ייצוגית נגד ערוצים 2 ו-10: משדרים תוכן המזיק לקטינים

בשתי בקשות לתביעות ייצוגיות, בהיקף 50 מיליון שקל כל אחת, נטען כי הזכייניות משדרות מזה שנים תכנים הכוללים אלימות, מין ושפה בוטה, במועדים האסורים לשידורם וללא סימון מתאים

‎‎זכייניות ערוץ 2, רשת וקשת, וזכיינית ערוץ 10 משדרות משך שנים פרסומות, קדימונים ומשדרים המכילים תוכן שעלול להזיק לקטינים ולפגוע בבריאותם ובנפשם, לרבות שידורים הכוללים אלימות, מין, שפה בוטה והתנהגות לא הולמת, במועדים האסורים לשידורם וללא סימונם וסיווגם בסימון מתאים - כך נטען בשתי בקשות לאשר תביעות ייצוגיות, בהיקף של 50 מיליון שקל כל אחת, שהוגשו הבוקר (ב') כנגד 3 הזכייניות לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

‏בתביעות נטען, באמצעות עו"ד יוחי גבע, כי למרות שהצפייה בטלוויזיה היא אחת מפעילויות הפנאי המועדפות בקרב ילדים ובני-נוער, מפרות הזכייניות משך שנים ארוכות את הכללים, התקנות והחוקים המגבילים את השידורים הפוגעניים בילדים, בהם הוראות הרשות השנייה, כללי הרשות והנחיותיה, תקנות הגנת הצרכן (פרסומת ודרכי שיווק לקטינים) וחוק סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים.

בכך, נטען, הזכייניות "גרמו, ועודן גורמת, לנזק, בדמות העמדה בסיכון של הקטינים, סיכון נפשי או בריאותי אחר", ו"כל אלה מובילים לנזקים בלתי ממוניים לכלל ציבור הצופים".

‏חשיפה לאלימות ומין

‏בתביעה צוין כי בין השנים 2005 ל-2009 התקבלו בידי נציב תלונות הציבור 1,418 תלונות הנוגעות לילדים, הן בנושא תכניות והן בנושא פרסומות. 42% מהתלונות נמצאו מוצדקות.

לטענת התובעים, ריטה מנשה בתביעה אחת ואילן גפני באחרת, "מדובר ב-595 פעמים שהנתבעות עלולות היו לגרום לנזק לילדי ישראל הצופים שמשדריהם, וזה רק קצה הקרחון".

‏בתביעה מוצגים מספר סקרים בנושא הרגלי הצפייה של ילדים ובני-נוער. כך למשל, מסקר שנערך עבור ארגון הבריאות העולמי ב-2006 בנושא התנהגויות בריאות בקרב בני-נוער בני 11, 13 ו-15, עולה כי ישראל היא אחת המדינות שבהן בני-נוער מבלים את הזמן הרב ביותר בצפייה בטלוויזיה.

‏נתונים נוספים המוצגים מעלים כי ילדים ובני-נוער בני 4-17 צופים בטלוויזיה כ-3 שעות בממוצע בכל יום בשעות הצהריים, אחר-הצהריים והפריים-טיים, אך שיעור ניכר של ילדים ובני-נוער צופים בטלוויזיה גם בשעות הלילה; ל-64% מבני-הנוער יש טלוויזיה בחדרם, ו-57% מבני-הנוער נוהגים לצפות בטלוויזיה לבד.

‏בתביעה נטען כי רוב המחקרים מצאו כי יש מתאם גבוה בין חשיפה לאלימות באמצעות המדיה ובין תוקפנות, וכי לאלימות המופיעה בטלוויזיה יש השפעות מזיקות, הן על התנהגות אלימה ותוקפנית בטווח הקצר והן על גישות והשקפות, בעיקר בקרב ילדים, בטווח הארוך.

באשר לצפייה בתכנים מיניים בטלוויזיה, נמצא קשר מסוים בין הצפייה ובין התנהגות מינית, למשל קיום יחסי מין בגיל צעיר.

‏לטענת התובעים, הזכייניות מתעלמות מהכללים והחוקים שנועדו להגן על הקטינים מפני ההשפעות המזיקות של הצפייה בשידורים שאינם הולמים את גילם, ומשדרות עשרות ואם לא מאות פעמים בחודש תכנים פוגעניים, "תוך רמיסת זכויות הילדים".

‏התובעים מבקשים להגדיר את הקבוצה הייצוגית כ"כל אדם אשר הינו הורה לילד קטין אשר צפה בערוץ 10/בערוץ 2 ב-7 השנים הקודמות להגשת התובענה".