בין סומליה לרמת עמידר

אילנה דיין ו-60 הדקות שלה חוזרים לעונה חדשה. לפעמים נדמה לי ש"עובדה" קצת הלכה לאיבוד במגרש הביתי שלה: כשעלתה התוכנית לראשונה, אי-שם לפני מה שנדמה כנצח, היינו כולנו עדיין צרכני חדשות כבדים יותר. ערוץ 2 ניסה, לצד גיבוש אלטרנטיבה לרוממה, לשדר גם מכובדות, וכל זכיין (במקרה דנן טלעד, פעם חלק מערוץ 2) ניסה להפגין גם פן רציני יותר.

מעונה לעונה הופכת "עובדה" להיות נטע זר בנוף הערוץ המסחרי: רק תחשבו על כך שלפני שבוע בדיוק עוד שודר שם חצי גמר "מאסטר שף", שגרף פי שניים רייטינג מזה שמצופה הערב (ה') לדיין וחבורתה.

המסקנה שלי מצפייה בשני נושאי התחקיר הערב היא שהרוע האנושי, פנים רבות לו: אלה יכולים להיות המוני מוסלמים מוסתים שמוציאים מקרבם את עתודות הגיוס לאל-קעידה, לכאורה פני הרוע המוחלט ולמעשה סומליים אומללים שמקווים למצוא בעולם הבא נחמה שלא היתה זמינה להם בעולם הזה.

אלה יכולים להיות גם מי שגדלו ברחובות אחת השכונות הקשות בארץ, רמת עמידר, כמו למשל יוסי הררי, גיבור החלק השני של התוכנית שמספר איך הפך, לדבריו, לאיש עסקים לגיטימי, אחרי שנים של פעילות בצד האפל של החוק.

חיים של אחרים

"ירח מר", יום ו' 22:00, ערוץ יס 3

מיד נגיע ליצירה המעוררת הזאת של רומן פולנסקי, אבל אי-אפשר שלא להקדיש כמה מילים ללזלי נילסן, הקומיקאי החביב שהלך לעולמו השבוע, האיש שהוכיח כי קריירה, אפילו של כוכב קולנוע, יכולה להתחיל גם בגיל 50 ומשהו.

ערוץ יס 2 ישדר הערב (מ-20:30) שלושה מסרטיו, שניים מתוכם ("סטאן הלסינג" ו"האקדח מת מצחוק") ישודרו שוב ביום שישי ב-11:00 וב-14:05 בהתאמה.

ועכשיו לקרוז שמפגיש זוג בריטי שמרני עם התשוקה. מעשה בזוג צעיר שיוצא להפלגה ופוגש על הסיפון גבר ואישה מסתוריים, שמגוללים באוזניהם את סיפור יחסיהם הביזארים: אהבה ושנאה, סאדו-מאזו ועוד. החוויה מעוררת ומערערת את השומעים.

נדמה כי מאז תחילת שנות ה-70 מנסים לא מעט יוצרים קולנועיים ליצור גירסאות מתקדמות של "הטנגו האחרון בפריז". פולנסקי, כך נדמה, הוא אולי היחיד שגם מצליח.

בתפקיד הנשי הראשי והמאוד חושני תמצאו כאן את עמנואל סיאה, אשתו של הבמאי שניצל ממאסר רק בשנה שעברה, שהיתה כבר בהיריון במהלך צילומי הסרט, כולל כמה סצנות נועזות במיוחד. לעומת מה שקרה לאשתו ההרה הקודמת של פולנסקי, אפשר לומר שהיא יצאה בזול.

החצוצרה נתביישה

"נופל וקם", יום שבת 22:50, ערוץ 2 קשת

"הנה הנה אני בא, לעשות פה מסיבה, תתקעו בחצוצרה שב"ק ס'". אח, היו זמנים שבהם אי-אפשר היה לפתוח את הרדיו בלי להיתקל בתוך דקות בשיר המצליח, אחד משירי ה"ראפ" הראשונים בעברית, ובלהקה בעלת השם המוזר "שב"ק ס'". להיטם הגדול האחר, "נופל וקם", היה לסוג של המנון עבור כל מי שהיום הוא בן קצת יותר מ-30.

אבל דווקא במה שנדמה כשיא ההצלחה, יוצאים מוקי, נימי וחבריהם למסע הופעות שהופך לכושל, וחושף את הלהקה למציאות העגומה של המוזיקה בישראל, מציאות שבה ההצלחה היא לא רק בת-חלוף, אלא אולי בכלל היא רק פיקציה: אם "להקת השנה" שהוציאה את "אלבום השנה" מתחילה לדשדש, אז האם יש כאן בכלל הצלחה?

כך הופך תיעוד מסע ההופעות ממשהו שאמור לשרטט את דרכה של הלהקה אל התהילה לתיעוד של צניחה חופשית, עם יחסים אישיים שהולכים ומתערערים ועם מפחי-נפש: לא מעריצות מאחורי הקלעים, לא סמים בשירותים, סתם כמה חבר'ה צעירים שבקושי מצליחים לגמור את החודש.

ובכל זאת, הצפייה בסרט מעוררת געגוע לימים שבהם היה כאן ניסיון לעשות משהו שהוא יותר מלהיט ים-תיכוני שיהפוך לרינגטון.

"שב"ק ס'" נכשלה, אך הזמן שחלף הופך את הכישלון הזה למפואר.