מעשה במונה מים ירושלמי

טעויות בחשבונות המים הן מסוג הדברים שרבים מאיתנו מוכנים לחיות איתו, כי לאיש אין סבלנות לבדוק. ליהודה ברונר מירושלים דווקא יש, והוא בדק את החשבונות ששילמו הוא ושכניו. התוצאה היתה מפתיעה: כמות המים שבה חויבו 9 הדיירים היתה גבוהה ב-50 מטרים מעוקבים מהכמות שנרשמה במונה הראשי של הבניין.

התוצאה הזו התגלגלה לפסים משפטיים כשעורך דינו של ברונר, דניאל דמביץ, הגיש בקשה לעתירה ייצוגית בשם 150 אלף צרכני תאגיד המים העירוני בירושלים, הגיחון. להערכתו, הגיחון מרוויחה בדרך זו קרוב ל-5 מיליון שקל בשנה, על חשבון הצרכנים.

מעבר לכך, מדובר בבקשה המעלה שאלה רלבנטית לגבי כל דייר בבניין שיש בו מונה מים ראשי: האם צריכה משותפת יכולה להיות גם שלילית?

מונה המים הראשי של הבניין אמור לרשום מים שנצרכו על-ידי הבניין אך לא נרשמו במוני המים הדירתיים. הכוונה, למשל, למים ששימשו להשקיית הגינה או למים שאבדו מנזילה בצנרת הראשית.

כשהמונה רושם צריכה גבוהה מזו של כלל המונים הדירתיים, מחייב התאגיד לפיו. ההיגיון אומר שאותו הכלל מחייב את התאגיד לזכות את בעלי הדירות במקרה שהמונה הראשי רשם צריכה נמוכה מזו של סך המונים הדירתיים. בפועל, במקרים כאלה רושם התאגיד חבות אפס.

כיצד צריכה משותפת יכולה להיות שלילית, אתם שואלים; עובדה. זה קרה בבניין של ברונר, וזה קורה מן הסתם גם בבתים אחרים. "זו יכולה להיות תוצאה של רשלנות, או של מונה לא תקין", אומר עו"ד דמביץ, "אבל מבחינת החיוב זה לא רלבנטי. מטרת התביעה אינה לפטור את הצרכן מעמידה על המשמרת, אלא לסלק מניפולציה שמוציאה כספים מכיסיהם של תושבי ירושלים ללא ידיעתם".