המלכוד של נתניהו: מאין יבוא הכסף להקלות מסים?

זה מספר שבועות שבכירי משרד ראש הממשלה, משרד האוצר ובנק ישראל מנהלים דיונים במטרה להביא למהלך כלכלי כלל-משקי, להקלת-מה מעומס עליות המחירים במשק. האפשרויות, כך ברור לכולם, גם לראש הממשלה שביקש ויזם את הדיונים ושר האוצר שמאיץ אותם, מצומצמות ביותר.

בדיונים משתתפים מנכ"ל האוצר חיים שני, מנכ"ל משרד ראש הממשלה אייל גבאי, יו"ר המועצה הכלכלית חברתית יוג'ין קנדל, הממונה על התקציבים אודי ניסן והמשנה לנגיד בנק ישראל, צבי אקשטיין. מדי פעם מתקיימות שיחות גם עם גורמים אחרים בממשלה, במס הכנסה ובבנק ישראל. נתניהו ושטייניץ מעורבים אישית. החברים מעלים, ומקבלים מאחרים, רעיונות - ודנים בהם.

הרעיון המתקדם ביותר נוגע להרחבת הקריטריונים למס הכנסה שלילי, באופן שעוד שכבות אוכלוסין עובדות יוכלו ליהנות ממנו. רק בתחילת השנה הבאה תיכנס לתוקף הפריסה הכלל ארצית של מס הכנסה שלילי, ולכן שוקלים גם להקדים את הפריסה. הכוונה היא להוסיף עוד משפחות למעגל ואולי גם תוספת הכנסות. היום התקיימה ישיבה בנושא.

במקביל, וזה כבר נדון, נשקל הרעיון לממן סובסידיה ממשלתית, מתוך מיסי הדלק, כדי להפחית את מחירי הנסיעה באוטובוסים, שבהם עושים שימוש רב יותר כאלה שמצבם פחות מבוסס. עוד הצעה שעלתה: להגדיל קצבאות ילדים עד לעשירון השלישי, במקביל לביטול קצבאות ילדים לעשירון העשירי. לא ברור עד כמה הדבר ניתן לביצוע.

אפשרות נוספת היא להגדיל את עלות המים למשתמשים "בזבזניים" על חשבון המצמצמים. במקביל, בתזמון לא מקרי וכפי שנחשף ב"גלובס", הקים היום שר האוצר ועדה שתבחן את מודל הטבות המס בחיסכון הפנסיוני. אפשר שנתניהו ושטייניץ יסכימו לשבת עם עופר עיני למשא ומתן במטרה לחייב אותו, לצד מימוש כמה מדרישותיו, גם "לתת" תמורה בצורת ביטול, אפילו חלקי בלבד, של הפטור המוענק לקרנות השתלמות, מה שנחשב לאחת מהטבות המס המעוותות והבלתי צודקות ביותר, שממנה נהנים בעיקר העובדים החזקים במשק. הסיכוי שעיני יהיה מוכן לוותר בעניין זה קלוש ביותר, והאפשרות לכפות עליו עלולה לזעזע את המשק. האחרון שניסה לבטל את הפטור הזה היה שר האוצר הקודם, רוני בר-און, אשר בתוך שבוע נאלץ להתקפל ולבקש סליחה פומבית מעיני...

קרב אבוד

נתניהו ושטייניץ מבינים שהם נופלים אט אט לידיים של עופר עיני ושל מתנגדיהם הפוליטיים. השניים מצויים בקרב שהם לא יכולים לנצח בו, יעשו מה שיעשו. הם יודעים את זה. מחירי הסחורות בעולם ממריאים ומשפיעים קשות על חלק גדול מאזרחי ישראל. מחיריהם של מוצרים "בסיסיים" עלו וימשיכו לעלות. זה לא מתחיל בממשלת ישראל. זה העולם. ממול עומדת קואליציה חייכנית ופרובוקטיבית, שאין עליה חובות או מחויבויות וגם לא חובה למשמעת ולא למתן דין וחשבון על רמת אבטלה ויציבות המשק.

רמת התסכול גבוהה מאוד. הפחתה של שקל אחד במחיר הדלק שווה 6 מיליארד שקל. הפחתה של 0.5% במע"מ שווה בסביבות 2 מיליארד שקל, מי בכלל ירגיש את זה ומה זה יעזור למחירים הגואים של הלחם, החשמל, המים והאורז.

אבל הלחץ גובר. הוא גובר מהעם, וגם מהשרים, וחברי כנסת ופעילים מתוך הליכוד שחוששים מאובדן קולות. אבל אם יפתח נתניהו את הקופה הציבורית ויתחיל לחלק כסף, הוא יגיע לבחירות, בעוד שנה וחצי או טיפה יותר, עם קופה מרוקנת, וקטסטרופה כלכלית. מלכוד אדיר.

בתוך כל זה חוזר, כמו מימים ימימה, הרעיון למימון הנצרך ולא המצרך. להפחית את מחירי דלק לא יעזור למי שאין לו מכונית או שהוא סופר את השקלים לדלק, ביטוח וטסט. סבסוד קמח מיותר לאלה שרוכשים לחם מיוחד ברמה של 20-30 שקל לכיכר. הפחתת מחירי המים אינה קריטית עבור אלה שמשקים דשא ועצי פרי בגינה בגודל דונם ויותר סביב הבית. יש משפחות ועשירונים, שקצבת ילדים וקצבת לידה, למשל, די שוליות עבורם. האם לא הגיעה העת לתת למי שצריך באמת ולא לכו-לם באמצעות המצרכים? נכון, זה לא אוניברסלי, זה אולי גם לא חברתי, ובעיקר מסובך ביורוקרטית וקשה ליישום. אבל אולי אין ברירה.