נובמבר, לילה, האנגר 11, מנוכר וקודר. הופעתו של כוכב הפופ עוד מעט תתחיל. על הבמה הרכב ישראלי שמשתדל, מנחה בסגנון עדות ערוץ המוזיקה שצורח ששאגי כבר פה, ובקהל שמתחתיו תמהיל מוזר של צעירים בהירי עור שיכולים להרשות לעצמם לשלם, סלבס שנקלעו למקום כי הזמינו אותם ואולי גם יצלמו, וגם כמה צמות עשויות, אותנטיות למראה, שמחפשות את עצמן בחלל הענק.
התפאורה לא מבטיחה כלום, והמופע גם לא יקיים.
בווסט כהה על טריקו לבן, עם להיטים מהעשור הלא נכון, למרות הנגנים, התקליטן ושלושת זמרי הליווי, שאחד מהם, בקרחת נוצצת ובחולצת משבצות, מרביץ ביצועים קוליים מרשימים, שאגי הוא בהחלט האדם הלא נכון במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון. בקיץ, בצהריים, עם מרגריטה ושמשייה, במסיבת חוף עליזה ושמשית, היה אך טבעי להאזין לו מלהיט את הקהל, מזיז ירכיים מצד לצד ומנענע את האגן בתנועות מעגליות. אבל מה יש לו לחפש כאן הלילה מול מאות צופים בלבד? טוב, אולי היה לו חור בלו"ז.
"פוט יור הנדס אין דה אייר", צורח כוכב הפופ ומעדכן: "תל-אביב! תל-אביב!". וחוזר על עצמו. שוב. ושוב. ושוב. רק שהבס לא הולם ברקות. והקצב לא ממכר. והחושניות אינה מתרפקת. והמלים לא מכשפות. אי שם בג'מייקה מישהו מורט את שערותיו בייאוש.
שאגי / צלם בן יוסטר
הופעתו של שאגי במוצאי חמישי הייתה של רגאיי מתועש, ממוסחר, רסטפארי להמונים, הכי רחוק מבוב מרלי ופיטר טוש. אפילו מיו.בי 40. לא היה בה חן. וגם לא מסתורין. לפרקים השמיעו הרמקולים פופ-סול בנוסח בריטי, שהתחלף עם בלדות קיטש דביקות. וגם הקטעים התוקפניים, הקטועים, משכו לפ'אנק אמריקאי חסר מעוף ממצעדי הבילבורד, ללא זכר או כבוד לשורשים, למסורת, לעומק הרגשי.
בקרוב בקלאב מד
אין הרבה דברים יותר מעציבים מאמן שאיבד את נכסיו המוסיקליים וממשיך להופיע כשאינו רלוונטי. לשאגי היו להיטים ספורים בניינטיז, ועוד הבלחות בתחילת העשור. אבל זה כנראה לא מספיק להרים הופעה שלמה. אחרי שפצח ב"או קרוליינה" בביצוע מהיר מדי, והמשיך לחרב את "בומבאסטיק", התפנה שאגי לפטפט, לקשקש, לנהל דו שיח עם הדי.ג'יי הצמוד, וקינח ב"אין דה סאמרטיים" של מונגו ג'רי, ככל הנראה להיט הרגאיי הבינלאומי הראשון אי פעם.
אבל אנחנו, מה לעשות, כבר בפתחו של החורף. והקהל, שהמתין זמן רב עד שהוד מעלתו יצוץ על הבמה, החל לזרום החוצה כעבור דקות לא רבות, ברבע לחצות. כמה צעירות עדיין נותרו על הכתפיים, לא מעט סלולאריים צילמו רנדומאלית, מעריץ שתוי מדי נלקח החוצה, אחר זינק על הבמה, זוג אחד רקד בצד, שני, סמוך לווילון השחור, ערסל לשונות, אבל לא היה באוויר שום סקס. שאגי, מצידו, ליהג על טייגר וודס וביל קלינטון, בזמן שזמרת הליווי שלו, בחולצת בטן מחמיאה, נראתה משועממת למדי.
שאגי עוד המשיך בניסיונותיו הבלתי פוסקים לעורר את הקהל הדי אדיש. בעוד כמה שנים, כשהכרס תגדל וחשבון הבנק יצטמק, הוא יוכל לאתר מישרה פנויה כמרקיד באחד ממועדוני קלאב מד. את הטקסט המנדנד הוא כבר יודע בעל פה.
שאגי בהופעה. יום ה', 4.11.10, 23:30, האנגר 11, נמל ת"א
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
