עד הוועדה הבאה

בעוד להבות האש בכרמל דועכות התפרצה בעוצמה אש אחרת: האשמות לוהטות בין משרדי האוצר, הפנים והביטחון, האשמות שהתלבו בשל הרוח שנשבה מכיוון משרד מבקר המדינה והדוח שחיבר ושהפכו לחילופי דברים קשים בין השרים יובל שטייניץ לאלי ישי. כך, אולי, מקווים באוצר להרחיק את האש מהתפקיד שמילא המשרד בסאגת הזנחת שירותי הכבאות.

ד"ר יורם גבאי, בעבר הממונה על הכנסות המדינה, מביט בכל אלה במבט עצוב ולמוד ניסיון. אשמים יימצאו, הוא אומר, אבל השיטה היא כזאת שנושאים אסטרטגיים כמו מים, חשמל, דיור, כיבוי אש, איכות סביבה ועוד ימשיכו להיות נושאים לדיונים בוועדות חקירה. שילוב של הכוח הרב שמרוכז בידי האוצר, הוא מסביר, האינטרסים המנוגדים של הגופים השונים המעורבים, ושרים סקטוריאליים מבטיחים שדבר לא ישתנה.

בתוך ים המלל שסביב השריפה מעניין לשמוע את גבאי, 63, בשל ניסיונו הייחודי. הוא עבד באוצר כ-18 שנים בתפקידים בכירים, ושיחק תפקיד משמעותי ביוזמת חוק ההסדרים שהפכה באמצע שנות ה-80 את המשרד לגוף החזק ביותר בממשל הישראלי. אחרי פרישתו עבר לסקטור הפרטי ומילא שורה של תפקידים בכירים. לפני כשנה יצא ספרו "כלכלה פוליטית" שחקר את פריחת הסקטור הפרטי לעומת דעיכת הציבורי. במקביל החל לקרוא לריסון כוחו של האוצר, שהגיע לממדים מוגזמים. בראיון שנתן ל-G לרגל צאת ספרו הוא דיבר בגלוי על "שלטון האוצר", הסביר מדוע החליטו הוא וחבריו בזמנם "לעשות סדר" במדינה, ולסכל כמעט את כל המהלכים שלא תאמו את האג'נדה שלהם, ומדוע אסור לדעתו לאפשר למצב הנוכחי להימשך.

דוגמאות להמחשת טיעוניו לא חסרות; גם לאחר שהמדינה החליטה כי התפלת המים היא בנפשה, ההתקדמות בנושא מועטה מאוד; שלושה מתוך חמשת המתקנים שעליהם הוחלט הוקמו, והשניים הבאים תקועים: מכרז אחד, של הפעלת מתקן מים באשדוד, בוטל בגלל סכסוך בין מקורות לאוצר על מחיר המים שיירכשו, כאשר הפער הוא עשרות בודדות של אגורות לקוב. זאת מפני שלאוצר נראה חשוב יותר להקטין את כוחה המונופוליסטי של חברת מקורות. המתקן השני, הגדול ביותר, בשורק, תקוע בגלל סבך של אישורים. ההשקעות בחשמל גם הן תקועות, כנראה עד שנעבור כמה הפסקות חשמל קריטיות. ויסות הבנייה הוזנח עד שהגענו לפתחו של משבר דיור. ועדיין לא הזכרנו את איכות הסביבה ונושאים קריטיים אחרים.

"כל נושא אסטרטגי, אם זה משבר המים והעיכוב הנורא בהתפלה, או המשבר בהשקעות בחשמל, או המשבר הנוכחי", אומר גבאי, "מצריך תיאום והסכמה בין כמה גופים. בתחום כיבוי האש, זו הסכמה בין משרד הפנים לאוצר, כאשר לכל אחד מהגורמים יש אינטרסים שונים שיוצרים חילוקי דעות, ואין מכניזם שיכול לגשר עליהם".

מה מקור חילוקי הדעות? הרי אף אחד לא חושב שכיבוי אש אינו חשוב ושאין צורך בהתפלת מים.

"האוצר קודם כול שונא הוצאות, והוא מעדיף לדחות אותן, גם אם הוא חושב שהן חשובות. ויש לו עוד עיקרון: לדרוש רפורמות תמורת כל תוספת תקציב, כאשר העיקרון הוא 'אין רפורמה אין כסף'. תמורת התפלת מים דרשו שינוי במחיר המים לחקלאים, שייעשה עכשיו, בעוד שתוצרי ההתפלה יגיעו רק בעוד שנים. ברור שהחקלאים התנגדו וכל העניין נדחה. תמורת השקעות בחשמל הם דרשו הפרטה, ושוב הכול נתקע. כך גם עם עניין הכיבוי".

האם היה ראש ממשלה ישראלי שנהג אחרת בשנים האחרונות?

"היחיד שניהל את המדינה כך (כשראש הממשלה מכריע ועוקב אחר נושאים תשתיתיים ולאומיים, ש' ל') היה יצחק רבין. בנושאים כמו תשתיות ראשי ממשלות אחרים לא נטו להתערב, וגלגלו את תפוחי האדמה הלוהטים לבאים אחריהם. ראשי ממשלה לא כפו את דעתם בנושא כלכלי. אם ניקח לדוגמה את 100 מיליון השקלים לכבאות: אם ראש הממשלה היה חותך ומחליט איזה גוף נותן כמה ועוקב אחר הביצוע אולי הדברים היו נראים אחרת. לחתוך לבד לא מספיק - האוצר, גם אם הוא מחליט, זה לא אומר שהוא גם מבצע. רק לראש הממשלה יש כוח לכך. הייתי פקיד תחת רבין, ואני אומר חד-משמעית שהוא עקב וכפה החלטות לביצוע".

 בית אורן שריפה בכרמל חיפה / צלם: אדוארד קפרוב

נראה שבסוגיות פחות חשובות, כמו תקציבי ישיבות או רפורמות במס, החלטות דווקא כן מתקבלות ויוצאות לפועל.

"מפני שכל משרד הוא לטיפונדיה של מפלגה מסוימת. השרים מייצגים אזורי שליטה, מגזרים, קבוצות אינטרס. אם הנושא הוא קריטי למפלגה ולשר, נושא שקשור לקבוצה שלו או למוניטין האישי שלו, כמו קצבאות הבטחת הכנסה או לימודי ליבה בענייני הדת, יהיה לו חשוב להילחם עליו, והוא יביא את הנושא לעימות. אבל אף אחד לא יפיל קואליציה על סוגיית התפלת המים או כיבוי האש. דווקא הנושאים החשובים ביותר למדינה אינם הנושאים החשובים ביותר לשרים. וכך, דווקא הנושאים הללו נשארים בשוליים.

"יש פה מלכודת שוטים. ברוב הנושאים החשובים ארוכי הטווח, הטיפול מגיע למבוי סתום, כי זה משהו שחשוב למדינה אבל לא לשר. מי שאמור היה לקחת במקרה הזה את הפיקוד זה ראש הממשלה, אבל גם הוא מושך את זה. הוא לא רוצה להכריע בין שתי קבוצות לחץ. ראשי ממשלה לא נוטים להיכנס למאבקים בין משרדים כי זה יוצר בעיות קואליציוניות. שריפת ענק? זה איפה שהוא בעתיד הרחוק. להתקוטט עם שר ולייצר מהומה קואליציונית זו פגיעה מיידית".

אבל בתחום כיבוי האש הייתה החלטת ממשלה מיולי להעביר 100 מיליון שקלים לטיפול בתחום. איך זה לא קרה?

"גם כשהממשלה מחליטה על תקציב אין להחלטה הזאת משמעות, אם היא לא מגדירה ספציפית מי יממן: איזה חלק מה-100 מיליון ייתן האוצר, איזה משרד הפנים. מדי פעם מחליטים החלטות מקסימות, עם הגדרה כספית ברורה. פעם (לפני כארבע שנים) החליטו להקצות 400 מיליון שקל לפיתוח המגזר הערבי. אז קרה עם זה משהו? אם אין מי שמפקח, אם ראש הממשלה לא עוקב אישית אחרי הנושא, הדבר נדחה ונדחה.

"המבנה הפוליטי יוצר את אי-ההכרעה. לא רואים דילמות כאלה בארצות עם משטר נשיאותי חזק, אבל בהחלט רואים אותה במדינות עם מבנה קואליציוני רופף, כמו איטליה וכמו צרפת בעבר. אצלנו, הבעיה חמורה אפילו יותר: בארצות אחרות, ראשי מדינות נבחנים על איכות חיים, תשתיות, איכות סביבה ואיכות המים. כאן ראש הממשלה נבחן על איך טיפל באיום האיראני, שאני לא בדיוק יודע מהו, ועל איזה קו נקט בעניין רמת הגולן. לכן, עד שסדרי העדיפויות של ראשי ממשלות לא ישתנו, לא רק ההווה אלא גם העתיד נראה אפור, שלא לומר שחור מענני השריפה הבאה".

shlomitlan@globes.co.il