התפוח, בגדול

1. אולי הסיפור הכי מעניין כרגע מתחת לרדאר ב-NBA הוא של ניו יורק ניקס. צריך להבין משהו: ב-NBA כמעט אין קבוצות מעניינות. ה-NBA היא ליגה של שחקנים. תמיד היתה ותמיד תהיה. ככה היא גם משווקת את עצמה, בניגוד לפוטבול ולבייסבול.

שתי הקבוצות הכי חמות בליגה נכון לעכשיו, סן אנטוניו ספרס (שמובילה את הליגה עם מאזן 3-18) ודאלאס מאבריקס (שרוכבת על גל של 10 ניצחונות רצופים), הן קבוצות לא מעניינות בהגדרה. הבוננזה של סן אנטוניו, שהיא האידיאה של קבוצת ספורט אפורה בעשור האחרון (ארבע אליפויות) דרדרה את הרייטינג של סדרת הגמר לעמק בכא שהוא עדיין מתקשה להיחלץ ממנו. דאלאס היא קבוצה אחרי שיאה, שגם בשיאה הגיעה רק פעם אחת לסדרת הגמר ונחנקה.

למעשה, העונה יש ב-NBA בדיוק שלוש קבוצות באמת מעניינות: הלייקרס, מיאמי ובוסטון. עכשיו הניקס מאיימים להיות הרביעית.

אחרי פתיחת עונה גרועה (8-3) הניקס ניצחו 11 מ-12 המשחקים האחרונים שלהם. הם מובילים את הליגה בניצחונות חוץ (9), חסימות ושלשות, מקום 3 בנקודות (107.7 למשחק), ואמרה סטודמאייר, שהרבה אנשים חשבו שהמספרים שלו יתכווצו משמעותית ללא סטיב נאש שיפטם אותו, מתחרפן עם 34.2 נקודות ו-11 ריבאונדים למשחק בששת המשחקים האחרונים.

חוץ מזה לניקס יש עוד שלושה דברים שאין לאף קבוצה אחרת: א': לנדרי פילדס, הבחירה ה-39 בדראפט האחרון, רוקי שלמד בסטנפורד, מוריד יותר ריבאונדים (7.5 למשחק) מכל גארד אחר בליגה ו"פחות או יותר הפך את המרוץ לתואר רוקי השנה לקרב בינו לבין בלייק גריפין", כפי שאומר כריס שרידן מ-ESPN; ב': מייק ד'אנטוני, מאמן שמאמין בכדורסל אולטרה מהיר ואטרקטיבי באדיקות של דוס ממאה שערים; ג': אופק מקצועי שצריך לסקרן כל אוהד כדורסל.

באופק הזה, שהוא הסיבה העיקרית שהניקס מעניינים כבר עכשיו, אפשר לראות שלוש פיגורות ששתיים מתוכן אמורות לשחק במדיסון סקוור גארדן בעונה הבאה. נתחיל עם כרמלו אנתוני. אנתוני יכול להיות שחקן חופשי בקיץ הקרוב והוא בכל מקרה לא רוצה להמשיך בדנבר. "הדילמה של נשיא הניקס דוני וולש", אומר שרידן, "היא בין לחכות לאנתוני או לתת את כל מי שצריך לתת כדי להביא אותו בטרייד כבר העונה". המטרה הבאה של הניקס תהיה להחתים אחד משני הפוינט גארדים הבאים: סטיב נאש, שבסוף העונה מסיים חוזה בפיניקס וישמח להתאחד עם ד'אנטוני וסטודמאייר; או כריס פול, שקשה להאמין שיישאר בניו אורלינס - קבוצה בשקיעה כלכלית שהליגה הודיעה השבוע שהיא קונה אותה כדי להציל אותה מקריסה. מי שזה לא יהיה בסוף, הוא ישלים סגל שיהפוך את הניקס בין לילה למועמדים לאליפות.

2. פייטון מאנינג כבר לא נחשב מועמד לאליפות, לפחות לא העונה. מאנינג הוא לא עוד קוורטרבק מעולה: הוא חוויית ספורט בקליבר של רוג'ר פדרר, קנניסה בקלה, ליאו מסי. בפוטבול כל המהלכים, לפחות ברמת התכנון, מוכתבים מהקווים. הקוורטרבק היחיד ב-NFL שמחליט איזה תרגיל לשחק ומתי הוא מאנינג.

רון ג'אוורסקי, האנליסט הבכיר של רשת הטלוויזיה של ה-NFL ושל ESPN, אומר ש"מאנינג הוא למעשה מאמן ההתקפה של אינדיאנפוליס. אפילו באימונים הוא קובע הכל. מה מתרגלים, מתי יוצאים להפסקה, הוא עובד אחד על אחד עם שחקנים". מאנינג הוא מקבל ההחלטות האולטימטיבי. זו הגדולה שלו: היכולת לקרוא את ההגנה של היריבה ולקבל את ההחלטה הנכונה באחוזים כמעט לא אנושיים.

האחוזים האלה צנחו משמעותית. בשלושת המשחקים האחרונים מאנינג זרק 11 כדורים שנחטפו (אינטרספשנס) לעומת 8 מסירות לטאצ'דאון. מה שיותר מדאיג מהמספרים זה הצורה של האיבודים: כמעט כולם קרו בגלל מסירות רעות של מאנינג, שזיהה לא נכון את הכיסוי ההגנתי.

מאנינג בן 34. בערך הגיל שקוורטרבקים עוברים לצד השני של הגבעה. כשזה קורה הדבר הראשון שהם מאבדים הוא הביטחון המוחלט ביכולת שלהם. אבל מאנינג הוא לא עוד קוורטרבק. במסיבת העיתונאים אחרי ההפסד הביתי לדאלאס השבוע - משחק שבו הוא נחטף 4 פעמים, כולל בהארכה באיבוד שגרם להפסד - הוא הסתכל לתוך המצלמה והראה למה: "זה לא הפציעות שלנו, זה לא ההגנה, הכל עליי. אבל אם מישהו חושב שאני אתחיל לזרוק פחות - הוא טועה".