בג"ץ דחה את העתירה נגד מינוי יאיר נוה לרמטכ"ל - אך מתח ביקורת

שופטי בג"ץ מותחים ביקורת חריפה על האלוף יאיר נווה, המיועד להתמנות לרמטכ"ל צה"ל למשך תקופה קצובה של חודשיים. בפסק דין שפירסם בג"ץ הבוקר (ה') דחו השופטים עדנה ארבל, אליקים רובינשטיין וסלים ג'ובראן את העתירה של תנועת "יש גבול" ופעילי שמאל נגד מינוי נווה לסגן הרמטכ"ל, אך לא היססו להביע ביקורת קשה על התנהלותו של נווה בסוגיית החיסולים ועל דבריו, שצוטטו בעיתון "הארץ", בדבר החובה לציית להוראת בג"ץ בנושא הסיכולים הממוקדים.

"מוטב היה לדבריו שלא ייאמרו", פסקו שופטי בג"ץ, וביחס לכוונה למנות את נווה לרמטכ"ל זמני, ציינו כי "איננו רואים בסיס להבחנה בין כשירותו של מי שנבחר לשמש כסגן הרמטכ"ל לכשירותו לשמש ממלא מקומו של הרמטכ"ל או רמטכ"ל זמני. אירועי הימים האחרונים מלמדים כי נכון יהיה לגורמים המוסמכים להסדיר את הכללים והעקרונות המנחים בנושא זה".

באשר לאלוף נווה, מציינת ארבל כי חומרת התנהלותו כפולה - הן באשר לחשד לכך שבפיקודו כאלוף פיקוד המרכז בוצעו סיכולים שלא עומדים בהוראות בג"ץ, והן באשר לדבריו המבטאים "התעלמות מפסיקת בג"ץ וחוסר מחויבות לכבדה". עם זאת, בית המשפט קובע כי נוכח החלטת היועץ המשפטי לממשלה והפצ"ר שלא לפתוח בחקירה פלילית בנוגע למקרים מסוימים שבהם בוצעו חיסולים, על פי הטענה שלא בהתאם לכללים, אין עילה למנוע מנווה לתמנות לסגן רמטכ"ל בשל כך.

באשר לדברים שאמר נווה, ובהם הביטוי "עזוב אותי מהנחיות בג"ץ", קובעים השופטים: "הגם שהדברים נאמרו לאחר שחרורו של האלוף נווה מצה"ל, דומה כי גם במצב זה מצופה מקצין בכיר להקפיד בדברים, ובפרט כשהם מתייחסים לאחת הסוגיות הרגישות ביותר ביחס לפעילות צה"ל ולדילמות הנוגעות לבסיסיים שבערכים. באופן שבו נוסחו האמירות יש בהן כדי להעביר מסר פסול וקשה לציבור כולו באשר למחויבות הצבא לפסיקות בית המשפט, ובפרט לציבור חיילי צה"ל. ציבור זה אשר מורכב ברובו מצעירים הנושאים עיניהם אל מפקדיהם, ולומדים מהם לא רק תורת לחימה אלא גם טוהר מידות ודרך ארץ. גם אם ניתן לקבל כי הדברים נאמרו שלא מתוך ברירה קפדנית של המילים, מוטב היה להם שלא ייאמרו.

"עזוב אותי מהנחיות בג"ץ"

באשר למינוי קצינים לתפקידים בכירים בטרם התברר כראוי היבט טוהר המידות וקיומו של דופי מוסרי במינוים, קובעת ארבל: "חוסנו של צה"ל והאמון הציבורי בו אינם נובעים אך מיכולותיו המבצעיות ומאיתנותו הצבאית. כוחו של הצבא נגזר במידה רבה מהאמון במוסריותו ובטוהר המידות של מפקדיו וחייליו. אלו העומדים בראש הארגון נדרשים לשמש דוגמא ומופת של אמינות, הגינות וערכים בכדי שיוכלו להשיר מבט אל פקודיהם ולצוותם ללכת אחריהם, בכדי שהציבור כולו יידע כי כוחו של הצבא ועוצמתו מצויים בידי מפקדים נקיי כפיים שלא דבק בהם רבב".

השופט רובינשטיין מציין, ביחס לביטוי "עזוב אותי מהנחיות בג"ץ", כי "הנורמות המשפטיות בהקשר זה הן מחייבות במהות ובעומק. ככל שפועלים חיילי צה"ל בגדרי הנורמות, חשיפתם לסנקציות משפטיות, פנימיות ובינלאומיות, תפחת. בג"ץ אינו מחפש תיקים, יש לו די והותר, ובודאי אינו 'מחפש' את החיילים; הוא משומרי הסף של הדין, בחינת יש דיין, אך הוא גם אילן להיתלות בו ביום דין לא רק בישראל".

השופט ג'ובראן הוסיף כי "יש להצר על כך כי אדם שמילא בעבר הלא רחוק תפקיד ציבורי בכיר, לוקח לעצמו חירות להתבטא באופן שיש בו כדי לרמוז על זלזול במערכת המשפט ובעקרון שלטון החוק. אין צורך להזכיר כי עקרון שלטון החוק חל לא רק על הפרט אלא גם על כל רשות מרשויות המדינה, כולל הצבא. קיום הוראותיו של בית משפט זה אינו בגדר המלצה בלבד".

דחיית העתירה משמעותה גם דחיית בקשתם של העותרים, שיוצגו ע"י עו"ד עמר שץ ויפתח כהן, לצו-ביניים שימנע את מינויו של נווה לרמטכ"ל. השופטים החליטו לדחות את הטענה הן מאחר שהוגשה בשיהוי, זמן רב לאחר פרסום הכתבה ב"הארץ" על ידי העיתונאי אורי בלאו, שהתבססה על מסכים שהדליפה ענת קם ושבה צוטט נווה, ומאידך מבלי שהעותרים מיצו את ההליכים שבטרם הגשת העתירה, ולא פנו לגורמים המוסמכים לפני פנייה לבג"ץ.

בתגובה לפסק הדין ציינו העותרים כי "הביקורת החריפה של השופטים על התנהגותו של נווה, על פגיעתו באמון הציבור בבג"ץ ובהשפעתו הרעה על החיילים שתחת פיקודו, לא הספיקו להביא לביטול מינויו לסגן רמטכ"ל, אך צריכים להספיק לביטול מינויו כרמטכ"ל לשעה. העותרים ישתמשו בקביעות בג"ץ כדי לבסס את עתירתם נגד מינויו לרמטכ"ל, שתוגש ביום ראשון". (בג"ץ 8707/10)