אדרי ושלושת הקופים

מכירים את המשל על שלושת הקופים - אלה שלא שמעו, לא ראו ולא אמרו דבר? ובכן גם בבנק הבינלאומי נמצאו שלושת הקופים.

בבנק הסולידי של צדיק בינו, המנוהל בשמרנות יתרה על-ידי סמדר ברבר-צדיק, לא ראו בעיה בכך שנתנו למנהל נוסטרו של בית השקעות גדול אשראי של מאות מיליוני שקלים לביצוע פעולות מסחר בחשבונו האישי, לא שמעו קולות של ניגוד עניינים בכך שדוד אדרי מנהל תיק נוסטרו של מיליארדי שקלים ובמקביל סוחר באותו נייר בחשבונו האישי, וכמובן לא אמרו דבר לאף אחד, כי כאמור סודיות בנקאית היא מעל הכול.

נכון, מבחינה חוקית בבנק הבינלאומי מכוסים לחלוטין. מניין להם לדעת שיש כאן ניגוד עניינים? מבחינתם יש אחד בשם אדרי, לקוח טוב מאוד של הבנק זה שנים רבות; הוא ביקש אשראי, העמיד בטוחות מצוינות וקיבל אשראי. אז מה הבעיה?

ונכון, אין זה מתפקידו של הבנק הבינלאומי לאכוף את ההנחיות הפנימיות של פסגות, ובכלל מניין לבינלאומי מהן הנחיות אלה.

ועדיין מדובר בהיתממות גרידא, היתממות שאותה אנו לא מצפים למצוא אצל בנקאים שמרנים וסולידיים. האורות האדומים הבהבו מול עיני אנשי האשראי של הבינלאומי (ושלא יהיו ספקות, אישור לאשראי של 460 מיליון שקל לא ניתן על-ידי מנהל סניף, אלא הרבה מעליו) ואף אחד לא התייחס, לא ראה, לא שמע, לא הבין. איפה הקומון סנס? איפה ההיגיון הפשוט?

הרי אם אדרי היה עובד הבינלאומי, אף אחד לא היה מאפשר לו לסחור מחוץ לבנק, או לקחת אשראי לצורך מסחר בניירות ערך. אבל כשמדובר בעובד של בית השקעות (ושלא יהיו ספקות - כולם בבנק הבינלאומי ידעו מי זה אדרי, ובמה הוא עוסק) - אז שלושת הקופים נכנסים לפעולה.

וגם אדרי אינו טלית שכולה תכלת. מבלי להיכנס לסוגיה הפלילית, הטיעון המוזר שמעלים מקורביו, ולפיו "אדרי אינו עובד של פסגות ולא חלים עליו נהלי החברה רק כי הוא מועסק באמצעות חוזה עם חברה בבעלותו" - הוא מגוחך במקרה הטוב, ונוגד את תכלית החקיקה במקרה הרע.

אבל למרות שאדרי מיתמם ומתחכם, הוא מעלה טענה שאין להתעלם ממנה - הכול היה בידיעה ובאישור. וזו כבר שאלה שראויה לבדיקה - האם ידעו מנהליו של אדרי בפסגות שהוא מנהל חשבון ניירות ערך חוץ לבית ההשקעות וסוחר במאות מיליוני שקלים? האם עצמו עיניים מול הפרה בוטה של כללי בית ההשקעות, כדי שהאווזה שהטילה ביצי זהב ברווחי הנוסטרו תמשיך לעבוד ותהיה מרוצה?