בתעשיה האווירית חולמים על המיזוג עם תעש וגם עם רפאל

"לא הקשיים של תעש הם העניין: יש כאן ראייה כוללת, שלפיה במוקדם או במאוחר כל התעשיות הביטחוניות הממשלתיות יאוחדו לכדי תעשייה ביטחונית אחת, גדולה וחזקה, ואפילו יש לה שם: IDI - Israel Defence Industries. זו מגמה עולמית: זה קרה בתעשיות ביטחוניות ממשלתיות באירופה, זה קרה גם בארה"ב וזה יקרה מתישהו גם בישראל", אומר בשיחה עם "גלובס" בכיר בתעשייה האווירית בהתייחס למתווה שנבחן במשרדי האוצר והביטחון, ואשר ולפיו תעש תמוזג כחטיבה באחת משתי החברות הביטחוניות הממשלתיות, תע"א או רפאל.

ברפאל ובתעשייה האווירית רוצים את תעש כחטיבה שתהיה כפופה אליהן. כל אחת מהחברות גם טורחת להעביר ביממה האחרונה מסרים שלפיהם אין מתאימה ממנה לכך. התעשייה האווירית סבורה שהשילוב של תעש בתוכה יהיה אך טבעי, בשם הסינרגיה: "אנחנו מייצרים את טילי החץ, ותעש היא זו שמייצרת עבור הטיל את המנוע. חלק מהמתקנים שלה נמצאים במרחק של קילומטרים אחדים מהמתקנים שלנו. שילוב כזה יהיה טבעי והגיוני, וההטמעה של תעש בתוכנו תהיה מהירה", אמר בכיר בתעשייה האווירית. גורמים ברפאל מספרים מצדם על מכנה משותף רחב בין החברה לבין תעש: גם שם מגייסים את המילה 'סינרגיה' ומזהים את הדיונים המתקיימים בסוגיה כ"רציניים יותר מאלה שהיו בעבר".

עם זאת, ברפאל לא ממהרים לדמיין את טקס ההשקה של התעשייה הביטחונית הממשלתית המאוחדת והישראלית שתפעל כאן לצד יצרנית הנשק הפרטית הדומיננטית, אלביט מערכות: "למיטב ידיעתנו אין כעת דיון אקוטי על מיזוג של כלל החברות הביטחוניות הממשלתיות", אמר גורם בחברה.

תע"א תוביל?

החזון של בכירים בתע"א מדבר על חברה ביטחונית ממשלתית חדשה שהיא תוביל בעצמה, ותוכל להתחרות בשוקי העולם בתנאים טובים בהרבה מהקיימים. החברה העתידית, כך לדעתם, תוכל לעשות הכל: לפתח ולייצר כלי טייס בלתי מאוישים; להשביח מטוסי קרב; לייצר מטוסי מנהלים; לספק פודים מתקדמים ללוחמה אלקטרונית; לייצר טילים מתקדמים, מערכות מיגון לטנקים ולרק"מ, פגזי ארטילריה מונחים ומדויקים, מכ"מים חדישים, מערכות ליירוט רקטות וטילי קרקע ועוד: "כרגע התעשייה האווירית היא התעשייה הביטחונית הממשלתית הגדולה ביותר בארץ והיא נמצאת באזור המקום ה-30 מבין כלל תעשיות הנשק בעולם. אחרי האיחוד עם שאר החברות הביטחוניות הממשלתיות, החברה החדשה תתמקם אי שם באזור המקום ה-20 בעולם. זה יקל עליה בבואה להתמודד על מכרזי ענק בשווקים מתעוררים, יאפשר לה לשים יותר ערבויות והיא תוכל לשחק במגרש של הגדולים". לא הכול שחור

בשונה ממה שפקידים במשרד האוצר טורחים להדליף חדשות לבקרים בנוגע לתעשייה הצבאית (תעש), לא הכול שם שחור: העניין הרב שמגלות בה אחיותיה המבוססות יותר, התעשייה האווירית ורפאל, מעיד על כך שבכל זאת קורים שם כמה דברים טובים: יש חדשנות, יש מערכות נשק יעילות, ויש ידע ומשאב אנושי שיכול להתקבל בזרועות פתוחות גם בתעשיות הביטחוניות הפחות אפרוריות.

אולם לגורמים באוצר נוח להציג את תעש כחברה כושלת ומבורדקת כחלופה קלה למציאת פתרון ממשי למצוקותיה. ספק רק אם אותם גורמים לא יודעים שחלק ניכר ממצוקות החברה הוא חלק מהדבשת שצמחה על גבה כשהפכה מיחידת סמך של משרד הביטחון לחברה ממשלתית. עם משקולות אדירות שעולות לה מדי שנה כ-300 מיליון שקל, בכירים בהנהלת החברה חשים חשופים ופגיעים, במידה בלתי מבוטלת של צדק: ככל שהמשבר סביב גורלה מעמיק ומסתבך בין רגלי הכיסאות של פוליטיקאים ופקידים, הפלונטר חונק, אבל רק אותה. כותרת אחת מדווחת שהאוצר מסרב לתת לה ערבויות לעסקאות בחו"ל; במקום אחר מישהו מזכיר שכבר יותר מחצי שנה אין למועצת המנהלים שלה יושב ראש והכאוס אדיר; באיזה פורום נשמע בכיר באוצר שאומר שפשוט נמאס ונשבר ממנה ושרשרת המזמורים עוד ארוכה. אלא שנדמה שכולם שוכחים שבקצה, באיזה מגדל משרדים במדינה דרום אמריקנית יושב לקוח פוטנציאלי שמתלבט אם לרכוש פגז או חליפת מיגון של תעש למשוריינים שלו, כי העולם גדול ויש בו עוד חברות נשק. בעולם שהתברך בכל-כך הרבה נשמות טובות, קרוב לוודאי שיימצאו המלאכים שיתרגמו עבורו את הידיעות מהעיתונות הישראלית, יתייקו ויניחו לו אותן על השולחן, ליד הקפה של הבוקר.