הנהלת בתי המשפט מציגה: כך מבשלים מכרז ודואגים לחברים

הסיטואציה הבאה מוכרת כמעט לכל מי שמידיין בתביעה אזרחית בבתי משפט השלום: בפתח הדיונים מביט השופט בצדדים ואומר בתקיפות "אני מציע לכם ללכת לגישור ולפתור את הבעיה מחוץ לאולם זה". התובע והנתבע מביטים חזרה ביראה ותולים מבט שואל בעורכי דינם. אז ממשיך השופט: "ואני מציע לכם עו"ד זה וזה". "עו"ד זה וזה" הוא בדרך כלל עורך דין מרשימה מצומצמת של מקורבים. כעת מאיימת עו"ד הדס לבני לשים סוף לחגיגה. היא חשפה מכרז מבושל של הנהלת בית המשפט - מכרז שהיה בו תנאי נסתר שפירושו הנצחת השיטה שבמסגרתה שופטים בבתי משפט השלום מעבירים תיקי גישור לעורכי דין מקורבים - ויצאה למערכה משפטית נגד "המערכת".

ב-5 בינואר 2011, יצטרך בית המשפט העליון, בהרכב השופטים אליקים רובינשטיין, סלים ג'ובראן וניל הנדל, לתת את דעתו על המכרז שהוציא מקום העבודה שלהם.

בשביל מה יש חברים?

רשימת המגשרים שליד בתי המשפט נוצרה ב-1996. מופיעים בה כ-3,000 מגשרים, אבל בפועל רובם המכריע לא קיבל תיקים לטיפולו מבתי המשפט. מי כן קיבל? כל בית משפט החזיק רשימה קטנה משלו של חברים ומקורבים, והם שזכו ברוב העבודות. למעשה, נוצרה גילדה בתחום הגישור, שנהנית מתיקים המועברים אליה מבתי המשפט, בעוד מרבים אחרים נשללה ההזדמנות לעסוק בפרנסתם.

בעקבות עתירות לבג"צ, ביטל ב-2008 שר המשפטים הקודם, דניאל פרידמן, את תקנות רשימת המגשרים, והרשימה בוטלה. אך בהיעדר הסדר חדש, החברים והמקורבים המשיכו לקבל תיקי גישור.

הנהלת בתי המשפט, במסגרת המדיניות להרחבת השימוש בגישור, הוציאה מכרז לבחירת כ-100 מגשרים שייכללו ברשימת מגשרי המהו"ת (מידע, היכרות ותיאום), וזו תהיה הרשימה הרשמית היחידה במערכת בתי המשפט.

המכרז כלל שני רכיבים: האחד היה תנאי סף למועמד - בוגר קורס עיוני ומעשי של הליך הגישור, תואר אקדמי, 5 שנות ניסיון, הצגת 6 הסדרי גישור שהופנו למועמד ממערכת בתי המשפט, לרבות בתי המשפט לתביעות קטנות, בתי הדין לעבודה ובתי משפט לענייני משפחה. הנוסח הפשוט של תנאי הסף העיקרי הבטיח לכאורה נגישות שוויונית לתיקי בתי משפט השלום, המאגר החשוב ביותר בתיקים בסדר גודל של יותר מ-50 אלף שקל. הרכיב האחר היה ציון איכות - רוב הניקוד ניתן על ניסיון מקצועי (על פי קריטריונים עמומים), והיתרה ניתנת על השכלה אקדמית רלוונטית נוספת, התנסות מודרכת בגישור, השתלמויות והמלצות.

בדיון בוועדת חוקה, שיוזמיו היו "נפגעי הגילדה", הופגנה חשדנות רבה ביחס למכרז ולשיטה. השופט בדימוס עזרא קמא אמר בדיון בגילוי לב: "כשיושב שופט בדימוס במחוזי, והוא חבר לשעבר של כל השופטים והוא חבר קיים גם היום, אז כולם מפנים אליו את הגישור. אז יש מגשר אחד למחוזי שאליו מועברים כל התיקים, דרך אגב, בלי לתת שבחים לאותו מגשר, הוא עושה את העבודה בהצלחה, שמו עזרא קמא".

ד"ר רונית זמיר, שהייתה ממונה על תחום הגישור בבתי המשפט במשרד המשפטים, אמרה: "זה כאילו אין רשימה, ואז מפנים או לחברים של השופט או למי שהשופט מכיר". ד"ר דוד סילוורה, שהיה יו"ר עמותת מגשרי ישראל, הוסיף: "נוצרו רשימות מחתרתיות. לא כל מגשר מקצועי - מוכשר ככל שיהיה - יכול לקבל תיקים בבית המשפט. איך הוא יכול להציג רשימת גישורים שעשה?"

ח"כ דוד רותם (ישראל ביתנו) סבר שאם מתנים במכרז את קבלת התפקיד בהיסטוריה של תיקים שנמסרו למועמד מבתי המשפט, למעשה מנציחים את חגיגת הגילדה. "אם אי פעם ראיתי מכרז מבושל, אז זה המכרז. אני מבקש לקבל רשימה מהנהלת בתי המשפט, מיהם אלה שקיבלו את תיקי הגישור בשלוש השנים האחרונות מבתי המשפט. אני רוצה לראות את הרשימה. אנחנו נראה מיהם אותם 100 שהולכים להיות פה".

המרצע יצא מהשק

עו"ד לבני ניגשה למכרז שנסגר במארס 2009. לבני, 37, היא דוקטורנטית למשפטים ועוסקת בגישור זה עשור. היא חוקרת את התחום ומנהלת הקליניקה לגישור בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן. בין השאר היא משמשת מנחה ומדריכה בקורסי גישור. היא ענתה על תנאי המכרז.

באוקטובר 2009 נבחרו 40 מגשרים. הנהלת בתי המשפט לא פרסמה את הרשימה, אך לבני קיבלה הודעה ולפיה הצעתה נדחתה. הנימוק: ניסיונה המקצועי חסר - אין לה ניסיון בגישור בתיקי בימ"ש השלום. לא חייבים להיות משפטן מדופלם כדי לתמוה על פשר הנימוק. הרי בתנאי הסף לא נאמר כלל שחייבים ניסיון ספציפי בתיקים שהופנו מבימ"ש השלום.

לבני עירערה על דחיית ההצעה שלה. בדיעבד התברר שההליך המכרזי היה לא תקין מתחילתו גם מבחינה מינהלית. ועדת המכרזים התפרקה מראש מסמכויותיה והעבירה את בחירת המועמדים לוועדת משנה, שלא טרחה לנמק את בחירתה בזוכים. לבני עירערה בפני ועדת המכרזים, אבל הערעור נמסר לוועדת המשנה, שישבה באותו הרכב שדן במקור במועמדותה. ועדת המשנה נימקה את דחיית הערעור באותו תנאי סף נסתר: מגשרים שלא קיבלו בעבר תיקים מבימ"ש השלום אינם מתאימים להשתתף בתוכנית. המרצע יצא מן השק: הוועדה המציאה תנאי סף שכלל לא היה במכרז: מי שלא קיבל תיקים מבימ"ש השלום נפסל במכרז, וכך הונצח מונופול המגשרים.

"יש טעם בטענה"

לבני עתרה למחוזי לעניינים מינהליים בירושלים נגד הנהלת בתי המשפט. באמצעות עו"ד נאוה פינצ'וק-אלכסנדר, היא דרשה להכריז עליה כעל זוכה במכרז או לדון מחדש במועמדותה, בתנאים שוויוניים.

התיק נפל לידי השופט נעם סולברג. לא פשוט לקבל עתירה נגד מקום העבודה שלך. אולי משום כך לחץ סולברג על לבני בתחילת הדיונים למשוך את העתירה. היא סירבה.

סולברג היה צריך להכריע בשני עניינים: האם יש ממש בטענות נגד מה שהתרחש במכרז מבחינה מנהלית והאם יש ממש בטענה המהותית ולפיה התגלה לפתע תנאי סף חשאי במכרז - ניסיון בתיקי בימ"ש השלום.

ביחס למידת תקינות המכרז, אפילו הנהלת בתי המשפט, באמצעות הפרקליטות, אמרה בתשובתה לעתירה: "ייתכן כי יש ממש בטענות העותרת וכי ניתן היה לבצע את המכרז בצורה מקצועית יותר". השופט סולברג קבע גם הוא: "אכן, בטענות אלה יש ממש, ודומה שבא כוח המדינה בעצמו היה ער לכך".

לעניין ועדת המשנה שהפכה לוועדת ערר, אמר סולברג: "אכן, ככלל, אין לקבל זהות בין חברי ועדת ערר לחברי הוועדה שעל החלטותיה מוגשים העררים. הדבר נוגד את כללי הצדק הטבעי".

ומה עושים עם תנאי הסף שנולד תוך כדי המכרז? הנהלת בתי המשפט טענה שהדרישה החדשה הייתה סבירה, כיוון שמדובר בתוכנית פיילוט וכך יהיה אפשר לבסס את אמון הציבור בכלל וציבור עורכי הדין בפרט בהליך הגישור.

השופט סולברג מצא דרך יצירתית משלו להכשיר את הפגמים במכרז. הוא היה ער למשמעות תוצאותיו - הנצחת מונופול המגשרים - ואמר: "אין לכחד, יש טעם בטענה זו". עם זאת, הוא לא חשב שיש פגם מהותי בתנאי הסף החשאי שנחשף פתאום. הוא מצא את המילים שבעזרתן ניתן להעביר את העניין ממישור האסור למותר: הוא כינה את הפעלת התנאי החשאי "מרכיב דומיננטי בקביעת ההערכה", ואמר כי היה סביר להפעילו.

סולברג, שחלק ללבני מחמאות רבות על כישוריה המקצועיים, דחה את העתירה שלה והמליץ לה באחד הדיונים לנסות את מזלה במכרז הבא. אלא שבמכרז הבא כבר יהיו 100 מגשרים עם ניסיון בתיקי בימ"ש שלום. מי שלא זכה במכרז האחרון למעשה מצוי בנחיתות והוא מחוץ לגילדה.

לבני אינה מוותרת. היא עירערה על החלטת סולברג לעליון. האם שופטיו יפסקו נגד מקום העבודה שלהם?