התובע במשפט פולארד: בקשת החנינה של נתניהו - בדיחה

הודעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כי ישראל הגישה לממשל אובמה בקשה רשמית לחון את ג'ונתן פולארד נתנה תנופה מחודשת לקמפיין שמתנהל בארה"ב נגד מתן החנינה. גם בשנים קודמות כל יזמה לחון את המרגל חוללה תגובת-נגד חריפה של קהיליית המודיעין האמריקנית ושל התביעה במשפטו.

הקמפיין החדש נגד מתן חנינה לפולארד החל לפני כחודש, בעקבות הידיעות המקדימות על כוונת נתניהו להגיש בקשה רשמית, ועל רקע שמועות שהחנינה המתוכננת תהיה חלק מעסקת חבילה להקפאת הבנייה בשטחים.

פולארד נדון למאסר עולם במארס 1987, לאחר שהורשע בריגול למען ישראל. הוא נעצר מחוץ לבניין שגרירות ישראל בוושינגטון ב-21 בנובמבר 1985, לאחר שגורמים בשגרירות הורו לו ולאשתו אז, אן,לעזוב את המתחם. הם ניסו לקבל מקלט בשגרירות.

עתה, לאחר הגשת הבקשה הרשמית לחנינה, הצטרף לקמפיין נגדה ג'וזף די-ג'נובה, שהוביל את צוות התביעה במשפט פולארד.

בראיון ל"וושינגטון טיימס", אמר די-ג'נובה: "העובדה שהמדינה שבעבורה ריגל (פולארד) מבקשת לחון אותו אינה רק חסרת תקדים; היא בדיחה".

די-ג'נובה אמר כי פולארד היה מרגל בשכר וניסה לגייס אחרים לרשת שלו. לדבריו, פולארד קיבל כ-500 אלף דולר בשנה וכן הוצאות. "עלויות תיקון הנזקים שגרם פולארד למודיעין האמריקני, עד שנלכד, נעות בין 3 ל-5 מיליארד דולר, לפי הערכת משרד ההגנה", אמר די-ג'נובה.

במאמר שהתפרסם בדצמבר 2010 בביטאון אגודת קציני המודיעין בדימוס (Association of Former Intelligence Officers), כותב מ.א. ("ספייק") באומן, פרקליט צבאי בכיר בתקופת מעצרו של פולארד, כי "...רק אנשים מעטים מודעים להיקף הגילויים של פולארד, לשימוש לרעה שנעשה בהם ולנזק שגרמו גילויים אלה למבצעים ולמקורות (המודיעיניים) שלנו".

"מפני שהייתי האדם היחיד שנגע בכל ההיבטים של הפרשה, נראה לי שמוטלת עליי החובה לפרוש את העובדות", אומר באומן, שהיה היועץ המשפטי הבכיר של מודיעין חיל הים האמריקני (שם עבד פולארד כאנליסט בתקופה שבה ריגל למען ישראל, ר.ד.), ומאוחר יותר היה יועץ משפטי בכיר ב-FBI וסגן המנהל של גוף לאומי לתיאום פעולות ריגול נגדי.

מידע על המאמר וראיון עם מחברו התפרסם בבלוג לענייני מודיעין, SpyTalk, חלק מסדרת הבלוגים של אתר "ושינגטון פוסט", מאת ג'ף סטיין.

רוב המידע שמשחרר באומן - על איכות החומר המודיעיני שהשיג פולארד, על כמויותיו ועל מי השתמשו בו - פורסם בעבר, אך הפרטים אינם ידועים בציבור הרחב.

ריכוז המידע במאמר הוא אפוא כלי יעיל מאוד במאבק לצייר את פולארד כאחד המרגלים המסוכנים ביותר שפעלו אי-פעם בארה"ב וליצור דעת קהל עוינת לשחרורו.

מכתב גלוי לנשיא ארה"ב

באוקטובר 2010 כתב לורנס קורב, לשעבר עוזר שר ההגנה, מכתב גלוי לנשיא ארה"ב, ברק אובמה, ובו קרא להמתיק את דינו של פולארד ל-25 שנות מאסר, העונש שריצה עד עתה.

מספר מחוקקים על גבעת הקפיטול הביעו תמיכה בקריאה, אך הממסד המודיעיני בארה"ב מוסיף להתנגד לה בתקיפות. קורב נאם גם בכנסת, ב-20 בדצמבר, ואמר כי התזכיר של כספר וויינברגר, שר ההגנה לשעבר, שעליו בוסס גזר הדין הקשה שהוטל על פולארד, הפריז בהערכת הנזקים שגרם פולארד.

במאמץ להפריך זאת כותב באומן במאמרו: "בהיסטוריה של ארה"ב אין שום מרגל שגנב סודות רבים כל-כך, בעלי דרגת סיווג גבוהה כל-כך, בפרק זמן קצר כל-כך".

בראיון עם בעל הבלוג אומר באומן כי עותקי המסמכים שגנב פולארד במשך 18 חודשים היו יכולים למלא חדר בגודל של 1.8 מטר על 1.8 מטר על 3 מטר.

לפי המאמר, פולארד מסר למפעיליו מידע שהיה יכול לסכל את מאמצי ארה"ב לנטר את פעילויות ישראל במזרח-התיכון, וזה ללא ספק חלום זוועות מבחינת ההשלכות על מדיניות החוץ האמריקנית. פולארד אף הודה כי מפעיליו בשגרירות ישראל בוושינגטון המריצו אותו לספק להם מידע איכותי יותר.

"מפעילו הראשוני אמר לו שהישראלים מקבלים מהאמריקנים בלאו הכי חומר שמסווג כסודי; הם זקוקים למידע שמסווג כסודי ביותר, שאותו האמריקנים לא מספקים להם", כתב באומן.

ישראל מנסה מזה שנים לשחרר את פולארד. יצחק רבין ז"ל היה ראש הממשלה הראשון שניסה לנהל משא-ומתן על כך. הנשיא לשעבר ביל קלינטון דחה את בקשתו ב-1993. ב-1998, בוועידת וואי ריוור, דחה קלינטון שוב בקשת חנינה שהעלה לפניו בנימין נתניהו, בתקופת הכהונה הראשונה שלו כראש ממשלה. כל אחת מהיזמות האלה חוללה גל מחאות בחוגים מודיעיניים ו/או בקונגרס.