דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

סרט אימה באנדרומדה: רבנים הטילו קללה - משקיעים פשטו רגל, האדריכל נפטר וחומה קרסה על מכוניות

יזם נדל"ן קנה שטח מהכנסייה היוונית ובנה מתחם לעשירים בלב שכונת עוני ■ כשהתברר כי המבנה יושב על קברים עתיקים התחילו הצרות ■ רבנים הטילו "פולסא דנורא" - ושורה של אסונות פקדו את הפרויקט ■ צפו בתמונות: הסיפור המלא מאחורי "קללת אנדרומדה"

פסקול מגיע מאזור הדמדומים. ארבעה צלילים מתכתיים בלופ שהולך ותופס תאוצה. המתח גובר. הפנים נפערות בציפייה מבועתת למהלך הבא. ובום! חומת אבן מסיבית ועתיקה קורסת תחתיה, וטראח! קוברת חמש מכוניות שלתומן חשבו ששפת מדרכה כחול-לבן היא ערובה לשקט נפשי.

ברחוב ממול כבר מתקבצים מלחשי הלחשים ובקושי מסתירים את החיוך. הם לא מופתעים. התמוטטות החומה, לפני שבועיים וחצי, היא רק הוכחה נוספת למה שטענו שנים קודם לכן. דפי ההיסטוריה של המקום רצופים אירועים מסתוריים, שיותר סביר היה למצוא בספר מתח המתרחש באיזו אחוזת רפאים שקועה בערפילים ולא חמש דקות נסיעה (בלי פקקים) ממנטה ריי.

אז תגידו שמי שחונה ליד חומת אבן יפואית, שלא יתלונן אם הוא מתעורר בתוך גל הריסות. אבל לומר כזה דבר זה לוותר על כל הסיפור, להתעלם מהדרמה שמתעקשת להמשיך לרדוף את המתחם הסוער של גבעת אנדרומדה כבר יותר מ-15 שנה. הנה ההיסטוריה הקצרה של סיפור האימים הזה.

יפו גבעת אנדרומדה / צלם: איל יצהר
 יפו גבעת אנדרומדה / צלם: איל יצהר

פרולוג: פוסידון רוצה את הקורבן שלו

עד לפני שני עשורים כונה שטח המריבה "הגבעה היוונית", אולי מפני שבעלי הקרקע המקוריים - הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית - לא ניחנו בכישורי השיווק הדרמטיים של היזמים הישראלים, שהתעקשו להדביק לאתר ארומה מיתית. אנדרומדה, שגויסה לטובת מיתוג מתחם המגורים, היא אותה בת מלך יפהפייה שנקשרה לסלע על חוף הים עד שפרסיאוס הציל אותה מהמפלצת ששילח בה פוסידון.

שם השטח לא עניין במיוחד את היזם היהודי-קנדי מוריי גולדמן, שב-1989 חתם עם הפטריארכיה על עסקת קומבינציה שלפיה 16.7 דונמים בין שכונת עג'מי לנמל יפו יהפכו לשכונת יוקרה, ובתמורה תיהנה הפטריארכיה מ-34% מההכנסות. גולדמן עצמו לא נשאר באזור כדי לראות את הבניינים מתרוממים ואת הבריכה מתמלאת. ב-1995 הוא מכר את בעלותו על הפרויקט שבדרך לחברת אילן גת השקעות.

אילן גת השקעות, בבעלות יואל גת ואודי אילן, נכנסה לפרויקט בהתלהבות, רק כדי לגלות כעבור זמן קצר שהשטח המצוין שעליו התעתדה להקים את הפנטזיה האוריינטלית מתובל בעצמות אדם. מכאן העלילה פחות או יותר כותבת את עצמה: נתקלתם בעצמות אדם במערכה הראשונה? מותר לנחש שלוחמי אתרא קדישא יופיעו במערכת השנייה, השלישית וכן הלאה. כך, עד שיתישו את היזמים.

מערכה ראשונה: היבריס ופולסא דנורא

יפו גבעת אנדרומדה הפגנות חרדים / צלם: צפריר אריוב
 יפו גבעת אנדרומדה הפגנות חרדים / צלם: צפריר אריוב

במקרה של אנדרומדה, מלחמת ההתשה כללה לא רק את הארסנל הקבוע של הפגנות חרדים, סגירת רחובות ומחאה חדורת להט קדושים. הגבעה היפואית זכתה מאתרא קדישא לטיפול מיוחד: בית הדין של העדה החרדית הטיל קללת פולסא דנורא נגד הפרויקט.

אדריכל הפרויקט, בחור בן 37 בשם איל רגוניס, לא התרגש. הוא היה מושקע כל כולו בתכנון מתחם המגורים, וחיכה לרגע בו יוכל לגור שם בעצמו. מהומות החרדים, שעיכבו את העבודה, מאוד תסכלו אותו. אבל לא קצין בסיירת מטכ"ל ירים ידיים. הוא עמל למצוא הוכחות שהקברים במקום אינם של יהודים, מצא בין הקברים עצמות של בעלי חיים, והתעקש שנוכחותם מוכיחה את טענתו, כי על-פי ההלכה אסור לקבור בעלי חיים בין בני אדם.

בית המשפט קיבל את עמדתו, אבל זה היה מאוחר מדי. יום לפני פסיקת בית המשפט התמוטט רגוניס הצעיר ומת מהתקף לב פתאומי. בראיון שנתנו לאחרונה הוריו, רעיה וחיים רגוניס, למקומון של ראשון לציון לרגל 15 שנה למותו, הם סיפרו כי הם עצמם לא מאמינים בקללות, וכדי להוכיח זאת אף רכשו את הדירה שרגוניס תכנן לקנות לעצמו באנדרומדה. "מבחינתנו זו הצוואה שלו", אמרו ההורים, "אנחנו לא מפחדים מכל האיומים חסרי השחר של אותן קבוצות קיצוניות שחושבות שהן פה אלוהים".

מערכה שנייה: נקמת המדוכאים

העיכובים בבנייה ומותו של האדריכל לא היו הסוף. תביעות על-גבי תביעות, קיטורים ותלונות דבקו בפרויקט, שכבר החל לעשות את צעדיו הראשונים. ערביי יפו, ובעיקר אלה השייכים לקהילה היוונית-אורתודוקסית, לא הבינו מדוע קרקע השייכת לקהילה עוברת לידי יזמים יהודים ישראלים בלי שהם יגזרו קופון בדרך. רק לפני כמה חודשים, אחרי מאבק משפטי מייגע, נחתם בבג"ץ הסכם שלפיו הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית תיתן לקהילה המקומית מגרש חלופי כפיצוי על עסקת הקומבינציה שעשתה.

אבל גם תושבי יפו שאינם נמנים עם הקהילה היוונית-אורתודוקסית לא ממש התלהבו מהמתחם שהתמקם בטבורם. הם פיתחו חשדנות מיידית כלפי הדאווין של אנדרומדה, כ"עיר בתוך עיר", שכונה מגודרת וממונעלת, שרוצה להריח את הניחוחות האותנטיים של יפו העתיקה, אבל לא בין שתיים לארבע, ורק מבעד למזגן. הם לא הבינו איך במרכז העיר שלהם התרוממה חומה, והשאירה אותם בחוץ.

האינתיפאדה השנייה והמהומות ביפו חיזקו אף יותר את התחושה שמדובר במובלעת תלושה של יהודים עשירים ומנותקים בלב אוכלוסייה ערבית ענייה ומתוסכלת, שהמגע היחיד שלה עם אנדרומדה הוא דרך סמרטוט הרצפה והאקונומיקה לשירותים.

מערכה שלישית: הקללה מוסרת. או שלא

יפו גבעת אנדרומדה הפגנות חרדים / צלם: צפריר אריוב
 יפו גבעת אנדרומדה הפגנות חרדים / צלם: צפריר אריוב

בינתיים נכנסה אילן גת השקעות לחובות: החברה נתקעה עם מלאי דירות גדול בזמן שפל כלכלי כללי, ועם בעיה תדמיתית קשה ליפו של אחרי מהומות אוקטובר. לתמונה נכנס היזם חיים גייר, שרכש את הפרויקט בשקל אחד, אבל גם קיבל את נדוניית החובות הכבדה בסך עשרות מיליוני שקלים.

שמועות קונספירטיביות במיוחד העלו את ההשערה שגייר הסיר את הקללה בטקס משלו, ליתר ביטחון. אבל בטוח שגם היציאה מהמשבר הכלכלי תרמה להחזרת הפרויקט היוקרתי למסלולו. גייר הוסיף לארבעת הבניינים הקיימים עוד אחד, והגיע ל-150 דירות במתחם. שני השלישים שבבעלותו נמכרו. השליש שבידי הפטריארכיה מושכר.

הפעם הבנייה עברה בדממה. גייר ירש את הקרקע כשהיא כבר חפורה, מה שחסך ממנו את ההיתקלות עם החרדים. גם הבניינים שעוד עתידים להיבנות בפרויקט, כנראה בשנה הבאה, יקומו על קרקע שקיבלה את תעודת ההכשר החרדית.

מערכה רביעית: ניצני אלימות

לפסקול שוב מתגנבת מוזיקת הנושא של אזור הדמדומים, רמז לתפנית הבאה בעלילה: ב-12 בפברואר 2004, אחרי שכל המהומות חלפו והדירות נמכרו ורופדו בשטיחים בגוונים מקומיים, התגנב לפרויקט אנדרומדה צלו האפל של הפשע. למרות השמירה והמצלמות, השתחל לאזור עבריין שתקף את הדיירת הלית ישורון (בתו של המשורר אבות ישורון, משוררת ומתרגמת כרכי "בעקבות הזמן האבוד"), וערער את תחושת הביטחון של התושבים.

בהתחלה פורסם שדבר לא נגנב מדירת הפנטהאוז של ישורון, מה שרק העלה את רף החששות. התחושה הכללית הייתה שמדובר במישהו מוכר, ששלט בצפונות הבית, שנוכחותו במתחם אנדרומדה לא עוררה שום חשד. מאוחר יותר התלחששו סביב שאמנם תכשיטיה של ישורון לא נעלמו, אבל סכומי כסף כבדים במזומן, יש אומרים מאות אלפי דולרים, דווקא כן התנדפו. התעלומה בעינה.

מערכה חמישית: תסביך אלקטרה

כך או כך, השקט המתובל בצלצולי פעמונים ובקריאות מואזין חזר לשרור באנדרומדה. עד הקיץ האחרון, אז התעוררו השדים מרבצם, ורחובות יפת ולואי פסטר חידשו ימיהם כקדם, כזירת ההתגוששות בין יזמים לחרדים, והכול בגלל התוכניות להקים על בית החולים הצרפתי השוכן על אותה גבעת אנדרומדה, רק מעבר לכביש, פרויקט נוסף: 15 אלף מטרים רבועים של מלון, פרוסים על-פני 125 חדרים, ועוד 5,000 מטרים רבועים שיתחלקו בין ארבעים דירות למגורים. והכול בהשקעה של 60 מיליון שקלים.

סימנים ראשונים לתסיסה היפואית החלו להגיע באביב האחרון, בדיוק בשעה שאוזני כולם בערו מתדהמה לאור הפגנות החרדים נגד בניית חדר המיון של בית החולים ברזילי באשקלון. פתאום החלו לטפטף למהדורות החדשות דיבורים על בלגן נוסף המתרחש ביפו. התחושה הכללית הייתה שאין מקום לעוד מהומות חרדים על צלחת החדשות המקומית. זה לא הפריע לאתרא קדישא, הארגון שלקח על עצמו להגן על קדושת קברי היהודים בעולם. מיום ליום גייסה אתרא קדישא עוד מפגינים, וגם ייצאה את המחאה האלימה לרחובות ירושלים.

נגד מי כוונו ההפגנות? שאלה טובה, שגם לאתרא קדישא לא הייתה עליה תשובה מספקת בתחילת הדרך. סביר להניח שהחרדים חיפשו קורבן טוב ועסיסי להפנות אליו אצבע מאשימה ולעשות לו את המוות. אבל עלעול במסמכי רכישת הקרקע חשף בפניהם שני שמות: הראשון הוא RFR, שלוש אותיות אנגליות שלא ברור מה ומי מסתתר מאחוריהן; השני הוא אלקטרה נדל"ן. אלקטרה נדל"ן נשמע כבר מוכר יותר. אלקטרה? זה לא ההיא מהמזגנים?

וכך יצא שעיקר המחאה כוון נגד אלקטרה, החברה האם של אלקטרה נדל"ן, שהיא בכלל השותפה הזוטרה בפרויקט ומי שהצטרפה להרפתקה הנדל"נית רק ב-2008, שנתיים אחרי ש-RFR רכשה את הקרקע ממסדר האחיות סנט ג'וזף. הקריאות לחרם נגד מוצרי אלקטרה מיהרו להגיע, ואלקטרה פתחה בצעדי נסיגה טקטיים מהירים. היא התנערה מהפרויקט כולו בטענה שחברת RFR לא יידעה אותה שבמקום נמצאו עצמות אדם, ושהיא התנתה את מעורבותה בפרויקט בכך שזה לא יקלקל את יחסיה עם המגזר החרדי.

בימים אלה תובעת RFR את אלקטרה נדל"ן, בדרישה שזו תשתתף בפרויקט כפי שסוכם איתה. RFR טוענת שדוח רשות העתיקות היה גלוי וידוע לכל הצדדים, ושההחלטה להתקפל ולברוח היא "היסטרית ופוגענית". שני הצדדים ביקשו להימנע מלהגיב על הדברים כל עוד עניינם נדון בבית המשפט.

מערכה שישית: געלט, געלט, ועוד געלט

בינתיים הבינו עסקני אתרא קדישא שהם נבחו על הטרקטור הלא נכון. מי שמניעה את גלגלי פרויקט המלון החדש בגבעת אנדרומדה היא אותה RFR, ולא נותרה ברירה אלא לברר מי עומד מאחורי ראשי התיבות. התשובה גלגלה את ההפגנות אל מעבר לים, מרכז פארק אבניו במנהטן, בין רחוב 53 לרחוב 54.

מה שהוסיף ויברציה הכרחית למחאה הוא זהות בעליה של חברת RFR: שני יהודים שעונים לשמות אייבי רוזן ומייקל פוקס. "כרישי נדל"ן מניו יורק", כפי שתוארו בעיתונות החרדית, שהפרויקט באנדרומדה הוא ניסיונם הראשון לעשות עסקים בישראל. ויש יגידו: נו טוב, רואים. הרי יזמים ישראלים לא היו נכנסים לשדה המוקשים הזה בעיניים מכוסות.

וכך, באמצע אוגוסט, כשאנשי העסקים של מנהטן כבר פוזלים לחופשה בהמפטונס, התמקמו מול הנהלת RFR בניו יורק כמה מאות חרדים (יש אומרים אלפים) וקראו לבוסים להפסיק לחלל את הקברים "בבית הקברות היהודי העתיק ביפו"; ייחוס שאין לו בסיס במציאות, מן הסתם. החרדים קיוו למצוא אצל פוקס ורוזן, שניהם בנים לניצולי שואה, מיתר חשוף יותר של זהות יהודית, שעליו יוכלו לפרוט להנאתם. אחד הנואמים אף טרח להשוות אותם לברני מיידוף, שכל מה שמעניין אותם זה "געלט, געלט, ועוד געלט".

בתגובתה הרשמית להפגנה הסבירה הנהלת RFR שהיא התנהלה לפי הפרוטוקול. היא פעלה בתיאום עם רשות העתיקות ומשרד הדתות, על-פי הפרוצדורה הידועה כשבונים באתר עתיקות מוכרז כמו העיר יפו. ההודעה גם הזכירה שהקברים שנמצאו במקום הם פגאניים ולא יהודיים. לא שזה עזר אי-פעם לבלימת תנופת המחאה.

אפילוג: רב הנסתר על הגלוי

חודשיים אחרי ההפגנה הגדולה בניו יורק, ושבועיים אחרי התמוטטות החומה ברחוב יפת, אהרל'ה יקטר, פעיל אתרא קדישא ומי שהיה ממונה מטעם הארגון על הבאת המפגינים ליפו, נאנח עמוקות. העובדה שהדחפורים המשיכו לנהום, ושהמחאה לא עצרה את החפירות, היא לדעתו כישלון ברור.

"זה סיפור עצוב, כי אדם קנה חלקת קבר, ואנשי נדל"ן מוציאים אותו מהקבר על כלום", הוא אומר. "לי יש תחושה קשה כי התברר שהעירייה פנתה לאתרא קדישא וביקשה הנחיות. לקראת סוף ההפגנות נודע לי גם ש-RFR פנתה לאתרא קדישא שנה וארבעה חודשים לפני שהתחילו לעבוד, אבל אתרא קדישא לא ענו להם. אם אתרא קדישא היו יושבים עם RFR באותו זמן, בתחילת העבודה, הכול היה היום בסדר".

- אז מדוע לא ישבו עם RFR?

"אתרא קדישא הוא לא גוף ממשלתי. יש בארץ עשרות חפירות, וצריך עשרות פקחים. צריך לדעת איך לנהל מאבק. האם ישבנו עם הבעלים והסברנו להם את חומרת הדבר? האם הסברנו איפה כן ואיפה לא? אני לא הייתי אז בתמונה, אבל מה שאני יודע זה שכבר חפרו והמצב כואב".

המסקנה של יקטר, שעזב בינתיים את אתרא קדישא, היא שצריך להקים ארגון חדש, שיסייע ליזמי נדל"ן להתמודד עם מציאת קברים בשטחיהם, בדרכי שלום והידברות. "שיבואו וישבו איתנו. שתהיה כתובת. אני רוצה שבכל מקום שיש בו קברים יצטרכו אישור ממשרד הדתות".

- אז הגוף הזה יהיה בתוך משרד הדתות?

"לא אכפת לי דרך מי. אם זה יהיה גוף ממשלתי, אז יהיו מספיק כוח אדם ויותר פקחים. זה יהיה מסודר. אז נצליח למנוע מקרים כמו מה שקרה ביפו, שהטיפול נפל בין הכיסאות. אתרא קדישא הוא גוף מסורבל, בלי מספיק כוח אדם. וכשמגלים שיש קברים אחרי שיש היתרי בנייה, מכרו דירות כבר והוציאו מיליוני שקלים, ואז זה כבר מאוחר מדי".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות