נהרין זורם ביניהם

חזרה של להקת בת שבע, כמו אימון של מכבי תל-אביב בכדורסל, מתנהלת באנגלית ובז'רגון פרטי של מקצוענים. זר לא יבין זאת. אבל זרים מעטים בלבד זוכים להציץ לקודש הקודשים של הלהקה המובילה בארץ, לראות את הרקדנים באימוניהם ולשמוע את אוהד נהרין - חצי אלוהים במונחי מחול ישראלי וגם בינלאומי, מפטיר את הערותיו הבונות בנועם סמכותי.

נהרין הוא האיש שמבט מרוכז שלו מספיק כדי להניע 20 גופים חטובים בחלל. כשהוא מדבר הוא עושה זאת בצמצום. הוא לא מרים קול, הוא בקושי מרים גבה, אך על פיו יישק דבר: "תחשבו על זה קטן יותר, משהו שאתן נהנות ממנו, תנועה מעבר רכה יותר, לא קרובה מדי לרצפה", הוא מנחה קבוצת רקדניות המבצעות קטע נשי, הומאז' לבלאנשין, מהכוריאוגרפים הנודעים והחשובים של המאה ה-20 - תואר שנהרין עצמו אינו רחוק ממנו כיום.

 אוהד נהרין, כוריאוגרף / צלם רוני שיצר

נפגשנו ערב פתיחת עונה חדשה של פעילות, ובת שבע טורחת על סדרת מופעים חדשים וישנים: ביניהם "פרויקט חמש" על גרסאותיו בביצוע רקדנים בנים ובנות שיצא לניו יורק לאחרונה, "דקה דנס", "קיר" ו"זינה", שהתחדשו לכבוד שנת ה-20 של נהרין ככוריאוגרף הראשי ומנהלה האמנותי של הלהקה. "הורה", "מקס" ועוד. 20 שנה מזהירות ופרס ישראל מאחוריו, ונהרין לא מאבד עניין ולא מאט את הקצב.

הוא מוזמן ליצור ולהנחות להקות מהחשובות בעולם, המוסיפות מריקודיו לרפרטואר שלהן. ולבסוף הוא תמיד חוזר לנמל הבית, להקתו, בת שבע. לצידו עוזרים נאמנים, רובם רקדנים בהווה או בעבר, שנשארו אף הם "בבית". הם תורמים את קולם ומתנסים בכוריאוגרפיה בעצמם (למשל במסגרת הפרויקט השנתי של "רקדני בת שבע יוצרים), והלהקה משמשת להם עוגן. עבודת הלהקה האינטנסיבית היא הציר שסביבו נעים חייהם.

"הסגנון שלי שואף להיות נטול סגנון", מצהיר על עצמו נהרין "גם הרקדנים צריכים לפתח את הכיוון שלהם, משוחררים מאחידות של 'בית הספר'", הוא אומר.

תעשה לנו אנפאזה

השנה, אחרי 20 שנה בבת שבע, הוזמן נהרין ליצור עם הלהקה מופע חדש לפסטיבל ישראל. זו לא הפעם הראשונה. אחרי שבשנים האחרונות קיבלו את ההזדמנות הזו להקות צעירות ומעניינות שפועלות בזירה הישראלית, השיבה לבת שבע מתבקשת. הציפיות, יש לשער, גבוהות במיוחד.

אתה מחוייב לרב-מכר?

נהרין: "אני מודע לבמה של הפסטיבל וגם לסביבה הפיזית של תיאטרון שרובר בירושלים, וזו תהיה עבודה ככל עבודה. תהליך שאני לא יכול לומר היום הרבה על סופו".

זה לא הקהל הקבוע של בת שבע, למוד האתגרים שאתה מציב בפניו. פסטיבל ישראל פונה לקהל הרחב יותר, קהל מחפש ריגושים. יש אווירה של "תעשה לנו אנפאזה", ספקטקל שמדבר אל קהל רחב מאוד ורץ שנים בהצלחה מסחררת, גם במופעים בתמנע.

"זה בנאלי לחפש ריגושים בגודל או בעוצמה. אני לא אוהב לדבר על קהל כעדר - אני מצפה ליכולת הבחנה גבוהה ביותר. כשעשיתי את אנאפזה, מגרש המשחקים שלי היה שם, בלעשות סוג כזה של עבודה. אבל הוא כל הזמן משתנה שינויים קטנים. אני חוזר אליו בחיוך, עם 'דקה דנס', שזו עבודה מודולרית ומשתנה ויש בה נגיעות של אנאפזה.

"זה הרהור על מה אנחנו רואים. האם אנחנו רוכשים הרגלים חדשים איך לראות מחול. האם ניתן להבחין לא רק בגודל ובספקטקל אלא גם בניואנסים. גם בחיים אני מתעסק יותר בדברים הקטנים - לא באושר ובדרמה אלא בשמחה פשוטה".

לדברי נהרין, יש תהליך טבעי של התפתחות עבודה מתוך עבודה, בצמיחה והתהוות מתמדת. "זה קשור מאוד לגילוי ולפיתוח של השפה התנועתית - גאגא. מאוד מסקרן אותי איך אני מחבר חומרים ואלמנטים כמו מוזיקה, קומפוזיציה, מספר רקדנים, במה תאורה".

הסטודיו, אולם הבית של להקת בת שבע, חם ומגונן. מהחלונות הפתוחים נשמע ציוץ הציפורים ומשבים קלים של רוח כאילו-סתיו עוברים בסך. הטבע העירוני של מרכז סוזן דלל הוא תפאורה מושלמת. אי בלב העיר.

בלהקת בת שבע כיום 20 רקדנים, מהם 14 ישראלים ו-6 זרים. היא נחשבת ללהקה גדולה בקנה מידה בינלאומי של מחול עכשווי. לצידה פועל האנסמבל - להקה צעירה, מעין חממה לרקדנים צעירים, לא פחות מקצועיים, המעלה תוכנית מלאה של מופעים משלה.

מי שעוקב אחרי מופעיה של להקת בת שבע בשנים האחרונות רואה את נהרין מותח את חבל השליטה ברקדניו, ומעלה את רף הניסוי בטעם הקהל. הרקדנים המיומנים והנפלאים שלו נענים לאתגר וגם הקהל אינו מאבד ריכוז. כך למשל, הוא מצייד את רקדניו באוזניות סמויות, המשדרות קצב שונה מזה הנשמע לקהל, ויוצר דיסהרמוניה מכוונת, מאתגרת.

"הרבה מהפיתוח נעשה בפירוש שהרקדנים נותנים ליצירה", אומר נהרין, כשהוא נשאל איך הוא עובד על יצירה חדשה. "יש הרבה משותף בין תהליכים על חומרים קיימים לבין משהו חדש. החיפוש נעשה במשותף. בדרך למציאת המפתחות האלה אני מגלה פתרונות, גם בעבודות ישנות".

גם התנשמות היא ריקוד

על פי משנתו של נהרין כל הגוף רוקד, מציג, משלים את המידע. המחול כולל גם את צקצוק הלשון, את ההתנשמות, הבהלה. מחוות הגוף שמנחיל להם נהרין מחייבות את הרקדנים לא רק ליכולת גופנית וירטואוזית אלא גם למשחק והבעה.

נהרין: "בכל תהליך חדש יש הרבה יותר מהבלתי ידוע ויש את המחויבות לגלות משהו. ברוב הפעמים זה מתחיל במשהו שאני מביא. זה יכול להיות קשור לתנועה שאני ממציא. אני נמצא בהרהור על העבודה הרבה זמן וגם אם את התנועה הזו ניטוש בהמשך, נוצרה כבר מסגרת שמתוכה מתגלה לנו העבודה", הוא מתאר, כמו מדען המנסה להסביר איך גילה את התרופה, או כמו אייל שני המדבר על שאיפתה של העגבניה.

למה למשל ב"פרויקט 5" אתה עובד לחוד עם רקדניות או רקדנים ולא בשילוב של שניהם?

"אפשר לערבב אבל אני אוהב את הניקיון - גם כצופה וגם כיוצר. זה לא עניין של ג'נדר. זאת הרמוניה, ויש משהו בסיסי שונה בין בן לבת לפני שבכלל מתחילים לרקוד. וכמובן שזה שונה בקומפוזיציה של התנועה ובתמונה הנוצרת על הבמה.

בעבודת הניהול האמנותי אתה גם מנהל, לא רק יוצר. איך אתה מחלק את המשקל בין הדברים?

"בשלב מסוים הבנתי שכדי להיות במיטבי הייתי חייב לנהל את הלהקה. למרות שניהול הוא לא דבר מענג אלא שוחק. לקחתי על עצמי את הניהול (בשעתו יחד עם נעמי פורטיס, שפרשה לפני כשנה, והוחלפה על ידי דינה אלדור - ח.פ.ר). היום נוצר צוות כל-כך מעולה שזו שאלה שעולה מחדש אצלי".