וידויו של משקיע זר בישראל: "זה בית משוגעים פה"

רוברט פקטור, יזם גרמני-יהודי ובעבר שותפו של בני גאון, שם את כל יהבו על מודיעין-עילית ■ ואז שונה תוואי הגדר, נולדה ההקפאה, ובדרך גם פג חוזה פיתוח ל-1,900 יחידות דיור

רוברט פקטור מרגיש שהוא נמצא בבית משוגעים. "שלושים שנה אנחנו משקיעים בישראל, ונתקלתי בכל מיני סוגים של ביורוקרטיה", אומר יזם הנדל"ן הגרמני-יהודי, "אבל מעולם לא ראיתי סיוט מטורף כמו זה שקורה לנו עכשיו".

רוברט פקטור
 רוברט פקטור

ביום ראשון שעבר פקטור נחת שוב בישראל, בניסיון אחרון לשכנע את מקבלי ההחלטות בישראל לחלץ את נאות הפסגה שלו מהבוץ. נאות הפסגה היא, ככל הנראה, החברה העסקית שספגה את הפגיעה הקשה ביותר מהחלטת ממשלת נתניהו להקפיא את הבנייה בשטחים בנובמבר 2009, שכן פעילותה האחת והיחידה היא בניית שכונת ענק לחרדים בהתנחלות מודיעין עילית.

מי שמתקשה לגלות אמפתיה כלפי כרישי נדל"ן הבונים בשטחים צריך להביא בחשבון שבסיפור הזה יש לא מעט נפגעים אחרים, כמו משפחות חרדיות שרכשו דירות והנושים - בעיקר הציבור הרחב דרך קרנות שמנהלים מגדל, ילין לפידות ודש איפקס - שהחברה גייסה מהם 80 מיליון שקלים.

השבוע הודיעה החברה כי לא תוכל לשלם את הסכומים שלהם התחייבה במסגרת הסדר החוב. לאחר תלונות תכופות של מנכ"ל החברה אמיר זקן בתקשורת, העניין הגיע אף לפתחו של מבקר המדינה, כשנאות הפסגה התלוננה בפניו על הטיפול הלקוי בהסדרי הפיצויים.

מה ששכנע את פקטור להעניק ראיון ראשון לתקשורת הישראלית הוא התפתחות נוספת מהחודשים האחרונים, שגררה מצב אבסורדי עוד יותר: ההקפאה הסתיימה מזמן, אבל פעילות החברה נותרה קפואה. איך זה קרה? בשלהי 2009, לאחר חצי שנה של הקפאה בצו אלוף, ובמקביל לתחילת ההקפאה הכוללת בשטחים, פג תוקפם של הסכמי הפיתוח בין החברה למינהל מקרקעי ישראל. כדי לחדשם נדרשת חתימה של שר הביטחון, אולם זו מעוכבת מסיבות לא ברורות, ופניות למשרדו נתקלות בהתעלמות. לטענת פקטור והחברה מדובר במקרה קלאסי של "הקש ששבר את גב הגמל".

שלמה פרץ, שנשכר על ידי החברה לניהול המשבר, משתמש במלים חריפות יותר: "הגיע הזמן שמישהו במשרד הבטחון יתעורר, כי החברה מדממת וסוף דימום למוות".

אז עכשיו, פקטור רוצה לפנות לראש הממשלה נתניהו. "זו צריכה להיות האחריות שלו להבהיר את כל הבלגן הזה. שיגידו לנו מה הם רוצים. הרי הממשלה טוענת שהיא רוצה לעשות משהו עבור משפחות צעירות; הרי כולנו יודעים על הצורך של משפחות חרדיות בדירות, על המחסור בדיור, במיוחד לאוכלוסייה בעלת הכנסה נמוכה. לאף אחד אין שום מושג למה כל הפרויקט נעצר".

- אתה באמת חושב שזה לטיפול של נתניהו?

"אני חושב שזה היה צריך להיפתר בתוך משרד הביטחון, אבל הם לא זזים. ניסינו לארגן פגישה עם שר הביטחון ברק, ולא הצלחנו עדיין. הגיע הזמן שמישהו ייקח אחריות פוליטית".

ממשרד ראש הממשלה לא התקבלה תגובה, אך מתאם הפעולות בשטחים מסר: "הבקשות לחידוש החוזה מצויות בתהליך של עבודת מטה ובחינת משמעויות. ההמלצות יוגשו לאישור שר הביטחון בקרוב".

מי שנראה היה שיגלה רגישות מיוחדת לכך הוא שר השיכון אריאל אטיאס מש"ס. הפגישה עמו נקבעה ליום שני שעבר, אלא שבערב שלפני המועד שנקבע התקשרו מהלשכה והודיעו על ביטול. "בגרמניה לא קרה לי כזה דבר", נאנח פקטור, "שם, כשיש לי פגישות עם גורמי ממשל וקורה שהם צריכים להזיז את הפגישה, הם מתקשרים, מסבירים וקובעים פגישה חדשה. כנראה בישראל זה קצת שונה".

להבחין בין ביזנס לפוליטיקה

רוברט פקטור עומד בראש קבוצה עסקית שלפי הצהרותיה מגלגלת מחזור שנתי של למעלה מ-200 מיליון אירו, שחלק לא מבוטל מהם מושקע בארץ. הרומן של משפחת פקטור עם ישראל החל כבר ב-1974: רוברט בן ה-16 התלווה אז לאביו גאורג, ניצול שואה שבחר לשקם את חייו דווקא בגרמניה והקים בה עסקי נדל"ן ענפים. פקטור האב שב ארצה כדי לרכוש את תמ"י (תוצרת מזון ישראלית), המפעל שייצר מוצרי מזון (המוכר שבהם מרגרינה בלו בנד) ושיווקם תחת המותג תלמה. מאוחר יותר יזם האב גם את הקמת מפעל ורד הגליל, ומאז ועד היום המשפחה השקיעה בעסקים מתחומים שונים - נדל"ן, קלינטק, תקשורת ועוד. בנאות הפסגה הוא שותף שווה עם אנשי העסקים החרדיים פנחס זלצמן ושלמה מאיר.

על הרקע הזה, קצת מפתיע שפקטור טוען כי אינו מצליח אפילו לקבוע פגישה עם מקבלי ההחלטות.

- לא צברת במהלך השנים היכרויות אישיות עם פוליטיקאים בכירים?

"אני מצטער, אני איש עסקים זר. אנחנו מנסים להיות קפדנים בהתנהלות שלנו. בפעילות שלי אני מנסה להבחין בין ביזנס ופוליטיקה".

במהלך השנים פקטור גם לא ממש התערבב בקהילת העסקים בישראל, כך שקשרים וחברים חסרים לו לא רק במסדרונות השלטון הישראלי אלא גם בקרב אצולת ההון המקומית.

השותף המקומי המוכר ביותר שלו היה לאורך שנים בני גאון, שנפטר ב-2008. פקטור החזיק עם גאון בשליטה בזכיינית ערוץ 2 לשעבר טלעד (כיום עדיין בשליטתו ומחזיקה בכמה ערוצי כבלים), השקיע עמו בנכסי נדל"ן בגרמניה, ועוד. בניגוד לפקטור, גאון - שהיה פעיל במפלגת העבודה - דווקא הכיר את כל מי שצריך בציבוריות הישראלית.

- גאון ודאי הסביר לך דבר או שניים על האופן שבו תהליכים קורים בפוליטיקה הישראלית.

"כן, בהחלט. אבל אתה יודע מה? בני היה אישיות נהדרת שהייתה מקושרת לכולם. הוא הכיר את כולם, הוא ידע איך לדבר עם כולם. האישיות שלי שונה. זו הסיבה שלפעמים אני נתקל בבעיות, כמו הבעיה הזו. זו גם הסיבה שבגללה אני נמנע מבעיות אחרות. אבל אתה לא יכול להפוך סוס קופץ לסוס רץ, אלה שני סוסים שונים".

"זה כמו בית משוגעים"

שכונת נאות הפסגה, המיועדת להכיל אלפי יחידות דיור בבניינים רבי קומות, החלה להיבנות ב-2004. האדמות נרכשו מעמותה בשם אור שמח, שלפי החברה רכשה אותן במקור מממשלת ישראל. לפי פסיקת בג"ץ, בעבר השתייכו רוב האדמות לכפר הפלסטיני חרבתא. אלא שתושבי כפר זה, בניגוד לשכניהם מבילעין, אינם מנהלים כל מאבק בנושא.

תושבי בילעין, כזכור, עתרו ב-2005 לבג"ץ נגד תוואי הגדר באזור, בטענה שהוא מרחיב את מודיעין עילית על חשבונם. הטענה הנגדית הייתה שהתוואי שנקבע הוא היחיד שיכול לספק הגנה לתושבי נאות הפסגה והשכונות הסמוכות מפני ירי מחבלים. אולם בספטמבר 2007 התקבלה העתירה, וצה"ל חויב לגבש תוואי חדש. נשיאת העליון דורית ביניש מתחה בפסיקתה ביקורת על הבנייה הלא חוקית שביצעו יזמים בשכונה הסמוכה, אולם ציינה כי נאות הפסגה "נבנית על-פי תוכנית מתאר תקפה".

פקטור אומר שהפסיקה הזו שכנעה אותו להעמיק את מעורבותו בחברה: "העליון פסק שהזכות שלנו לאדמות האלה חוקית לגמרי, אז אמרתי 'או-קיי, אנחנו יכולים ללכת לשם, לפתח את האדמה, לבנות שכונה חרדית'. אחר כך הצבא הקפיא שם הכול כדי להקים את התוואי החדש של הגדר, ונחסמנו לזמן מה. את זה יכולתי להבין - זו הייתה החלטה של בית המשפט העליון, אין מה לעשות לגבי זה. הדבר הבא היה שהממשלה הקפיאה לעשרה חודשים את כל הבנייה בגדה המערבית. שוב, לא היה לנו מה לעשות עם זה".

אלא שגם אחר כך, כשנקבע תוואי חדש שאפשר בנייה והסתיימה ההקפאה הכללית, החברה לא יכלה עדיין להתחיל לבנות, כיוון שבינתיים פג תוקפו של חוזה הפיתוח: "זה הרגע שבו הרגשתי שאני ממש זועם. אני יכול להבין שעוצרת אותנו החלטה של העליון. ואם ממשלת ישראל מראה את נכונותה ללכת לשלום, גם זו סיבה תקפה שאני יכול להבין. אבל אז, אחרי כל העצירות האלה שיגידו לי שנגמר לי חוזה הפיתוח? זה בית משוגעים! מצד אחד עוצרים אותי מלעשות משהו, ואז אומרים לי 'בגלל שלא עשית משהו, עכשיו אתה לא יכול לבנות'. הרי הם משכו אותנו עד שהחוזה נגמר. מצד שני, הנפקנו אג"חים בבורסה שצריך לשלם אותם מההכנסות מהבניינים האלה. יש לנו קבוצות של אנשים שרוצים שהדירות שלהם יושלמו או שיתחילו לבנות אותן. אני מנסה לפנות לכל מי שאפשר, ואף אחד לא אחראי".

"על מה אני יכול להסתמך כאן?"

באוגוסט 2009, עוד לפני שנתניהו הכריז על הקפאת הבנייה, והחברה התמודדה רק עם הקיפאון שכפתה עליה המחלוקת סביב תוואי הגדר, פנתה נאות הפסגה לבית המשפט וביקשה צו להקפאת ההליכים נגדה. שופטת המחוזי בתל אביב ורדה אלשיך דחתה את הבקשה, ולא חסכה בביקורת על החברה ש"מנהליה בחרו להשקיע את כל-כולה בפרויקט אחד, הממוקם ממילא באזור הידוע זה שנים כאתר שאינו נעדר בעייתיות". החברה, קבעה השופטת אלשיך, נטלה מרצון סיכון על עצמה, ו"כעת, משהתגשם הסיכון, אין לה להלין אלא על עצמה בלבד".

- בעצם בית המשפט אמר לכם, "אתם החלטתם לבנות דווקא במקום לא יציב פוליטית, זו בעיה שלכם".

"לא, לא. אני החלטתי ללכת לשם אחרי שהייתה לי האמירה של העליון שהזכות לאדמה היא חוקית לחלוטין. לפני זה לא הייתי נכנס לעניין כל-כך בכבדות. זה נתן לי את החיזוק שהייתי צריך. אם אני לא יכול לסמוך על הפסיקות של בית המשפט העליון בישראל, אז יש לי בעיה מאוד רצינית להבין על מה אני כן יכול להסתמך כאן".

אבל זו רק הסוגיה המשפטית. מבחינה פוליטית, בכל רגע נתון יכולה לקום ממשלה שתקפיא שוב את הבנייה, או אפילו תיתן את השטח לפלסטינים. אתה לא חושב שיש בעיה אינהרנטית במודל העסקי שלכם? הרי החברה יכולה להתמוטט בכל רגע בהתאם להתפתחויות פוליטיות. בעלי האג"ח יכולים בכל רגע להישאר ללא כלום.

"אנחנו יודעים שמודיעין עילית נחשבת על-ידי כל ממשלה וכל מפלגה פוליטית בישראל ליישוב שצריך להישאר בעתיד בצד הישראלי של הגבול. אבל בכל מקרה, הסיכון שזה לא יקרה הוא סיכון שאני מסוגל להעריך אותו, לשפוט אותו, וגם לקחת אותו".

- אז חשבת על זה לפני שהשקעת.

"כן. ראיתי שמפלגות שונות מדברות על רצון לבנות דירות למשפחות חרדיות צעירות, ושזה אמור לקרות גם בגושי ההתנחלויות הגדולים. אבל להיעצר כמו שקרה לנו, בסוג של תחתית מעורפלת, כשאין לנו שום מושג מה ואיפה, זה משהו שאני לא יכול להסביר, לשפוט ולהעריך. זה מין שלולית מעורפלת, שבתוכה אין לך מושג איך להדביק פודינג לקיר. בינתיים אנחנו שופכים טונות של כספים לתוך החברה (פקטור העביר לחברה הלוואות בעלים בסך כ-25 מיליון שקלים, א' ר'). הכנסנו כסף כדי לשמור את החברה בחיים כי האמנו, וקיבלנו את התקווה שאחרי שהצבא יגדיר את תוואי הגדר ואחרי שההקפאה של עשרה חודשים תסתיים נוכל להתחיל בבנייה".

- מה אתה צופה שיהיה שנה מהיום?

"זה מאוד קל: המודל העסקי של החברה הוא לקיים את הבנייה ולסיים אותה. אם לא יהיה שחרור של האפשרות לבנות מאוד מהר, לא בעלי המניות ולא בעלי החוב יראו שום סיבה לשמור את החברה הזו בחיים. מה שאני מצפה לו זה תשובה. אנחנו מקווים שהיא תהיה חיובית, אבל גם אם זו תשובה שלילית נדע איך להתנהג. אבל לשחק משחקים כשמדובר בסכומי כסף כאלה, ובתקוות של אנשים לקבל את הבתים שלהם - זה לא לעניין".

"אני ממילא ברשימה השחורה"

בציבור החרדי גורם העיכוב ללא מעט זעם כלפי נאות הפסגה, כשהטענות לחוסר אונים מול הממשלה לא תמיד מתקבלות בהבנה יתרה. "אני בטוח שיש לאנשים טענות נגד החברה", אומר פקטור, "הם רוצים שהדירות שלהם יושלמו. אני יכול להבין את האנשים האלה. מה שאנחנו רוצים לעשות זה לספק אותם על-ידי השלמת הדירות האלה ובניית חדשות".

- באתר החרדי כיכר השבת פורסם שראש עיריית מודיעין עילית, הרב יעקב גוטרמן, אמר לתושבים שצריך לטפל בכם "ביד קשה".

"שמעתי על זה. אני משוכנע שהם לא שמחים. בשמחה אשב עם ראש העיר ואגייס את עזרתו כדי להשלים את הדירות האלה ולספק את הרצונות של האזרחים שלו".

- בשנים האחרונות מתחזק הקמפיין בעולם נגד חברות הפועלות בשטחים. האם המעורבות במודיעין עילית לא עלולה לעלות לך ביוקר באירופה?

"לא. אבא שלי קנה את תוצרת מזון ישראלית כי יוניליוור מכרה אותה ב-1974 בגלל החרם הערבי. ב-1992 הבאנו את החברה הבינלאומית הראשונה לישראל (CPC, שרכשה את מניותיה של קבוצת פקטור בתמ"י, א' ר') כדי לסיים את החרם. אם היה אכפת לי במשהו מחרם כלשהו לא הייתי מגיע לכאן ולא הייתי נמצא כאן. אני ממילא כבר ברשימה השחורה הפלסטינית כי אני אחראי לבנייה בגדה המערבית. איי קודנ'ט קר לס".

- מה החלק של ישראל מכלל עסקיך?

"חלק משמעותי, כי אנחנו מאמינים שאנחנו צריכים לתרום לפיתוח של המדינה. לפעמים זה לא קל".

- אני מניח שאתה משקיע כאן לא רק כדי לתרום למדינה אלא גם כדי לעשות כסף.

"אתן לך את אותה תשובה שאבא שלי נתן בנאום בפני 500 עובדים במפעל תמ"י בחיפה: באתי לישראל כדי להרוויח כסף, וזו חובה סוציאלית להרוויח כסף, כי אם אני מרוויח יש לי כסף למשכורות לעובדים ולביטוח בריאות ולתשלום מסים ולהשקעות. אבל האמת היא שכשאני עושה סיכום מצב בכל עשר שנים, אני מגלה שבכל פעם שאנחנו עושים אקזיטים על עסקים כאן, איכשהו הכסף שוב מושקע בעסקים אחרים".

- אתה משקיע גם בארצות הברית, וכמובן בגרמניה. מה מייחד את עולם העסקים בישראל?

"ישראל היא הסביבה התחרותית ביותר שאי-פעם נתקלתי בה. דבר נוסף הוא שלפקידים הביורוקרטים יש פה הכוח הגדול ביותר. אני קורא בתקשורת שראש הממשלה הורה לפקידים לסכם עם מקורות על מחיר המים באשדוד לפני חצי שנה, וזה עדיין לא מבוצע. אני לא יודע מאיפה הדבר הזה בא, אבל אני חושב שזה ייחודי לישראל".

- אבל ביורוקרטיה יש בכל מקום.

"כן, אבל בגרמניה יש חוקים מסוימים, והפקידים פועלים לפיהם".

- גם בגרמניה אתה לא מערבב עסקים ופוליטיקה?

"אני מעדיף שלא, כי אני לא רוצה להיכנס לתוך דילים פוליטיים".

- מה לגבי תרומות לפוליטיקאים?

"אני תורם למפלגות המרכזיות בגרמניה".

- ובארץ?

"אני לא אזרח ישראלי, אז אני נותן כאן כל מיני תרומות, אבל לא למפלגות פוליטיות. אני לא חושב שאני צריך לעשות את זה כאזרח זר".

- אולי אם היית תורם לקמפיינים של נתניהו ושל ברק הם היו יותר מקשיבים לך?

"כן, אבל אני לא חושב שככה זה צריך להיות".

לפני כשנתיים היה פקטור מעורב בגרמניה בהקמת גוף חדש, שמטרתו להציג בפני פוליטיקאים גרמנים את הצדדים היפים והפחות מוכרים של ישראל. "אנחנו מאמינים שהתמונה של ישראל באירופה ובגרמניה היא אסון, ואנחנו מנסים להציג עובדות על ישראל לפוליטיקאים גרמנים כדי להתמודד עם תעמולה עוינת ועם תקשורת עוינת".

- וזה מועיל?

"אנחנו מתחילים לראות תוצאות. אנחנו נלווה כל משלחת גרמנית פרלמנטרית לארץ כדי להראות להם תמונה של ישראל כמו שאנחנו רואים אותה. בפעם האחרונה הבאנו את ועדת הבריאות של הפרלמנט הגרמני לבית חולים ישראלי, והם היו מאוד מופתעים לגלות שמטפלים שם בילדים ערבים ופלסטינים. אז בפעם הבאה אולי נוכל לדבר איתם על מימון לפרויקטים שונים".

הדרך שבה מתייחסים למבקרים מגרמניה היא אסון, הוא אומר. "שר הפיתוח הכלכלי הגרמני, שאחראי על תקציב סיוע של 4 מיליארד אירו, נדרש להמתין שלוש שעות במחסום בעזה כדי לחזור לישראל. אחרי דבר כזה, מאוד קשה להסביר לו למה הוא צריך להסתכל באהדה על קידום שיתוף הפעולה בין אוניברסיטאות ישראליות וגרמניות, ובכלל עם ישראל".

אתה פועל כך למען ישראל, ומנגד אתה טוען שישראל פוגעת באופן קשה ולא הוגן בעסקים שלך. אתה לא אומר לעצמך, "אם הם מתייחסים אליי ככה, לעזאזל עם המדינה הזו, לא אבזבז זמן על לעזור לה"?

"כן, אני אומר את זה בכל פעם שאני מרגיש ממש מתוסכל. אבל אז אני מתעורר בבוקר שאחרי, מסתכל על עצמי במראה ורואה מי אני, ואומר: what the hell".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988