מה עושים עם השעמום הזה?

ערב נחמד היה ביום רביעי השבוע. ארוחה עם בת הזוג, סידור הבולים באלבום, מחיקת התמונות הדיגיטליות המיותרות, קריאה בעיתונים הישנים שממתינים ליד המיטה. אתם מבינים את הרעיון. הכל, חוץ מכדורגל.

אף משחק מעניין לא שוחק ביום רביעי, יומו השני של המחזור האחרון בשלב הבתים של ליגת האלופות. יותר מדי הכרעות כבר הוכרעו בשבועות שעברו, וכל השאר היה צפוי. מישהו באמת חשב שבאיירן מינכן יפסידו בבית לבאזל, ושרומא תפסיד בקלוז'? או שארסנל יפסידו בבית לפרטיזן בלגרד, נטולת נקודות שכמותה?

***

המצב המדכדך הזה נעוץ בריכוז גדול מדי של קבוצות חלשות. הבדלי הרמות בין הדרג הראשון והשני לבין הדרגים שאחריהם - הוא קריטי. אבל עם כל היהירות, הפוליטיקה הזולה והזחיחות של מסייה מישל פלאטיני, לא הוא אשם במצב הנוכחי, ולא הרפורמה שהנחיל. רק לסבר את האוזן - השעמום לא נובע רק מהתוצאות. חמש קבוצות עלו דרך הרפורמה: ז'ילינה ופרטיזן בלגרד שאכזבו קשות, הפועל ת"א שנתנה פייט יפה, באזל שהיתה קרובה לעלות לשלב הנוקאאוט, וקופנהאגן שעלתה אליו. כלומר, תוצאות לא רעות, מה עוד, שזו רק ההתחלה. כי זו מטרת הרפורמה: לייצר דרג של קבוצות שיכולות להפתיע, קבוצות בולטות במדינות דרג ב' או ג'. הסטיאווה בוקרשט או הכוכב האדום בלגרד של פעם.

קבוצות כאלו צריכות ניסיון, להתרגל למשחקים באינטנסיביות של ליגת האלופות. בביקור הראשון בליגה הבכירה באמת, יש הרבה שיעורים ללמוד. והתלמידות העונה חרוצות במיוחד. אי אפשר לצפות ליותר מהרפורמה - היא תתפוס תאוצה ברגע שקבוצות יגיעו שוב ושוב לבתים.

כדאי בהקשר זה להזכיר את הזינוק המטאורי של הליגה הצרפתית בעקבות ההצלחות של ליון, ואת העלייה שעושים עכשיו נגד עינינו הרוסים והאוקראינים. אם הפועל ת"א תגיע שוב למפעל הזה, גילי ורמוט יזכור טוב מאד להתרכז במסירות במרכז המגרש שתי דקות לסיום. כל הקבוצה תזכור שעל טעויות משלמים בצ'מפיונס מהר ובמזומן, וחלק מהנאיביות תיעלם. ההגנה תדע לסגור פערים כדי למנוע את הפריצות הללו שחתכו אותה. ביחוד מדובר בתופעות כמו המשחק הראשון של הפועל, נגד בנפיקה בפורטוגל, בו רגליים רועדות מנעו תיקו משקף שהיה מביא חגיגות המשך עונה אירופית.

כל השאר, כאמור, כצפוי. שלוש הספרדיות וארבע האנגליות עלו בצורה מרשימה, שלוש האיטלקיות גם הן, כרגיל מהמקום השני.

 נשיא אופ

***

אם כך, ברור שלאופ"א כרגע אין שום אינטרס לשנות שוב את השיטה במפעל. מה שאומר, שגם בעונות הקרובות שלב הבתים יהיה משמים, ושהעונה האמיתית לחובבי הכדורגל הנוצץ תתחיל רק בפברואר, אז מתחיל שלב שמינית הגמר של הצ'מפיונס.

מה שכן, מצב כזה עלול לעורר משנתם את בעלי זכויות השידור לליגת האלופות ואת הספונסרים, שלא יראו בעין יפה את ההתפתחות. המותג "ליגת האלופות" יסבול, וכבר עכשיו מספרי הצופים באצטדיונים יורדים. האצטדיון בליסבון היה רק שליש מלא במשחק מול שאלקה, ובסטאד דה ז'רלאן הקרחות קטנו הודות לצבא האוהדים של הפועל, שהוא גדול מזה של כל קבוצה ספרדית במשחקי חוץ, למשל. האצטדיון היחיד שהיה סולד-אאוט לחלוטין אתמול היה האליאנץ ארינה במינכן. אפשר להעריך שמספרי הצופים בטלוויזיה צוללים אף הם, ובקרוב נשמע את הנתונים האמיתיים. מכיוון זה יגיע ללא ספק לחץ לשינוי.

אבל מה אפשר לעשות? הפיתרון הוא ודאי לא להעלים את הקבוצות החלשות, אלא לחזק אותן, באמצעות חזרה למפעל ובאמצעות כספי בונוסים. דווקא קבוצות מפתיעות מליגות גדולות יחסית, שלא רגילות לליגת האלופות אבל זוכות לדירוג טוב, מהוות בעיה. למשל בראגה, הפורטוגלית הסימפטית, אך חסרת הסיכוי. או סמפדוריה, שלא הצליחה לעלות לשלב הבתים, וגם בליגה האירופית שימשה כשטיח. או בורסאספור הטורקית.

אבל איך אפשר למנוע מאילו להשתתף? פשוט מאד. השיטה היום הפוכה מהרצוי. שלב הבתים הוא שלב מוקדם ומשעמם, ושלבי הנוקאאוט בין הקבוצות הבכירות יוצרים מספר משחקים מרתקים מוגבל, והרבה אפשרויות לחוסר צדק.

אז הופכים, וחוזרים קצת אחורה, אל התקופה בה קראו למפעל גביע אירופה לאלופות. אם ליגת האלופות תיפתח, נניח, עם 64 קבוצות שיתמודדו בית וחוץ בשיטת נוקאאוט, עד שיישארו שמונה קבוצות בכירות)או 16), יהיו שם כמה מאבקים מרתקים, איזה הפתעה או שתיים, והרבה עניין. שמונה הקבוצות יתחלקו לשני בתים, ויתמודדו בשיטת ליגה, כששתי הקבוצות במקומות 1 ו-2 עושות חצי גמר וגמר פלייאוף.

אם פורמט של 16 קבוצות נראה לראשי אופ"א עדיף, אז אפשר לעשות ארבעה בתים ולהתחיל שוב ברבע גמר. בשיטה הזאת, מספר הסיבובים אפילו גדל באחד - שלושה סיבובי נוקאאוט, שישה מחזורים פלוס חצי גמר וגמר, לעומת עשרה היום. מצד שני, מספר המשחקים הכללי יורד, ואיתו המעמסה.

אבל החשוב ביותר: רוב המשחקים הם בין הקבוצות הבכירות והמעניינות באירופה. השטף של משחקים חסרי חשיבות נעלם כמעט לחלוטין. הכדור אצל פלאטיני.