכים הנשיא שוורדנדזה לביצוע בדיקה עצמאית של ההפסדים שנגרמו לטרמאקס. למשימה נבחרה דלויט שירותי יעוץ מישראל, שהגישה דוח שהעריך את הפסדי טראמקס בגיאורגיה בכ-106 מיליון דולר. אבל שוב הטיימינג לא עבד לטובתו של פוקס. הדוח הושלם והוגש רק ב-2004, אחרי "מהפכת הוורדים" שהביאה לנפילתו של שוורדנדזה מהשלטון.

מבחינת פוקס וחבריו, המהפכה, שעוררה אהדה רבה ברחבי העולם, סימנה התדרדרות משמעותית: במסגרת הבוררות העיד נניקשווילי כי "מי שדחף למיטב ידיעתנו לפתרון היה שוורדנדזה", ואילו לאחר המהפכה "לא נשאר אף אחד שאנחנו יכולים לדבר איתו".

מי ששימש כמנכ"ל חברת הנפט הלאומית, שהיה לדברי נניקשווילי "הלינק שלנו לממשלה", הודח, ואז "הבנו שלאף אחד לא תהיה אפילו כוונה לדבר איתנו. פוקס ניסה, תאמינו לי, אפילו עם הנשיא החדש הוא ניסה למצוא פתרון. הוא ניסה הרבה אבל לא דרכי, כי עם האנשים החדשים אני כבר לא הייתי מעורב".

בהיעדר קשרים חדשים ללבותיהם של מקבלי ההחלטות, ב-2005 פנה שותפו היווני של פוקס למוסד לבוררויות פיננסיות של הבנק העולמי. בהמשך פנה גם פוקס, ושם התנהלו הדיונים, שהסתיימו במארס השנה בקבלת טענותיו של פוקס ובחיובה של ממשלת גיאורגיה לשלם לו כ-98 מיליון דולר.

פנקס היה איתו ברגע קבלת ההודעה: "הוא קיבל טלפון מעורכי הדין, שהודיעו לו על ההחלטה. רוני אמר לי 'סוף-סוף, אולי הסיפור הזה ייגמר', אבל הוא הבין שזה לא פשוט ולא פתח בקבוקי שמפניה".

הבעייתיות הרבה נבעה מכך שעבור גיאורגיה, כמדינה ענייה ביותר שעוד מלקקת את פצעי המלחמה האחרונה עם רוסיה, מדובר בסכום עתק. מסיבה זו, לטענת חבריו, ניאות פוקס לקיים עם הממשל מגעים על הסדר פשרה שיקטין את סך הפיצוי. הסדר אכן הושג, לדבריהם.

לא ברור עדיין מה יהיה הקו המשפטי שאותו ינקוט פוקס, אולם אחת ההערכות היא שהוא יטען כי הממשלה הגיאורגית נתנה לו להבין כי כחלק מהפשרה עליו להעביר כמה מיליוני דולרים לסגן שר האוצר, ושהיתה כאן הסכמה שבשתיקה. בפגישה עם סגן השר שצולמה במצלמה נסתרת, במלון אינטרקונטיננטל באיסטנבול, נראה פוקס אומר לו "אני רוצה 80. שמונה אפס. כל מה שתשיג מעל זה, שלך". פרקליטיו של פוקס שלחו את הקלטת לבדיקת מעבדה, לאיתור "בישולים" למיניהם.

הפגישה שהסתיימה במעצר המתוקשר בטביליסי, אומרים חבריו של פוקס, היתה אמורה להיות פגישת החתימה על הסכם הפשרה. לדברי מקורביו, פוקס קיבל מהגיאורגים לוח זמנים שלם לאותו יום, שכלל ארוחת ערב, סיור בעיר ומסיבת עיתונאים חגיגית, ואפילו נשלחו לו הדברים שהממשלה מצפה ממנו לומר לעיתונאים.

"היו לו חששות לפני הנסיעה", אומר פנקס, "כי נוצר הרושם שלגיאורגים אין שום כוונה לשלם, וחשבו שאולי הם מחפשים לטרוף את הכלים באיזושהי צורה, מה שבפועל קרה". עם זאת, "אני לא חושב שלרגע רוני חשב שיקרה מה שקרה. אף אדם סביר, גם אם הוא פרנואיד, לא יחשוב שמדינה יכולה להתנהל כך, זו התנהלות כמעט פיראטית".

שותפו היווני של פוקס דווקא כן חשש. לדברי מקורביו, אמר לפוקס, "אל תיסע, אני מכיר את התרבות שלהם, זו מלכודת", ונשאר בבית. אלא שפרקליטיו, מפירמת סקאדן היוקרתית, טענו שיהיה בסדר. מקורבים לפוקס טוענים שהפרקליטים קיבלו התחייבויות כתובות מהממשלה שלא יאונה כל רע לפוקס, אולם הם לא חושפים אותן בשלב זה.

על כל פנים, פוקס השתכנע, שכר מטוס פרטי ויצא לגיאורגיה מטורקיה בלוויית עורכי הדין ובנו יוני. "יוני לא כל-כך מצוי בעסקים", אומרים המקורבים, "אבל מאחר שהוא חשב שהוא הולך לאירוע מאוד חגיגי, רוני רצה שבנו יהיה חלק מהחגיגה. כשהם נחתו קיבלו אותם בכבוד מלכים, שיירה שחורה של מכוניות יוקרתיות, לקחו אותם למלון מפואר. הם ישבו לארוחת הצהריים, עברו על הטקסטים של מסיבת העיתונאים, הרימו כוסית, ואז סגן השר אמר 'אני צריך לצאת רגע, תכף חוזר'. אחרי 3 דקות נכנסו ועצרו אותם. יוני סיפר שהם ביימו את הכניסה לחדר כמה וכמה פעמים, כי פשוט לא היו שם כל הצלמים. באחת הפעמים המתורגמנית הסבירה לו שהסירנה לא עבדה, אז הם יוצאים וחוזרים עוד פעם. זה היה קרקס".

itay@globes.co.il

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988