הפרקליטות לא תבקש לגזור על קצב את העונש המרבי

‏בפרקליטות לא מתכוונים לבקש את העונש המרבי שניתן לפי החוק להטיל על נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, שהורשע בשבוע שעבר בביצוע שני מעשי אונס ועבירות מין נוספות ב-3 מתלוננות. העונש המרבי על עבירת אונס עומד על 16 שנות מאסר בפועל.

השבוע יתחילו בפרקליטות הדיונים הפנימיים במטרה לגבש את עמדתה העונשית של התביעה, שתוצג בשלב הטיעונים לעונש במשפטו של קצב.

במסגרת העמדה עונשית שיציגו התובעים, עורכי הדין רונית עמיאל, נסים מירום ומיטל אילן, יילקחו בחשבון גם הנסיבות המחמירות והשיקולים להחמיר בעונש - כמו העובדה שמדובר בשתי עבירות אונס וכן מעשה מגונה בכוח ושורת עבירות נוספות; וגם השיקולים להקל - כמו הזמן שחלף מאז ביצוע המעשים החמורים, וכן המחיר הציבורי ששילם קצב מאז פרוץ הפרשה.

‏עניין נוסף שיצטרך להיבחן הוא האם התיקון לחוק, המחייב את בית המשפט לגזור לפחות רבע מהעונש המרבי על אונס - דהיינו לפחות 4 שנות מאסר בפועל, למעט במקרים חריגים ומנימוקים מיוחדים - חל בעניינו של קצב. זאת, מאחר שהחוק נכנס לתוקפו רק אחרי ביצוע מעשי האונס ב-א' ממשרד התיירות.

בית המשפט יצטרך לבחון האם התיקון חל רטרואקטיבית, אבל במשרד המשפטים הדגישו כי אין פירושו של דבר שהתביעה תבקש מבית המשפט עונש הסובב סביב 4 שנות מאסר.

‏בית המשפט יגזור גם קלון לקצב, ובמקביל יצטרך להחליט על גובה הפיצוי לטובת המתלוננות במסלול הפלילי. זאת, במנותק מתביעות אזרחיות שהן עשויות להגיש, אם יתאפשר הדבר, לאחר גזר הדין.

פיצוי למתלוננות בהליך הפלילי עשוי להגיע לעשרות אלפי שקלים לכל אחת, ובמסגרת תביעה אזרחית גם לגובה של מיליון שקלים לקורבן עבירת האונס.

בכל מקרה, התביעה תבקש מאסר בפועל, ואולם אם הסנגורים יבקשו עיכוב ביצוע לצורך הגשת ערעור לבית המשפט העליון, ובתביעה לא מתכוונים להתנגד לכך.

‏‎‎לעצור את ההתיישנות

‏‎‎המתלוננות שהותקפו מינית על-ידי קצב עלולות להיתקל בקושי להגיש לבית המשפט תביעות פיצויים נגד קצב - זאת בשל מגבלת התיישנות ובשל הזמן הרב יחסית שחלף משעת ביצוע העבירות ועד מועד הגשת התביעות.

עם זאת, בית המשפט הפלילי עשוי להטיל על קצב, במסגרת גזר הדין, פיצוי בסך עשרות אלפי שקלים לכל אחת מהמתלוננות שבעניינן הורשע, כל אחת לפי חומרת העבירות שעבר כלפיה.

‏3 המתלוננות המופיעות בכתב האישום, א' ממשרד התיירות ו-ל' ו-ה' מבית הנשיא, יכולות לשקול כעת הגשת כתב תביעה, כתביעה נגררת אחרי שהאישומים בעניינן נגד קצב הוכחו בבית המשפט מעבר לכל ספק סביר.

הדבר עשוי לייתר את שלב ההוכחות במשפט הנזיקי, תוך אימוץ הקביעות העובדתיות שבהכרעת הדין, ולהתמקד אך ורק בשאלת גובה הפיצוי. א' מבית הנשיא יכולה להגיש תביעה עצמאית בלבד, שכן עניינה לא נדון במשפט הפלילי.

‏אלא שלפחות באשר ל-א' ממשרד התיירות, אותה אנס קצב, קיימת בעיית התיישנות: המעשים כלפיה נעשו לפני 12 שנה, ועל תביעה אזרחית חלה התיישנות כבר לאחר 7 שנים. עם זאת, עורך דינה, עו"ד דניאל סרור, עשוי לבקש מבית המשפט לשקול שיקולים שונים שיעצרו את מירוץ ההתיישנות בדיעבד, כמו בשל מצבה הנפשי של א', או לתבוע לחילופין בשל הנזק שגרם לה קצב בהכפשות מטעמו ומטעם אנשיו אחרי פרוץ הפרשה ב-2006.

‏‎‎מורת-רוח בקרב הסנגורים

‏בקרב עורכי דינו של קצב, עורכי הדין אביגדור פלדמן, ציון אמיר ואברהם לביא, שוררת מורת-רוח נוכח תוצאות הכרעת הדין שפורסמה ביום חמישי.

הכישלון המשפטי שנחלו הסנגורים הוא במידה רבה לא באחריותם, מאחר שקצב, נטול ההשכלה המשפטית, התעקש לקבל בעצמו את ההחלטות המקצועיות במהלך ניהול המשפט, כמו בשלבים הקודמים בפרשה.

במסגרת החשבונות הפנימיים שבין עורכי הדין לבין הלקוח, פומבית הם נוטלים חלק באחריות הציבורית, אולם כלפי פנים מדובר בכישלון אישי, פרטי, של קצב. ‏‎‎‏