מחשבות על משאל העם

ההכרעות הגורליות בישראל התקבלו עד עתה במוסדותיה הנבחרים. עתה החליט המחוקק לתקן את חוק סדרי השלטון והמשפט כך שממשלה בישראל לא תהיה עוד רשאית לאשרר הסכם לפיו המשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל לא יחולו על שטח, אלא לאחר שההסכם יאושר הן ידי הכנסת (ברוב של 61 חברים) והן במשאל עם (רק אישור ההסכם בכנסת ברוב של 80 חברים ומעלה מייתר את הצורך במשאל עם).

המחוקק התעלם מכך שסדר יומנו מושפע תכופות מסמיכות לאירועים דרמטיים ולכן לעיתוי משאל העם עלול להיות השפעה מכרעת על תוצאותיו. כך עלולים המתנגדים, מבית ומחוץ, לנסות ולהשפיע על תוצאותיו, למשל, באמצעות פיגועי טרור. בנוסף לא נלקחה בחשבון ההנחה שבקבלת הכרעות בנושא קביעת גבולות המדינה תידרש הסתמכות על מידע סודי ורגיש. הבאת מידע זה לציבור עלולה לפגוע באינטרסים חיוניים של בטחון המדינה, ואילו אי הבאתו בשלמותו עלולה להשפיע משמעותית על תוצאות המשאל.

משאל עם הוא לכאורה הכרעה סופית שאין אחריה ערעור. ואולם עקרון זה מעורר לא מעט קשיים. האם תוצאות המשאל יחייבו לעולם? ואם לאו - לכמה זמן? אם הנסיגה לא תאושר במשאל - האם ממשלה תוכל לעשות שקר בנפשה ולהמשיך לכהן בניגוד לתפיסתה? ומה אם לאחר בחירות תעלה לשלטון מפלגת עם תפיסת עולם אחרת, האם גם היא צריכה להמשיך לנהוג בניגוד לתפיסתה? המחוקק לא נתן את דעתו אף לשאלות אלו.

יש הטוענים כי הבאת מחלוקת קיצונית למשאל תבודד את הקיצוניים ותמנע שפיכות דמים. ברם, אין לפסול תוצאה הפוכה לפיה, דווקא משום שההכרעה במשאל הינה בלתי הפיכה, עלולים המתנגדים לנקוט באמצעים קיצוניים לסיכולה. אישור נסיגה במשאל ינטרל את הדרכים הלגיטימיות לפעולה כנגד הכרעות השלטון, אך לא בהכרח את הדרכים האנטי דמוקרטיות, העלולות להיתפס, לאחר המשאל, כאמצעי יחיד לשינוי.

משאל עם אינו חזות הכל. ב-1992 הוחלט במשאל עם בדנמרק שלא לאשרר את ההסכם לאיחוד אירופה. הממשלה והפרלמנט לא הרימו ידיים וב-1993 נערך משאל חוזר וההסכם אושר. תוצאות המשאל השני לא הביאו ללגיטימציה של ההסכם והוא לווה בגילויי אלימות קשים. כך גם בעניין הפרדת קוויבק מקנדה. שם נפלה הדרישה להפרדה פעמיים במשאל עם מה שלא מנע מהבדלנים להמשיך ולתבוע עוד משאלי עם.

הכותב עומד בראש משרד ראב"ד מגריזו בנקל ושות'

צרו איתנו קשר *5988