הנקראות ביותר

הצצה ללשכת פרקליט המדינה: מי אתה, משה לדור?

את ורמוס הוא שלח הביתה בהסדר פסגות, את אולמרט הוא אילץ להתפטר, ואת כל מי שמעז לבקר את פרקליטיו הוא מנגח בחריפות ■ פרופיל של פרקליט המדינה משה לדור

לפני יומיים היה לפרקליט המדינה משה לדור רגע של נחת, רגע של תחושת ניצחון. בית המשפט הסכים לעמדתו - וקבע כי יש קלון במעשיו של צחי הנגבי, שהורשע בעדות שקר בפרשת המינויים הפוליטיים במשרד לאיכות הסביבה; זאת לאחר מערכה ארוכה ושלל מכתבי המלצה שהנגבי גייס לטובתו.

מן הסתם לדור הרגיש לרגע פחות מותקף ומתגונן מהרגיל. אחרי הכול, פרשה גדולה אחרת שהוא מעורב בה עומדת כעת על הפרק - הסדר פסגות, אשר הציב אותו במרכז דיון ציבורי סוער שבו ספג גם שבחים אבל גם קיתונות של ביקורת.

אולי זה אופייני לדור: בעוד שותפו להסדר פסגות זוהר גושן יוצא מהסיפור כמנצח - כמי שהוביל מערכה חסרת פשרות וזכה בקנס גדול ובראשו של מנכ"ל פסגות רועי ורמוס - לדור שוב צריך לנמק, להצדיק ולהתפתל.

לדור הוא זה שיצטרך לעמוד ולהסביר בבג"ץ איך הרשויות נשאו ונתנו עם אייפקס על "אשמתם" של פסגות ושל בכיריה, בעת שאייפקס עדיין לא היתה בעלת כל מעמד בפסגות. הוא זה שיצטרך לענות לטענותיו של ורמוס כי הדחתו בדרך הזאת רומסת את זכויותיו ומחסלת את סיכוייו לשימוע הוגן.

חשוב להדגיש כי להסכם יש גם לא מעט משבחים שאומרים שבזכות החשיבה "מחוץ לקופסה" הושגו בקלות הרתעה וקנס והבטחות להבראה בפסגות. אבל בעוד יו"ר רשות ניירות ערך נשאר עם הכתרים, פרקליט המדינה יצטרך לעבוד קשה כדי לטעון כי ה"מחוץ לקופסה" הזה הוא גם בתוך מסגרות החוק.

"לקבל את תוכנית ההבראה ולהרחיק את אלה שהיו מעורבים, להרחיק אותם מזירת העשייה, לקבל תשלום שנועד לבטא את מידת האחריות ממי שנכנס כבעלים חדש - זה לא לקדם את האינטרס הציבורי?", מתמרמר בשמו אדם ממקורביו.

משה לדור / צלם: איל יצהר

מי כאן הנעבעך?

מאז ומעולם היה לדור יותר קטגור מאשר סנגור. כבר כנער בקיבוץ מצובה העירו לו שהוא מאוד ביקורתי כלפי סביבתו; "וזה עוד לפני שעשית משהו בעצמך", כך הוסיפו מוקנטים.

כאשר סיים את כהונתו כפרקליט מחוז ירושלים, ולא הוא אלא ערן שנדר קיבל את התפקיד הנכסף של פרקליט המדינה, עזב למגזר הפרטי וחבר לעורך הדין הירושלמי אפי אברמזון. מי שפגשו אותו אז הרגישו שפגשו אדם כבוי, ללא הלהט הרגיל. ללקוחות היה עושה "מבחנים" ארוכים, מעין משפט שבו קבע לעצמו אם הם זכאים, ורק אז הסכים לייצגם.

"הוא השקיע המון שעות בלקוחות שבסופו של דבר החליט לא לייצג אותם", מתאר מכר, "כי הוא לא הצליח לעשות את המעבר, את הוויתור על מה שצודק ונכון בעיניו, לטובת האינטרס של הלקוח".

גלותו לא ארכה זמן רב, וכאשר שנדר עזב באפריל 2007, חזר לדור למקום המתאים לו - התביעה. "הוא חזר למערכת מלא עזוז כדי למלא את תפקיד הפרקליט באופן הנוקב ביותר", אומר גורם משפטי בכיר, "להעלות את הפרקליטות על פסים של גוף לוחמני שלא נוטה לוותר, שרואה את הדברים בשחור-לבן. הוא ממשיך בקו הלוחמני של עדנה ארבל, קו שתרם לפגיעה באיזה אתוס של הפרקליטות בכך שהפך אותה לאיזה בוקסר בזירה הנלחם ושולח ידיו אל היריב".

במבט ראשון יש בלדור משהו המזכיר דון קישוט. גם דמותו הארוכה והגרומה מעט, גם הלהט ותחושת הצדק והאידיאליזם, גם תחושת החשיבות שמקנה לו התפקיד והדרמה הבלתי נגמרת שהוא מספק, גם האופן שבו הוא תופס את העולם, בשחור ולבן, כמאבק של בני האור הנרדפים בבני החושך שהם בעלי ההון, הקשרים הפוליטיים וההשפעה.

"חושבים שבפרקליטות שחקנים שווי מעמד ומוטיבציות בזירה הזאת, וזה ממש לא נכון", מסבירים בפרקליטות את תפיסתו של לדור. "בפרקליטות פועלים לפי תפיסת עולם של תגובה, ולא כמו הצד השני, ביחצנות בדרך ספינית מובהקת וכוזבת".

נכון שהפרקליטות ושלטון החוק בכללו נמצאים לא אחת תחת התקפה, אבל דומה כי לדור מקצין את התמונה. אחרי הכול, הוא איננו לוחם צדק יחיד מול כוחות אימתניים. הוא עומד בראש אחד הגופים החזקים במדינה. בידו לתבוע תאגידי ענק, בנקים, שרים, נשיאים וראשי ממשלה מכהנים. החקירה המוקדמת, בטרם גיבוש כתב תביעה, שחקר את העד משה טלנסקי, גרמה לאחד מהם, אהוד אולמרט, לעזוב את משרתו.

"את רואה אדם שיש לו כל-כך הרבה כוח", אומר גורם משפטי, "ראש התביעה הכללית, והוא מדבר מתוך עמדת נחיתות, המתארת אותם כנעבעכים שחוטפים על הראש. הוא סבור שאנחנו נמצאים בצומת של מלחמה בשחיתות, הון ושלטון. הוא מציג מערכת מתגוננת, שלא מכירה בכוח העצום שיש לה ורואה עצמה נרדפת וחלשה ומתייצבת מול כוחות האופל. כל ביקורת נראית לו מושחתת ולא עניינית, ולכן ההגנה והגיבוי שהוא נותן לפרקליטים הם אוטומטיים.

"בכך הוא שופך את התינוק עם המים, כי הוא מפעיל פעולות כוחניות מעבר למידה, ובכך חושף עצמו לעוד יותר ביקורת, שאומרת שאינו מבחין בין עיקר לתפל. ההסתגרות פנימה וההגנה על גוזליו גורמת לכך שהמערכת לא פתוחה לתיקון ליקויים, ובכך הוא מאבד לגיטימציה. הוא משחק לידיים של מי שמבקר את הפרקליטות".

גם יריביו ומבקריו של לדור מודים שמדובר באדם בעל ידע משפטי נרחב, ישר מאוד, אידיאליסט אמיתי, מוכשר ומסור מאוד למערכת שעליה הוא מופקד. יחד עם זאת, הוא מקרין צדקנות וגם נוקשות מסוימת.

"הוא אדם מאוד אמיץ, שהולך עם האידיאולוגיה שלו עד הסוף, לפעמים עד לזרא", אומרים בפרקליטות, ואילו עורכי דין שדנו עמו אומרים כי הוא "ננעל והולך עד הסוף, עם הראש בקיר".

"משה ניחן לא רק בידע משפטי שלא יסולא בפז, אלא ביכולת להבחין בין עיקר וטפל", מחמיא לו עו"ד רם כספי. "הוא לא רק משפטן מעולה, אלא גם איש מאוד פרקטי שיודע להשיג את המטרות שהוא שם בפניו, לא רק בעימותים משפטיים אלא גם במשא-ומתן ושכנוע הדדי. יחד עם זאת, לעתים הוא מגלה נוקשות יתר, שאותה הוא מסביר בדבקות במטרה".

הפרקליטות: ורמוס ידע

הסדר הטיעון הלא שגרתי בין רשות ניירות ערך, הפרקליטות ופסגות כבר זכה לתלי-תלים של ניתוחים ושל פרשנויות. כזכור, התגלתה פרשה של הרצת ניירות ערך לכאורה על-ידי מנהלי הנוסטרו של פסגות, והחקירה בעיצומה.

אייפקס, שפנתה טרם רכישת פסגות וביקשה לסכם באילו תנאים תוכל לרכוש בית השקעות נקי מחשש תביעה, קיבלה אפשרות לעיין בחומר החקירה, והוסכם כי תמורת קנס של 150 מיליון שקל, תוכנית הבראה והדחת בכירים ובראשם ורמוס, המדינה תתחייב לא להגיש כתב אישום נגד בית ההשקעות.

אחת הביקורות שנמתחו נגדה היא מה לפרקליט המדינה ולהכשרת עסקות עבור קרנות השקעה בינלאומיות, ומתוקף מה בכלל אפשר לתת ולשאת עם אייפקס על גוף שבאותה עת כלל לא היה בבעלותה ובניהולה.

עו"ד כספי, באופן לא מפתיע, משבח את לדור על ההסכם, ואומר כי "אני ער לכך שרבים ביקרו אותו על ההחלטה כאילו אילי-הון רכשו צדק בכסף, ואני רואה בהחלטה שלו החלטה אמיצה ונכונה. המסלול המשפטי עלול להימשך על-פני שנים, ואסור ליצור מצב שבו בית השקעות שמנהל את כספי הציבור 'יחיה' באזור הדמדומים עם חרב מתנופפת מעל ראשו, לרבות בעניין הרישיון לנהל כספי ציבור".

רועי ורמוס, פסגות / צלם יחצ

גם עו"ד דבורה חן, לשעבר מנהלת המחלקה לעניינים מיוחדים בפרקליטות וחברה במליאת רשות ניירות ערך, וכיום עורכת דין עצמאית, חושבת שתוצאת ההסדר טובה. עם זאת, היא מצביעה גם על הבעייתיות שבסיכום: "מהם בדיוק 150 מיליון השקל האלה? זה לא קנס, זה לא עיצום כספי, אין הגדרה מדויקת שאליה אפשר להכניס את התשלום הזה. כל המשא ומתן מול אייפקס בעייתי, כי לאייפקס אין מעמד בסיפור הזה. נכון שבפרשה הזאת גילו גמישות שנועדה לשרת את השכל הישר; אבל אם הולכים לכיוון של חריגה, ההגינות ועקרון השוויון מחייבים להחיל את זה על כולם.

"ימים יגידו אם זה היה פתרון לעשירים בלבד או שהם מוכנים לחרוג מהכללים הנוקשים גם במקרים אחרים. הרבה מאוד אנשי עסקים בחברות גדולות היו מוכנים לשלם כסף רב ולסיים את הסיפור כאן ועכשיו".

"זו החלטה שכולם יוצאים ממנה טוב", אומר עו"ד דוד פורר, לשעבר פרקליט במחלקה הפיסקלית בפרקליטות המדינה ובמחלקה הכלכלית. "אייפקס כי קיבלה הנחה ממילא, יורק כי העסקה יוצאת לפועל. אף אחד לא מרגיש ששחטו אותו".

על הקביעה האחרונה אפשר שלפחות אדם אחד יחלוק. קוראים לו רועי ורמוס, כמובן, והוא הנפגע העיקרי מן ההסדר. ורמוס פנה ללדור באמצעות עורך הדין שלו ניר כהן במכתב ארוך, ובו ביקש לדעת מכוח מה נשאו ונתנו עם אייפקס והראו לה - כך נראה - חומר חקירה חסוי שגם הנחקרים לא נחשפו אליו. כמו כן טען מנכ"ל פסגות שההדחה אינה חוקית, ושלמעשה לדור "שפט" אותו בלי לשמוע אותו ו"גזר" את דינו. בתחילת השבוע ורמוס גם עתר לבג"ץ.

מקורב לפרקליטות מסביר כי הנסיבות המיוחדות של העניין - התקנון של קרן אייפקס שאינו מאפשר רכישת גוף עם בעיות משפטיות, והעובדה שהעסקה הייתה "נופלת" ללא ההסכם הזה - גרמו ללדור לחשוב כי בנסיבות העניין ראוי לענות לשאלתה של אייפקס, וכי גם יורק היתה מעורבת בכינון ההסדר.

"העסקה בין יורק לאייפקס נראתה חיובית, ובפרקליטות לא חשבו שצריך לעצור את זה", אומר גורם המקורב להסדר פסגות. "הצגת הדברים כאילו היא נעשית על חשבון פרסונות מסוימות, ורמוס למשל, אינה משקפת את המציאות".

המקורב מוסיף כי אייפקס הם אלה שהציעו את התנאים להסכם, אולם קשה להאמין שאייפקס התנדבה לתרום לאוצר המדינה 150 מיליון שקל, וסביר שהיא התחייבה רק על מה שהיה ברור לה שהרשות והפרקליטות מתעקשות עליו. ברור גם שלהתחייבות הזאת קדמו שעות ארוכות של ישיבות שבהן הבינו באייפקס וביורק היטב מה נדרש מהן.

"הרשות סיימה את חלקה בחקירה", מסביר הגורם המקורב לפרקליטות, "והגיעה למסקנות, וביניהן שלא לאפשר למנהלים שהיו מעורבים להמשיך לכהן. הפרקליטות והרשות לא אומרים לאייפקס מה לעשות, הם ילדים גדולים. הן רק יכולות להגיד, בהתקיים תנאים אלה ניתן לכם תשובה שלא נגיש כתב אישום".

- אבל איך אפשר לטעון שההסדר לא נעשה על חשבון ורמוס?

"אדון ורמוס ידע בדיוק מהן ההבנות המתגבשות, הוא ידע שהרשות תדרוש את הדחתו, ולא ידוע מה היו השיקולים שלו לתמוך בהסדר הזה; אולי הוא אפילו נהנה ממשהו כתוצאה מההסדר. יש מושג משפטי הנקרא שיהוי, וזה מה שהיה עם הטענות שלו".

- ונגיד שהוא השתהה. זה לא סותר טענות על כך שנעשה לו חוסר צדק.

"הוא ידע מה עומד להתבשל, ואולי אפילו הצליח להגיע לתנאים שלפיהם יפרוש. רק כאשר העסקה יצאה לדרך ואין חזור ממנה, הכסף הועבר, הוא נזכר להתנגד. אז העיתוי צריך להצדיק הצבת שאלות אליו".

מחלוקת העדות המוקדמת

עם כל הכבוד לתיק פסגות, התיק בה"א הידיעה, שיגדיר במידה רבה את כהונתו של לדור כפרקליט מדינה, ואשר הוא שם עליו את מלוא כובד משקלו, הוא תיק אולמרט. ליתר דיוק, תיקי אולמרט. לדור אמנם לא הדיח בפועל את ראש הממשלה, אבל בלי ספק הפרישה שנכפתה על אולמרט החלה במהלך שלו.

כך, באמצע 2008 הופיע לדור עצמו, לא באמצעות הפרקליט המטפל בתיק ולא באמצעות שליח, בפני בית המשפט וביקש בקשה לא שגרתית: לחקור חקירה מוקדמת את משה טלנסקי בפרשת מעטפות הכסף; זאת עוד בטרם גובש בכלל כתב אישום. הערכאות השונות אישרו, והסערה שהתחוללה בעקבות העדות שלחה את אולמרט הביתה.

אהוד אולמרט / צלם: איל יצהר

זה היה אחד המהלכים היותר שנויים במחלוקת של לדור. "חקירה מוקדמת זו טקטיקה השמורה לתיירות נפגעות אונס שחוששים שייסעו ולא יחזרו להעיד", אומר עורך דין בכיר, "ולטלנסקי יש פה ילדים ונכדים ודירה, ועובדה שהוא ממשיך להופיע ולהעיד".

גם בפרקליטות מבקרים את המהלך, כפי שאומר גורם שעבד בה בעבר: "כל הליך העדות המוקדמת היה מיותר והזוי. לא מנהלים ככה תיק של ראש ממשלה, הם פישלו כאן".

מקורבים לפרקליטות מודים כי להחלטה היה מחיר. "מי ששילם את עיקר המחיר", אומרים שם, "זו התביעה, במובן הזה שקיבלה על עצמה מגבלות מסוימות כתנאי לעדות המוקדמת. אבל זה לא אומר שעצם הבקשה היה טעות. נכון שהוא (טלנסקי) הופיע בהמשך, אבל זה לא דבר שאפשר היה לדעת מראש. היה סיכון גדול שהוא לא יבוא, הוא לא רצה להזיק לאולמרט, ובפרקליטות ידעו כבר אז שזה עד מפוקפק שיש לו מה להסתיר".

- על סמך העד המפוקפק הזה הודח ראש ממשלת ישראל.

"הפרקליטות לא הדיחה אף אחד, והאלטרנטיבה היתה לאבד את התיק כולו. ידעו שם איזו אינפורמציה הוא חושף ואיזו לא. דווקא ההגנה במסגרת החקירה הנגדית (לאחרונה) חשפה את הדמות היותר שלמה בעניין הזה, ובתוך כך הציגה את התקבולים הרבים הנוספים שטלנסקי היה מעורב בהעברתם לאולמרט".

אומץ-הלב אבל גם הלהיטות של לדור משתקפים היטב בתיק הזה. "מצד אחד צריך להסיר בפניו את הכובע", אומרים בכירים לשעבר בפרקליטות, "על שהוא לא מפחד מראש ממשלה מכהן".

מצד שני, הם אומרים, יש הרגשה שמעורבת בעניין "אמביציה אישית שלו להכניס את עצמו לפנתיאון דרך אולמרט. הפרקליטות היא גוף מאוד נקי, אבל היה עדיף שתהיה נקייה גם משיקולי אמביציה ואגו".

זו הסיבה, מוסיפים הבכירים, לכך שלדור הטיל את מלוא כובד משקלו ופנה בעצמו בבקשה לעדות המוקדמת, ולא שלח את הפרקליט המטפל, עו"ד אורי קורב (אותו פרקליט שהסתבך מאוחר יותר בלשונו וכינה את השופטים "חמורים". לדור אפשר לו להמשיך לטפל בתיק לאחר שקיבל עונש משמעתי).

"פרקליט המדינה עצמו עומד להגיש בקשה לחקירה מוקדמת? מה זה, אייכמן? הוא רצה להטיל את כל כובד משקלו בעניין. בסופו של דבר זה תיק מאוד קטן, וכתב האישום מכיל פרטים מביכים כמו שווי העטים. ברור שלדור חשב שימצא מיליוני דולרים שוחד".

בסביבות הפרקליטות דווקא חושבים שהיה נכון שראש התביעה הוא שיטפל בנושא רגיש כזה, בחקירה נגד ראש ממשלה, ואומרים שלא מעט מהביקורת הוא סוג של ספין של הצד השני.

"ההיכרות בין לדור לאולמרט שטחית מאוד, ודי ידידותית ונטולת משקעים", טוען אדם שמכיר את לדור. "מי שטוענים שיש ללדור אובססיה נגד אולמרט שוכחים שהיה זה לדור שקיבל את ההחלטה לסגור את התיק נגד אולמרט בעניין בנק לאומי, החלטה שבסופו של דבר קיבלה שבחים, אבל בשעתו ספגה ביקורת לא פשוטה. יש גם לא מעט תיקים נגד אולמרט שנסגרו על-ידי לדור בתקופה שבה היה פרקליט מחוז ירושלים. הרושם של שיקול לא ענייני אולי נוצר בגלל ריבוי הפרשיות, אולם זו איננה 'אשמתו' של לדור, ולא הוא יזם את הטיפול בכולן".

השופט קורא עיתון בבוקר

דרך העיניים של לדור, שמרגיש שהוא ושלטון החוק נמצאים במגננה מתמשכת נגד כוחות חזקים ומרובי ספינים, כל ביקורת הנמתחת על הפרקליטות פירושה פגיעה נוספת. ביום עיון שנערך לפני חצי שנה באוניברסיטת בר-אילן אמר כי הוא "יכול לזהות (בתקשורת) אג'נדה שאומרת, נפגע בפרקליטות ואז משקל מעשה ידיה יפחת", וכי לכן התקשורת נטפלת למה שהוא כינה "שריטות" בעבודת הפרקליטות כדי לנגח אותה.

מכר של לדור אומר שהכותרת חולצה ממנו אחרי ש"דחקו אותו לקיר ושאלו אותו שאלה, כמעט הצקה, כדי למקם אותו בפינה יותר ברורה". לדור, לפי המכר, אינו סבור כי כל התקשורת היא מקשה אחת, אלא שיש בתוכה כלי תקשורת אחדים הנגועים באותן אג'נדות.

לאחרונה מתח השופט דוד רוזן ביקורת על הפרקליטה טלי נג'רי בפרשת "הדסק הרוסי" של בנק הפועלים. רוזן התבטא בחריפות, ובמהלך המשפט אמר דברים כמו "אוי לנו שזו המדינה שלנו".

"נניח שנמתחת ביקורת על צוות פרקליטים שמטפל בתיק זה או אחר", אומר גורם בפרקליטות. "היא נמתחת על-ידי שופט שקורא עיתון בבוקר. הוא אומר, אני אחד מ-650 שופטים במדינת ישראל, אולי אני יכול לתרום משלי לביקורת הזו? כי הרבה שופטים לא היו ממהרים לומר, אוי לי שאני חי במדינה שאני לא רוצה לחיות בה".

בתום המשפט רוזן זיכה את הנאשמים בנימוק של הגנה מן הצדק תוך שהוא מצהיר כי המדינה "התנהגה התנהגות נפסדת והצהירה הצהרות שקריות". השופט התרגז מפני שהפרקליטה לא עברה על חלק מחומר החקירה, כמה ארגזים, וכן מפני שאיש בפרקליטות לא צפה בקלטות הווידיאו של המצלמות שהציבה המשטרה בפתח הבנק.

לדור הודיע כי בבדיקה פנימית שערכו בפרקליטות התגלו תקלות מינוריות, ונג'רי קודמה לתפקיד משנה לפרקליטת מיסוי וכלכלה.

עו"ד שמעון דולן, יוצא פרקליטות שהיה סנגורו של אחד הנאשמים בתיק, אריק לדר, אומר: "אני מכיר את לדור עשרות שנים, ויש בינינו היכרות קרובה על רקע מקצועי, עוד מהתקופה שבה עבדנו יחדיו בפרקליטות מחוז ירושלים. לדור הוא פרקליט יסודי ועתיר ידע וניסיון. אני מעריך את הלויאליות של לדור לעובדי הפרקליטות, ואני ער לחשיבות של גיבוי ראש מערכת את עובדיו, אך לא בכל מחיר. לעתים רצוי להעדיף הפקת לקחים מתקלות ומכשלים שנתגלו על פני גיבוי גורף כדוגמת זה שניתן על-ידו בפרשת 'הדסק הרוסי'" .

גורמים בפרקליטות אומרים כי בעוד שאי-המעבר על ארגזי החומר הוא תקלה, הרי שסרטי הווידיאו היו אמצעי נלווה להאזנות של המשטרה בבנק, ונועדו רק לאמת זהות במקרה שיהיה ספק מי האיש הנשמע בהקלטה, ולא היה שום טעם להשבית פרקליט לימים ארוכים כדי לצפות בפרצופים לא מוכרים.

הם אומרים עוד שכבר במהלך המשפט היה ברור מה הרוח המנשבת באולמו של השופט, והפרקליטות נסוגה בשל התקלות מחלק גדול מכתב האישום, אבל על אף שצפתה את התוצאה, לא היתה מוכנה לוותר על התיק כולו.

בישיבות הממושכות שנערכו בעניין אמר לדור לאנשיו: "לא נסחר בעמדותינו המקצועיות תמורת חיסכון במבוכות".

לא יודע לקבל ביקורת

מקרה אחר שבו לדור הסתייג במובהק מביקורת קשורה לפרשת רמון. בעקבות תלונתו של השר לשעבר חיים רמון למבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, ביקר המבקר את התנהגות הפרקליטות, אריאלה סגל-אנטלר והבוסית שלה, פרקליטת מחוז תל-אביב רות דוד, בעניין האזנות הסתר. במסגרת החקירה בוצעו האזנות לשיחות של שולה זקן וכן של הקצינה שנושקה בידי רמון. והמבקר קבע כי הן התרשלו כאשר לא וידאו כי השיחות הרלבנטיות יתומללו ויימסרו גם להגנה.

רות דוד, על-פי הביקורת, לא עיינה בכל החומר הנדרש, ובכל זאת חתמה על כתב האישום, ואנטלר, התובעת בתיק, אשר שהתה בחו"ל בעת הגשת כתב האישום, בוקרה כיוון שלא בדקה לפני תחילת המשפט אם כל חומר החקירה הרלבנטי הועבר להגנה של רמון.

לינדנשטראוס לא ייחס להן כוונה או זדון, אבל כינה זאת "כשלים משמעותיים" המגיעים לכלל "רשלנות של ממש", וקבע כי בכך שהסתפקו בדברי המשטרה כי בהקלטות אין שום דבר רלבנטי לעניין, ולא בדקו זאת בעצמן, הפרו הנחיה של הפרקליט הראשי.

השתיים פנו לבג"ץ נגד הקביעה. לדור סירב לאמץ את מסקנות המבקר, ואף פעל לקידומה של אנטלר.

"לדור לא הכחיש שהן מעדו", אומר מקורב לפרקליטות, "אבל זאת לא הפרת הנחיה, מפני שאין הנחיה כזאת של הפרקליט וגם לא תהיה". כלומר, לא מעשי לדרוש מפרקליטים להאזין לכל החומר הזה בעצמם, והגיוני, כך גישת לדור, שיסתמכו על מה שאומרים להם השוטרים שאחראים על ההאזנות ועל התמלול שלהן. "הפרקליטות שלחה למבקר מכתבים ארוכים ומפורטים בעניין הזה, והוא בכל זאת קבע שיש הנחיה. אז מה רוצים מלדור - שיאמץ את הקביעה הזאת?

"אם מסתכלים לאחור, יש קמפיין אדיר שמכוון למלחמה נטו נגד שתי הפרקליטות האלה, שעשו כל שביכולתן ושילמו מחירים כבדים ביותר. בתחום הזה יש תיקים שהצד השני בהם הם אנשים בעלי הרבה כסף והרבה יכולות והרבה קשרים עם גורמים מאוד משפיעים בציבוריות הישראלית.

"מה שנעשה על-ידי קבוצת רמון זה דוגמה מייצגת לכך: זו קבוצה מאוד מוכרת ומזוהה, שפועלת על-פי תפיסת העולם שאומרת, לא משנה מה יוליד ההליך המשפטי, בכל מקרה ניפגע ונשלם מחיר ציבורי. הדרך היחידה 'לצאת מזה' היא לפגוע באמון הציבור, בניקיון השיקולים ובמקצוענות של התביעה הכללית. אלה דברים שגורמים ליצירת דימוי בעייתי לפרקליטות. כך לגבי רמון, וכך גם לגבי אולמרט.

"פרקליטים לא צריכים להיות חסינים מפני ביקורת ונקיטת צעדים, אבל התחושה היא שהפרקליטים חשופים למתקפות אישיות, ושיש כמה כלי תקשורת שמצליחים להפוך אותם לנאשמים האמיתיים בתיקים שהם מטפלים בהם, באמצעות עורכי דין ויחצנים שנוקטים ספינים איומים ונוראיים".

אוהב לשמוע את עצמו

חוויית העבודה עם לדור היא עניין בפני עצמו. מספרים כי הוא אפילו מעיד על עצמו שאינו מנהל טוב, ונדמה שיש טון של גאווה בדבריו, כאילו הוא קצת למעלה מהדברים הללו. הוא נוהג לשלוח לפרקליטים מכתבים ארוכים, הישיבות אצלו מתארכות, והוא מרבה בדיבור; היו שתיארו זאת אפילו כטרחנות מסוימת.

בפרקליטות לא זוכרים לטובה את ימי שנדר, אבל "אפילו לקטסטרופה מתגעגעים בתנאים מסויימים", אומרים אחדים מהם. שנדר נתן לפרקליטים מרחב עבודה, ואילו לדור מקיים ישיבות על-גבי ישיבות, שבהן הוא טוען, מרצה, סותר את עצמו, מציג את הטיעונים ההפוכים.

בדיחה פנימית מהפרקליטות: מדינת ישראל עשתה את העסק הכי טוב כשמינתה את לדור לפרקליט המדינה, כי הוא מתפקד כמו 4 פרקליטים: משמיע טיעון, ומציג 3 נגדיים. פרקליטים אחרים מספרים כי במפגש הראשון עמו נשבים בקסמו, אבל כשרואים שהישיבות טובעות במלל בלתי נגמר, "אתה תוהה איך תוכל להמשיך לחיות איתו".

גורם בפרקליטות, שהיה מעורב בדיונים עם לדור, דווקא הופתע לטובה: "הוא הרשים אותי, אף שבאתי עם דעה שלילית. הוא טרחן אבל הוא אמיץ, הוא לא מפחד לחדש, והוא לא שמרן בכלל, ובניגוד להרבה אנשים בפרקליטות המדינה יש לו ראש פתוח והוא מבין עניין. יש לו ביצים. מה שכן, הוא אוהב לשמוע את עצמו. הסיבה לכך שהוא מדבר הרבה היא שהוא עושה כל-כך הרבה דברים ואין לו זמן להתכונן לישיבות, כך שתוך כדי הדיבור הוא בעצם חושב. הוא מציג את כל הצדדים".

בצד החדשנות שלו, הוא ידוע כאדם שיש לו קושי לקבל החלטות. זו הסיבה, כנראה, לכך שהוא מקיים עוד ועוד ישיבות בכל עניין. "זה לא רק כדי לשמוע את עצמו", מתבדח פרקליט, "זה גם מכיוון שקשה לו להחליט".

בעבודתו הוא ידוע כאדם מאוד ריכוזי, שיורד לפרטים ומתערב בכל הרמות. "ייתכן", מעריך גורם מחוץ לפרקליטות שמכירו היטב, "שזה מפריע לו להתרומם למעלה כמנהל המערכת ולראות את התהליכים עצמם, להבדיל ממהלכים נקודתיים או מאירועים נקודתיים דרך עבודת השטח. הוא יותר מדי 'למטה'".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות