כשר אבל לא מריח טוב

אם הכול תקין בהסדר הטיעון עם פסגות, למה כה רבים מתנועעים באי-נוחות בכיסאם?

הכול נראה בסדר. בקושי 9 חודשים עברו מתחילת חקירת פסגות, וזוהר גושן, יו"ר רשות ניירות ערך, מרוויח מהעסקה סנקציות בזמן אמת, הרתעה עצומה לשוק והבטחת ודאות לעסקה הגדולה של השנה.

משה לדור, פרקליט המדינה, רושם תקדים משמעותי לעתיד, מרוויח את הקנס הכספי הגדול ביותר שהוטל אי-פעם על תאגיד בישראל, מקבל הכרה באחריות, חוסך הכרעה על הליך פלילי לתאגיד וחוסך הליכים משפטיים.

בדרך מישהו כבר עושה עבור שניהם את העבודה השחורה ומזיז החוצה שני מנהלים מוערכים, רועי ורמוס ושי ירון, בלי שהיו צריכים לשם כך לעמוד מולם בשימוע, בהוכחות, בבית משפט.

עודד שריג, המפקח על שוק ההון, מרוויח מעורבות בשוק. ג'רמי בלנק וחבריו בקרן יורק נפטרים מפסגות ומקבלים כסף. זהבית כהן ואנשי אייפקס שמים יד על עסקה שהשתוקקו לה, כשהיא נקייה מהסתבכויות. 140 מיליארד שקל של הציבור נרגעים.

מה הלחץ לגמור הכול בשישי-שבת?

אז למה התחושה לא נעימה? למה לא מעטים מתנועעים באי-נוחות בכיסאם, בעודם מבטיחים שהכול תקין והכול מצוין? מאין הצורך בתירוצים מאולצים, כמו אלה שהופיעו בהודעה לעיתונות של דובר משרד המשפטים? מה הלחץ לגמור הכול בשישי-שבת? מה הדחיפות ההיסטרית?

ממתי משרד המשפטים בראשותו של עו"ד יעקב נאמן עובד בשבת? נפגש בדחיפות עם עורכי הדין של אייפקס, אהוד סול ואילנית לנדסמן-יוגב ממשרד הרצוג פוקס נאמן ביום שישי, מעביר הודעות בשבת ומתדרך כתבים בשבת בצהריים? מה קרה, פרצה מלחמה?

פרקליט המדינה ויו"ר הרשות דרשו לקיחת אחריות. ג'רמי בלנק מיורק, הבעלים בעת האירועים והחקירה, סירב לקחת אחריות בשם החברה בשליטתו. אז זהבית כהן מאייפקס, מעשית שכמותה, היתה מוכנה להכיר באחריות ולהכיר בנזק.

לדור וגושן שמחו. השאלה היא למה ששו שני הרגולטורים לקבל אחריות קוסמטית כזו, ממישהו חיצוני, זר. הרי לאייפקס ולכהן לא היה כלל קשר למה שאירע או לא אירע בכספי הנוסטרו של פסגות. אז מה שווה ההכרה שלהם באחריות ובנזק?

שיקול-דעת "ייחודי"

מסתבר כי במסגרת הדיונים וההחלטות הוצגו לאנשי אייפקס "ממצאי החקירה". חקירת פסגות. כך כתוב בהודעה. ממתי הנדיבות הזו של הפרקליטות בהצגת ממצאי חקירה? בתור מה הוצגו לאייפקס ממצאי החקירה? כקונים עתידיים? האם גם אחרים, הקשורים לעניין, מקבלים את ממצאי החקירה לעיונם? זה דורש הסברים. זה יכול להגיע להאשמה לכאורה של שיבוש הליכי חקירה.

"חוסר עניין לציבור". שוב הבדיחה החבוטה הזו. ביום שישי הודיע משה לדור לאייפקס כי "לאחר שפסגות תיטול על עצמה את ביצוע כל הצעדים דלעיל ותשלימם הלכה למעשה, ייסגר התיק נגד פסגות מחוסר עניין לציבור". אם אין עניין לציבור, למה צריך לקחת אחריות, למה לשלם 150 מיליון שקל, למה לדרוש להעיף שני מנהלים? אם אין עניין, למה גושן ולדור עשו מזה כזה עניין?

פעמיים חוזרת ההודעה על המילה "ייחודי". "בנסיבות העניין הייחודיות" וגם "פרשה ייחודית זו". למה מתכוונים זוהר ולדור? אולי שבפרשיות שבהן מעורבים גופים ואישים פחות חזקים וידועים יהיה שיקול הדעת אחר, פחות "ייחודי"? אולי שהכול תלוי בסכום, וכשמדובר ב-150 מיליון שקל, שיקול-הדעת הוא מיוחד במינו?

ג'רמי בלנק, האיש של יורק בישראל, הוא ותיק בארץ, אבל עם כל הכבוד, כנראה עוד לא הבין בדיוק לאן הגיע. כבר במאי פנה בלנק לרשות ניירות ערך כדי להתחיל לבחון הסדר מינהלי במקום הליך פלילי, קיבל מזוהר גושן רשימת תנאים ומחיר להכרה באחריות והכרה בנזק, וסירב לתנאים.

מרגע שהרשות העבירה לפרקליטות את התיק, עם המלצה להעמיד את השניים לדין, כבר היה מאוחר מדי. חודשים אחרי, ביום רביעי האחרון בלילה קיבלה כהן מלדור את הרשימה ואת תעריפי האחריות. היא כן הסכימה.

עדיף שני מנהלים בחוץ על שלילת רישיון רשמית

רועי ורמוס ושי ירון בחוץ. ללא שימוע, ללא כתב אישום, לא עוד זכאי עד שתוכח אשמתו. ובכל זאת הם לא מגש הכסף לעסקה. לא קורבן. שניהם, וגם מנהלים בפסגות, ידעו שבכל מקרה, בדצמבר הקרוב היתה אמורה להתקבל הכרעה בעניינם.

לא הכרעה משפטית על כתב אישום כן או לא, שמצויה בידי הפרקליטות, אלא הכרעה של רשות ניירות ערך: או שהשניים זזים מהתפקיד - או שהרשות והמפקח על שוק ההון מושכים את רישיונות הפעילות של פסגות.

בין שני מנהלים בחוץ או שלילת רישיון פומבית - התשובה ברורה, אם זה יורק ואם זה אייפקס.

צרו איתנו קשר *5988