לעצור את השטף ואת הפופוליזם

"נתניהו נגד הפליטים" זעקו היום הכותרות בעקבות דיון שקיימה הממשלה בהקמת מתקן המעצר למסתננים מדרום. הכותרות האלה הן תמצית הפופוליזם והבורות שמלווה את השיח הציבורי סביב סוגיית מהגרי העבודה בישראל. "מהגרי עבודה" היא ההגדרה היחידה שמתאימה לדיון הזה, שבו הפליטים הם רק חלק קטן ואפילו שולי. נתניהו שב והבהיר היום כי אין כוונה לעצור פליטי חרב, אבל זה כמובן לא שינה את הכותרות.

במשך שנים נהנתה אירופה ממהגרי העבודה שפקדו אותה בהמוניהם. שכבת המשכילים והחזקים ראתה במדיניות הגבולות הפתוחים מתן הזדמנות לחלשים שהגיעו מאפריקה ומהמזרח. בפועל, החלשים ההם הגיעו על חשבון החלשים המקומיים, אבל זה שירת היטב את הכלכלה שנהנתה מכוח עבודה זול. רק לימים, כשהמהגרים הפכו בעצמם לעול כלכלי וחברתי, החלו באירופה לדבר אחרת.

זה בדיוק מה שקורה עכשיו בישראל: אותה שכבה של משכילים וחזקים פשוט לא מבינה מדוע פקידים ושרים בירושלים רודפים מהגרים מסכנים מאפריקה. המהגרים אינם תופסים את מקומות העבודה של הישראלים, טוענים החזקים, ומתעלמים מהעובדה שהצלחת השטופה למהדרין בבית הקפה האופנתי שבו הם יושבים, נשטפה על ידי מהגר שהחליף רק לפני שנתיים טיפוס צעיר וישראלי למדי בשם יוסי.

למשכילים ולחזקים בישראל, למטיפי המוסר, אין בעיה עם זה שמהגרי העבודה באילת מונים כבר 10% מאוכלוסיית העיר. זה לא מפריע כשאתה מגיע לסוף שבוע מפנק, אבל קצת יותר מטריד כשאתה נשאר לגור שם, או אם את חדרנית שיום אחד תוחלפי בידי חדרן מאפריקה. צריך לומר את האמת: זה מאוד נוח להיות הומניסט כשאתה גר במרכז או בצפון תל אביב, כשכוח העבודה הזול משרת אותך אבל לא עובר לגור איתך.

עצירת השטף של מהגרי העבודה לישראל היא הכרח לא רק עבור החברה הישראלית, אלא גם עבור המהגרים עצמם. אלה סבורים שהם מגיעים לארץ של הזדמנויות, אך בפועל נגזרה עליהם עבדות מודרנית בחברה שלא יודעת לקבל את האחר. זו חברה שלא מקבלת לעבודה מהנדס מחשבים רק בגלל שקוראים לו מוניר או מוחמד, חברה שלא מכניסה למועדון צעיר בוגר צבא רק משום שהוא אתיופי. אם המהגרים מאפריקה ימשיכו להגיע בהמוניהם, את המחיר ימשיכו לשלם החלשים שלנו, אלה שממילא משלמים מחיר כבד.